מי רוצה להיות ראש ממשלה?

חלמתם אי פעם להיות ראש ממשלת ישראל? משחק מחשב סאטירי חדש בנושא פוליטיקה וביורוקרטיה, המוצע בימים אלו ברשת ללא תשלום, עשוי לסייע לכם בהגשמת החלום. שמו של המשחק החדש הוא "אושר בלי גבולות", והוא מציע בין היתר ביקורת חברתית והארות שונות על השחיתות בצמרת, או כפי שהגדירו זאת מפתחיו: "ארץ נהדרת בגרסת משחק המחשב".

המשחק מספר את סיפורו של אושר - ישראלי יורד שמתגורר במיאמי ועובד אצל דודו בסטארט-אפ של כיסאות נוח. עקב הסתבכות עם השלטונות המקומיים הוא מגורש ארצה ונתקל בחוב אסטרונומי לביטוח הלאומי שמקורו בטעות ביורוקרטית. אושר מחליט לרוץ לראשות הממשלה מאחר ולדעתו זו הדרך היחידה להוכיח לביטוח הלאומי מיהו הבוס. הדרך - כצפוי - רצופה מכשולים, סלבריטאים, אנשי שמאל ופקידים אימתניים מהביטוח הלאומי.

"עד כמה שידוע לי זהו המשחק היחיד בו רצים לראשות הממשלה, ודבר נוסף המייחד אותו הוא ישראליותו במובן ההומוריסטי", מסביר יונתן ילון, שפיתח את המשחק יחד עם חברו, אורי וכטל. האתרים צולמו בתל אביב ובהרצליה, ומשולב בו פסקול מלא הכולל למעלה מ-30 מנגינות ושני שירים מקוריים. במהלך המשחק נדחפים בתור, מעלים זיכרונות מהצבא, מדברים אנגלית קלוקלת וכדומה.

הפיתוח ארך כשלוש שנים וחצי, שהושקעו על פי ילון ווכטל - "בשביל הכיף". מאחורי המשחק לא עומדת ישות מסחרית, והשניים מילאו יחדיו את כל הפונקציות - החל מכתיבת הסיפור ועד הפיתוח הטכני. אושר בלי גבולות הוא המשחק הראשון מבית היוצר של השותפים חובבי משחקי המחשב והפיתוח נשען על התוכנה החופשית Adventure Game Studio.

למשחק אין, לדבריהם, מודל כלכלי או כוונת רווח. "רצינו שכמה שיותר אנשים ישחקו במשחק, ובינתיים זה מוכיח את עצמו", מסרו ילון ווכטל. "המשחק שוחרר לאינטרנט לפני שלושה שבועות, וכבר הורידו אותו 17,000 איש".

מתאים לכולם במשחק ישנן לא מעט "קריצות" חברתיות ותכנים שמתאימים לאוכלוסיה הבוגרת יותר מאשר לממוצע הגילאים הרגיל של צרכני משחקי המחשב, למרות שממציאיו לא רואים שום סיבה שילדים לא ישחקו בו. שחקן ממוצע יידרש לכ-10 שעות להשלמתו. במשחק שובצו גם החלקים ה"מלוכלכים" של הפוליטיקה: השחקן נדרש לבצע במסגרת קמפיין הבחירות פעולות כמו עריכת סיורים ראוותניים בשוק, גיוס הון מעשירי המשק, התחנפות לרבנים, זיוף מסמכים, העברת שוחד לפעילים, והשמצת היריבים הפוליטיים.

המשחק משתייך לז'אנר משחקי ההרפתקה - "קווסטים". מדובר בזרם שאינו שם דגש על זריזות ידיים, אלא על התקדמות בעלילה באמצעות שיחות עם דמויות ושימוש בחפצים, תופעה שהיתה נפוצה בעיקר בשנות השמונים והתשעים, וכעת יש לה תחייה מחודשת מסוימת בעולם.