עובדות וטענות:

הנתבעת הינה עמותה ציבורית הפועלת ללא מטרת רווח בתחומים של שמירת הטבע, איכות הסביבה, חינוך וידיעת הארץ. למען מטרותיה מפעילה הנתבעת בתי ספר שדה ברחבי הארץ, וביניהם גם את בתי הספר הר מירון ואכזיב. התובעת מונתה החל מחודש מרץ 2003 לתפקיד של מנהלת בית ספר שדה הר מירון ולאחר מכן – במקביל, כמנהלת של בית ספר שדה אכזיב.

הפרשה שבסופו של דבר הביאה לפיטורי התובעת הייתה קשורה לסכסוך שנוצר בין התובעת לבין מר מויאל - קבלן לעבודות חשמל - אשר נתן שירות לבתי הספר מזה שנים רבות, תחת השם "דני אלקטריק בע"מ".

במהלך תקופה זו התעוררו סכסוכים וחילוקי דעות בין התובעת לבין מר מויאל, בין היתר, אודות הפרות של חוזה הספקת שירותי המזון וניצולו לרעה את היכרותו ארוכת שנים עם מר כגן, והכל כדי להוציא כספים מהנתבעת עבור עבודות חשמל שלא בוצעו כלל או שלא היו נחוצות. וכך, בפגישה בין התובעת לבין גב' אורן ומר כגן, העלתה התובעת את טענותיה כלפי מר מויאל ונתקבלה החלטה להפסיק את ההתקשרות איתו כקבלן מזון ושהתובעת תבדוק ותציע קבלן חדש. בהתאם, שלחה התובעת למויאל מכתב סיום התקשרות. כן נשלח באותו יום מכתב בדואר אלקטרוני לגב' אורן ולמר כגן, בו הובעו הסתייגויותיה באשר לתקציב השיפוצים לשנת 2006-2007. באותו מכתב הועלו טענות, כי התקציב שאושר לעבודות חשמל חורג מן הנדרש ומהעבודות הנחוצות וכן טענות באשר לסמכויות שניתנו למר מויאל (הגשת הצעות מחיר לשיפוצים) והסתייגות לגבי ביצוע עבודות על ידו מבלי לשאול את עמדתה בנדון.

עם קבלת ההודעה על הפסקת ההתקשרות, הועבר אל הנתבעת מכתב חתום על ידי מר מויאל ומר ג'בלי, הפורס תלונות על מעשים לא תקינים של התובעת במסגרת מילוי תפקידה. בפגישת הבירור אליה זומנה התובעת, נכחו מנכ"ל הנתבעת, מבקר הפנים של הנתבעת וגב' אורן. פרוטוקול הישיבה מכיל תגובות של התובעת לתלונות שהועלו כנגדה, ובסיומו נקבע, כי התובעת ומר מויאל יבדקו שניהם במכונת אמת בשני מכונים שונים.

התובעת נשאלה חמש שאלות. על שתיים מהן לא ניתן היה להסיק מתשובותיה דבר ואילו על השתיים האחרות היא נמצאה דוברת שקר. לאור תוצאות הבדיקה, הוזמנה התובעת לשימוע לפני פיטורים, שלאחריו הוצא לה מכתב פיטורים.

מכאן התביעה להכריז כי ההחלטה על פיטוריה היא שלא כדין, ניתנה משיקולים זרים, וכתוצאה מכך יש להחזירה לעבודה. לחילופין, ביקשה התובעת, לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש – בסכום שלא כומת.

דיון משפטי:

כב' הש' ע' איצקוביץ:

ממכלול העדויות עולה, כי הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שבגינה הוחלט על פיטורי התובעת היתה התוצאות של בדיקות הפוליגרף, כאשר מכלול הטענות שהועלו על ידי מר מויאל ומר ג'בלי במכתבם לא נבדקו לעומק ולא אושרו כלל על ידי הנתבעת, למעט אי סדרים בהתנהלות הכספית, שבשל עצמם לא היו מהווים סיבה להפסקת העבודה. תוצאות בדיקת הפוליגרף, שבה התובעת יצאה "דוברת שקר", הם אשר גרמו לתחושה של "חוסר אמון" כלפיה. לפיכך, יש לבחון את אמינות הבדיקה ותוקפה.

הדיון לגבי המשקל שיש לתת לבדיקת פוליגרף לצורך קביעת תוצאות מחייבות בסכסוך משפטי, קיים זה שנים רבות. בפסק דין שניתן לאחרונה (ע"ע 300228/95 ויטראול נ' מרגליות), הובעה הדעה החד משמעית של אחד השופטים, לפיה אין לעשות שימוש בפוליגרף מאחר והוא כלי לא מידתי ופוגע בפרטיות וכי דרגת המהימנות של הבדיקה שמתבצעת בשיטה של שאלות ביקורת אינה גדולה במיוחד.

