איתותי המשבר: השכר הריאלי של עובדי ההיי-טק ירד ב-3% ברבעון השני

השכר הסתכם ב-16,189 שקל לחודש בממוצע, ע"פ נתוני אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים. הענף המפתיע - ענף ההנעלה והעור - בו חל גידול ריאלי בשכר של 6%.
אריאל אטיאס |

ברבע השני של השנה נרשמה ירידה ריאלית של 3% בשכר עובדי ההיי-טק, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, והוא הגיע ל-16,189 שקל בממוצע לחודש. כך עולה מניתוח התפתחות השכר שערך אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים.

מהניתוח עולה כי הירידה בשכר הריאלי בתעשיית ההיי-טק הקיפה את מרבית ענפי הקבוצה - בענף הרכיבים האלקטרוניים חלה ירידה ריאלית של 6% בשכר והוא הגיע ל-11,352 שקל בממוצע לחודש, בענף ציוד תקשורת אלקטרוני חלה ירידה ריאלית של 3% בשכר והוא הגיע ל-20,169 שקל בממוצע לחודש; בענף ציוד בקרה ורפואי חלה ירידה של 1% והשכר החודשי הממוצע הגיע ל-18,364 שקל בממוצע לחודש; בענף כלי הובלה חלה ירידה ריאלית של 4% והשכר החודשי הממוצע הגיע ל-13,759 שקל.

דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים, מציינת, כי ברבע השני של 2008 עמד השכר החודשי הממוצע בתעשייה על 10,821 שקל. מדובר בנסיגה ריאלית של 1.8% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

עם זאת , היא מציינת, נותר השכר הממוצע בתעשייה גבוה בכ- 30% מהשכר הממוצע במשק וכמעט פי 3 משכר המינימום.

הנסיגה הריאלית בשכר בתעשייה נגזרה כולה מהאינפלציה המהירה ששררה בתקופה הנסקרת, שכן בעוד במונחים נומינליים, לפני ניכוי האינפלציה, עלה השכר הממוצע בתעשייה ב- 3.1% ברבע השני לעומת המקביל לו אשתקד, הרי שגידול זה נשחק במלואו בשל עליית מחירים חדה בשיעור של כ- 5% בשנה החולפת.

מהניתוח של התאחדות התעשיינים עוד עולה, כי השכר בקבוצת ענפי הטכנולוגיה המסורתית רשם נסיגה ריאלית של 1.9% ברבע השני של 2008 והוא הגיע ל-7,520 שקל בממוצע בחודש. זאת לאחר עלייה ריאלית של 2.3% בשכר הממוצע בקבוצה ברבע הראשון של 2008. נסיגה זו משקפת ירידה ריאלית בשכר במרבית ענפי הקבוצה, למעט ענף העור וההנעלה, אשר הציג גידול ריאלי מהיר ביותר של 6% בשכר עובדי הענף. (מדובר בענפי מזון ומשקאות, טקסטיל והלבשה, נעליים ועור, עץ וריהוט, נייר ודפוס).

קבוצת ענפי הטכנולוגיה המעורבת-מסורתית רשמה אף היא ברבע השני של השנה נסיגה ריאלית של 1.5% בשכר הממוצע בקבוצה שהגיע ל-9,029 שקל בחודש. זאת לאחר גידול מתון של 0.4% ברבע הראשון של השנה. נסיגה זו, נגזרה מירידה ריאלית בשכר הממוצע במרבית ענפי הקבוצה. (מדובר בענפי הכרייה והחציבה, מינרלים אל מתכתיים, מוצרי גומי ופלסטיק ומתכת).

ירידת שכר ריאלית בשיעור דומה נרשמה גם בקבוצת ענפי הטכנולוגיה המעורבת-עילית, מדובר בנסיגה ריאלית של 1.3% שנרשמה בשכר הממוצע בקבוצה, אשר הגיע ל-12,597 שקל לחודש. זאת בהמשך לירידה ריאלית של 1% ברבע הראשון של השנה וירידה של 0.8% בסוף 2007. (מדובר בענפי כימיקלים וזיקוק נפט, מכונות וציוד, מנועים וציוד חשמלי).

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.