וואלה רוכשת את יתרת האחזקות באתר הדרושים 'וואלה ג'ובס' תמורת 3.5 מ' שקל
פורטל האינטרנט, וואלה, הודיע היום (ב') על רכישת 50% נוספים מאתר הדרושים והשמת העובדים 'וואלה ג'ובס', ובכך רוכשת את כלל האחזקות בו.
העסקה מתבצעת לאחר שבאוגוסט 2008 חתמה וואלה על הסכם שותפות עם חברת 'רדמאץ' אינטרנשיונל, המפתחת ומשווקת טכנולוגיה מתקדמת למערכות ניהול כוח אדם, זאת במטרה להקים את 'וואלה ג'ובס'. כעת, רוכשת וואלה את יתרת האחזקות בשותפות תמורת 3.5 מיליון שקל מה שמקנה לה שווי שוק של 7 מיליון שקל.
במסגרת המשך שיתוף הפעולה, תמשיך 'רדמאץ' לספק ל'וואלה ג'ובס' את הטכנולוגיה המאפשרת התאמה בזמן אמת בין מועמדים ודרישות התפקיד (Matching) זאת במסגרת הסכם רישיון ארוך טווח ובלעדי בישראל.
תחום הלוחות בכללותו הינו אסטרטגי עבור וואלה כאשר לבד מפעילות זו בתחום הדרושים, לחברה שתוף פעולה נרחב עם 'לוח יד2' בתחום לוחות רכב, נדל"ן ומוצרי יד שנייה.
אתר הדרושים 'וואלה ג'ובס' עלה לאוויר לפני כשנה ומאז השקתו הוא ממשיך לצמוח ומרכז היום לתוכו מאות אלפי מחפשי עבודה בחודש. האתר מחדש בימים אלו את פניו והשיק לאחרונה גרסה חדשה. בנוסף לכך, בתקופה הקרובה יושקו כלים ושירותים מתקדמים נוספים למחפשי העבודה ולמעסיקים מגייסים.
לדברי מנכ"לית 'וואלה ג'ובס', רינת בוגין, "התגובות לו זכה האתר בשנה האחרונה מצד המעסיקים ומחפשי העבודה כאחד סייעו לנו להקים לוח דרושים עם ערך מוסף משמעותי לגולשים המציע פתרון מקיף לניהול נבון של קריירה".
חברת רדמאץ', הוקמה בשנת 2000, על ידי דניאל אבידור. בין לקוחותיה חברת מנפאואר, צה"ל, עיתונים מובילים כמו Sing Tao מהונג קונג, SPH סינגפור, Bangkok Post תאילנד, וכמו כן, שותפות עם פורטל הדרושים וואלה ג'ובס.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.