בענייננו, לדברי התובעת, אשר לא נסתרו, לא הייתה הסכמה מפורשת לכך שתוצאות הבדיקה יכריעו באשר להמשך עבודתה או לפיטוריה. בנוסף, התובעת התנתה את הסכמתה בכך שהיא ומר מויאל לא ייבדקו באותו מקום וחרף זאת הם נבדקו כך יום אחרי יום. מר מויאל נבדק ראשון, אמנם במקום אחר, אולם על ידי אותו בודק. מכאן, שהייתה הטעיה כלפי התובעת עת הוסבר לה כי מר מויאל נבדק במקום אחר, מאחר וברור כי הכוונה היתה לזהות הבודק. מהרגע שהבודק שוחח קודם עם מר מויאל, ניסח את השאלות שלו וקיבל את תשובותיו, הוא גיבש עמדה באשר לחילוקי הדעות שבין מר מויאל לבין התובעת ויתכן, בהתאם למחקר המדעי שנעשה לעניין הבדיקה, כי עמדה זו השפיעה בצורה כלשהי על הבדיקה שנערכה לתובעת.

כמו כן, מר מויאל נשאל 4 שאלות שאינן זהות לאלו שנשאלה התובעת ומשכך, לא ניתן היה להסתמך על בדיקת הפוליגרף על מנת להכריע באשר לאמינות התובעת וכבסיס לפיטורים. אין בממצאי הבדיקה, כפי שהיא נעשתה, כדי להצביע על כך שהתובעת פעלה תוך הפרת אמון כלפי הנתבעת או הפרה את החובות המוטלות עליה במסגרת תפקידה.

כל מעביד שחלים עליו כללי המשפט המנהלי מחוייב לתת לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו. השימוע חייב להיעשות בשקיפות מלאה, ולהיות אמיתי ונאות ולא רק כדי לצאת ידי חובה. בענייננו, נפסק, כי לא היה כל פגם מהותי בישיבת השימוע שנערכה לתובעת לאחר בדיקת הפוליגרף ובטרם נתקבלה ההחלטה לפטרה.

האם פיטוריה של התובעת היו שלא כדין? כעולה מהראיות שבתיק, התובעת הייתה עובדת טובה ומסורה, שהקפידה למלא את תפקידה על הצד הטוב ביותר, וכך גם פעלה עת ניסתה לשים קץ להתקשרות עם הקבלן מויאל, אשר לדעתה ועל פי העובדות שגילתה גרמה נזק לנתבעת. אולם, לאחר שהתקבלה ההחלטה מיוזמתה על הפסקת ההתקשרות עם מויאל, נפלה התובעת קורבן למסע נקמה של זה האחרון, שעשה כל שבידיו כדי לגרום נזק לתובעת ולהביא לפיטוריה.

בשלב הראשון, פעלה הנתבעת נכון עת הזמינה הן את התובעת והן את מר מויאל לבירור בישיבות נפרדות. אולם, לא היה נכון מצד הנתבעת להסתפק בתוצאות בדיקת הפוליגרף של התובעת ושל מר מויאל, כאשר, כפי שטוענת הנתבעת עצמה, היא השוותה את תוצאות שתי הבדיקות, ולא ערכה בירור מעמיק אחר. הנתבעת טעתה עת הסתמכה על תוצאה של בדיקה לא מהימנה שלא שיקפה את האמת, ועל סמך ראיה זו בלבד החליטה לפטר את התובעת. פיטורים כגון אלה הם פיטורים שרירותיים, שללא ספק גרמו נזק מהותי לתובעת לאור מהות האשמות שהועלו כנגדה. ההחלטה הפזיזה לפטר את התובעת, תוך הסתמכות בלעדית על תוצאות הפוליגרף, אינה החלטה סבירה ובתור שכזו, הופכת את הפיטורים לפיטורים שלא בתום לב.

מסלול האכיפה אינו בהכרח דרך המלך בסעדים של פיטורים שלא כדין. כמו כן, יש להתחשב בעצם העובדה כי נוצר משבר אמון בין התובעת לבין הממונים עליה, כאשר אף אם מדובר בגוף דו-מהותי, המעסיק כ-1,000 עובדים, מערך העובדים עימם הייתה התובעת בקשר במסגרת תפקידה אינו גדול. כמו כן, קיימת חשיבות רבה לאמונה הסובייקטיבית של הנתבעת בקבלת ההחלטה. על אף שנקבע, כי קיים חוסר תום לב בפיטורי התובעת על בסיס בדיקה שלא הייתה מהימנה דיה, הנתבעת האמינה כי הדרך הנאותה לפתרון הסכסוך הינה הפנייה של שני הגורמים המעורבים לבדיקת פוליגרף ולא הייתה מצידה כוונה לפעול שלא בתום לב. מסיבה זאת, אין לכפות על הנתבעת יחסי עבודה שלא מרצונה. לכן, הסעד הנכון הנו סעד של פיצוי כספי. כמו כן, רשאי בית הדין לפסוק פיצוי בגין "עגמת נפש", לאור נסיבות הפסקת העבודה של התובעת.