סקר מריל לינץ' חושף: מנהלי ההשקעות צופים תשואה חיובית ב-2010 אבל מתרחקים ממניות הבנקים

מנהלי ההשקעות ממשיכים להאמין בשוק המניות, אבל אופטימים פחות לגבי מניות הבנקים, לא חוששים מאינפלציה גבוהה ומאמינים בדולר
איתי זהוראי |

סקר מנהלי הכספים החודשי של בנק אוף אמריקה-מריל לינץ', האחרון לשנת 2009, מעלה כי רוב הנשאלים מחזיקים בגישה אופטימית ביחס לשנה הקרובה. בראייה כללית נראה כי שוררת אווירה חיובית ביחס לכלכלה העולמית ולצפוי להתרחש בה. הצפי הוא להמשך השיפור באינדיקטורים כלכליים רבים, שיעצב למעשה את מפת ההשקעות לשנת 2010.

האופטימיות שוררת בקרב המנהלים על אף חששותיהם מהתנודתיות הרבה של מניות הבנקים. 28% מהנשאלים נותנים משקל חסר למניות הבנקים, זאת לעומת 11% שסברו כך בחודש שעבר. המשקיעים שומרים על אופטימיות גבוהה בנוגע להשקעה במניות למרות חששות כבדים ממניות הבנקים. "הפסימיות הרבה ששררה בשנה שעברה בנוגע לכל שוק המניות ממוקדת עכשיו במניות הבנקים בלבד", כך טוען גארי בייקר, אסטרטג המניות הראשי של מריל לינץ' באירופה.

רוב המנהלים רואים את שנת 2010 כשנה של צמיחה כלכלית יציבה, אינפלציה מתונה ורווחים סולידים בשוקי המניות בעולם. המשקיעים לא הביעו חשש של ממש מפני שיעורי אינפלציה גבוהים ואחוז גבוה מהם סבור כי הריבית לא תעלה לפחות עד המחצית השנייה של השנה.

כ-80% מהנשאלים צופים כי בשנה הבאה הכלכלה העולמית תצמח, זאת לעומת 69% בלבד שחשבו כך בנובמבר. "המשקיעים אומנם חוששים ומתנהלים בזהירות אך בראייה כללית שומרים על אופטימיות לגבי השנה הבאה. ממניות השווקים הגלובלים צופים המנהלים לתשואה ממוצעת של 7.7%", כך אמר מייקל הארטנט, אסטרטג המניות הראשי של בנק אוף אמריקה-מריל לינץ'.

בסקר נשאלו המנהלים מהי עמדתם לגבי שוק המניות. על כך ענו כשני שליש מהם כי הם צופים שבשנה הבאה נחזור לראות תשואות ממוצעות בשוק ההון בהשוואה לשנה החולפת.

שינוי כיוון באירופה

באירופה משנים כיוון לעבר השקעות בעלות סיכון גבוה יותר. לאחר שנה שלמה שבה עמדו המשקיעים האירופאים 'על הגדר' והתמידו במדיניות של השקעת במניות סולידיות, משחררים כעת מנהלי ההשקעות באזור את הרסן וקונים גם נכסים מסוכנים יותר. כ-82% מהנשאלים צופים עלייה ברווחים ב-2010, האחוז הגבוה ביותר מזה חמש שנים ועלייה של 13% מחודש נובמבר.

הסקטורים המועדפים על ידי הנשאלים להשקעה הם ענפי הכימיקלים, הבנייה וחומרי הגלם.

ביחס למניות הבנקים לא שונים האירופאים מעמיתיהם האמריקאים ומחזיקים גם הם בדעה שלילית בנוגע להשקעה בתחום. 37% מהם רואים את הענף כמתומחר ביתר, זאת לעומת 26% מהם שסרו כך בסקר הקודם.

המשך צמיחה בסין, אופטימיות בקוריאה וטיוואן

סין תמשיך להיות הקטר המוביל של כלכלות השווקים המתפתחים - כך לפי 61% מהנשאלים שסוברים כי כלכלת סין תמשיך במגמת הצמיחה החזקה בשנה הבאה, זאת לעומת 44% בלבד שהחזיקו בדעה דומה בחודש שעבר. גם בדרום קוריאה ובטיוואן יכולים להיות אופטימים כאשר 20% מנשאלי הסקר הביעו את רצונם לבצע שם השקעות נוספות. בחודש שעבר רק 4% סברו כי השקעה במדינות אלו כדאית.

הדולר יתחזק, היין ייחלש, הזהב יפול

בהתאם למגמת ההתחזקות של הדולר בחודשים האחרונים סבורים רוב הנשאלים כי הדולר ימשיך להתחזק גם בתחילת 2010 ואילו היין ימשיך במגמת ההתדרדרות. 37% מהמנהלים חוזים כי המטבע האמריקאי ימשיך להתחזק בחודשים הקרובים, זאת לעומת 5% בלבד שחשבו כך בסקר הקודם שנערך באוקטובר. 35% סבורים כי היין ימשיך להיחלש, לעומת 11% באוקטובר שעבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.