בראש ובראשונה: כשלון ניהולי
באתר האינטרנט של משרד הביטחון התנוססה לתפארת ההודעה הבאה: "האלוף גבי אשכנזי (מי שהפך לפני ימים אחדים לרמטכ"ל, י.ק) הורה על דחיית פרויקט ERP שהיה אמור לפעול החל מה-7 בינואר 2007 בהעדר הסכמות עם ארגון העובדים". זוהי דוגמה נוספת לתופעה נשנית וחוזרת. עשרות ומאות מיליוני שקלים מושקעים במשך שנים בהקמת מערכת מידע אינטגרטיבית בארגון ואז ועד העובדים עוצר את הפרויקט בטרם מתחילה הפעלתו המבצעית. גם על מקרה דומה בחברת החשמל קראנו בכל העיתונים באחרונה. לדעתי, אין לעבור על כך לסדר היום. להלן ארבע הערות בנושא.
הערה ראשונה: כישלון ניהולי
בלפחות מיליון (!) מחקרים, מאמרים וספרים שפורסמו עד כה בעולם, ניתן ללמוד על התנגדות ספציפית של עובדים ומנהלים לפרויקטי ERP. כל מנוע חיפוש באינטרנט יאשש עובדה זו. אין מדובר בתופעה חדשה. מאז ראשיתה של הגישה האינטגרטיבית הכוללת, ערים כל הנוגעים בדבר לבעיות המלוות את מאמצי היישום והמימוש של תוכנה מסוג זה.
המביעים דעתם בנושא, רובם ככולם, קבעו תמיד כי התנגדויות פנים ארגוניות הנן בעיה שאסור להתעלם ממנה. אם אחרי שנות עבודה וסכומי עתק שהושקעו, המערכת המוכנה איננה נכנסת לפעולה בשל התנגדות העובדים, יש שתי אפשרויות בסיסיות: הראשונה היא שיתכן וההנהלה שהחליטה על הפרויקט האסטרטגי לא לקחה את העובדה הכל כך נדושה בחשבון; האפשרות האחרת היא, כי ההנהלה לקחה במערכת שיקוליה את המכשול ולא התמודדה עמו בהצלחה.
כך או אחרת מדובר בכישלון ברור וחד של ההנהלה - ורק שלה. רו"ח שלמה רוטמן (יו"ר חברת החשמל לשעבר), סיפר בבואו לתאר את העיכוב הדרמטי במימוש הפרויקט בחברה, כי העובדים גילו לפתע ש-ERP הוא "כלי ניהולי יותר מאשר טכנולוגי ומכאן נולדה התנגדותם". לדעתי, מי שגילה באיחור כה רב את העובדות הגלויות כל כך, הייתה דווקא ההנהלה. רוטמן לא היה צריך להרחיק נדוד עד אמריקה - די אם היה נזקק לידע שיש באזור שלנו, בהנחה ואנו מתיימרים להוות מודל של חיקוי. מאמרו האקדמי של אדל אלאדווני מאוניברסיטת כווית, הנו רק דוגמה טובה אחת.
תפקידם של הניצבים בראש הפירמידה הנו להשיג מטרות - למרות שלל הבעיות. כל מנהל גם טועה. אדם מנוסה עלול לשגות בהערכתו, ומותר לו. צריך רק להודות שהיה כשלון של ההנהלה וללמוד ממנו את הלקח הנדרש.
הערה שנייה: מעל צעדי הוועד מרחף צל כבד
במקרה של משרד הביטחון, כמו גם במקרה של חברת החשמל, קשה להשתחרר מן ההרגשה שמדובר רק בהתנגדות הקלאסית לשינויים. המחקרים הספציפיים והאירועים שנותחו לאחר מעשה, מראים תמיד תמונה דומה, בין אם מדובר במפעל רכב מוביל בהודו, יצרנית מטוסים במערב התיכון של ארה"ב או ארגון ציבורי באירופה. מדובר תמיד בנגזרות של שינוי תפישה ניהולית, הגדלת יכולת השליטה של ההנהלה ובנית שווי משקל חדש. התכונה האנושית של רוטציה, מגיבה אימפולסיבית כנגד כל שינוי.
כדי להיערך לנטרול הבעיה מוצעים כוונים שונים, כגון ניהול שינוי, תרבות שינוי, הדרכה וכדומה. במקרים הנדונים, הרגשתי הנה כי מדובר במישור אחר. בירורים אישיים ומעקב אחרי השיח הציבורי שמתנהל בנושא מוליכים אותי למסקנה, כי מדובר כנראה בהזדמנות של ועדים חזקים וחצופים שמטרתם היא לשפר את תנאי ההעסקה (המוגזמים ממילא). הכישלון הניהולי שמפגינות ההנהלות, רק מחזק את יכולתם של נציגי העובדים לפעול בדרך מוזרה שכזאת. את זכותו של עובד לפעול למען זכויותיו אין מי שזכאי ליטול. אני, כאמור, מפקפק בכך שמדובר בתגובה טבעית, המתבקשת במקרים ובנסיבות המתוארים.
הערה שלישית: בסך הכל בעיה אחת מיני רבות
עם כל החשיבות של הסרת התנגדות העובדים, אין זה המכשול היחידי בדרך אל הפעלה מוצלחת של פרויקט ERP. בל ישלה מישהו את עצמו, כי הסכמה של העובדים תכתיר כשלעצמה את המעבר לגישה החדשה - כהצלחה. זהו תנאי הכרחי, אך בהחלט לא תנאי מספיק.
מחויבות מצד ההנהלה הבכירה, מתודולוגיה הולמת, תכנון מדוקדק, ביצוע קפדני ובקרה צמודה - הנם כמובן רק חלק מן הנדרש. לא מעט מקרים של כישלונות מצלצלים אינם קשורים כמלוא הנימה לגורם האנושי-ארגוני. גם בכל הנושאים הללו המפתח מצוי בידי המנהלים. מנהלי הארגון ועמם מנהלי המיחשוב והפרויקט. הם עלולים להיכשל בכל אחד מהם, לא פחות מאשר דווקא בנושא ההתנגדות הפנים ארגונית. ובניהול כאמור אנחנו לאו דווקא מופת.
הערה רביעית: נוע תנוע
נביאי הזעם, מנצלי ההזדמנויות וחובבי משחקי הכוח, לא יוכלו לעצור את ההתפתחות. כך זה בכל תחום, וכך יהיה גם כאן. אם ההנהלות תהינה חלשות ויפעלו בחוסר תבונה - זה ייקח יותר זמן ויהיה כרוך במשאבים נוספים לצורך הוכחת איתנן לעובדים. כולם יפעילו בסופו של דבר ERP, בהם אפילו כאלה שיעשו זאת ללא הצדקה מספקת. זה טבעו של העולם - ובדרך כלל טוב שכך. ארגונים מרמת מורכבות מסוימת ומעלה זקוקים הרי למערכות מידע אינטגרטיביות כוללות. השבוע התבשרנו שאפילו בחברת חשמל מתכוונים לחנוך המערכת בימים הקרובים. גם אם הנהלת חברת חשמל אופטימית מידי, הרי שבסופו של דבר - נוע תנוע.

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
