אחת האקסיומות היותר מפורסמות בענף שלנו היא שה-ICT הוא הענף שתורם הכי הרבה לצמיחה של הכלכלה הישראלית, כמו גם לכלכלות אחרות בעולם. בימי שיא המיתון והאינתיפאדה האחרונה, דאגו כל הדוברים - הן מהסקטור העסקי והן מטעם הממשלה - להציג נתונים שונים שהוכיחו שה-ICT היה הענף היחיד שהמשיך לצמוח בתקופה זו והוא למעשה הקטר שהוביל את המשק לצמיחה.

מהבחינה הזו, הנתונים שהציג פרופ' עמנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רה"מ, בהרצאתו אתמול (ב') בכנס איגוד האינטרנט הישראלי, לא היו חידוש מסעיר. הוא דיבר על תרומתה של החדשנות לצמיחה הכלכלית בעולם כולו, על פני עשרות שנות ההיסטוריה, וגם כמובן בעשור האחרון - לפני הבועה ואחריה. פרופ' טרכטנברג דיבר על טכנולוגיות שחוללו מהפכות בכלכלה העולמית ועל ה-GPT בראי ההיסטוריה. האינטרנט, אמר הפרופסור, הוא ללא ספק פלטפורמה שמאפשרת ל-ICT להוות את מנוע הצמיחה של העשור האחרון ובוודאי עוד בעשורים אחרים. האינטרנט, הוסיף, הוא זה שמאפשר את הגלובליזציה שמעודדות חברות רב לאומיות בהודו, ולא יכול להיות מצב שהן היו יכולות לתפקד ללא האינטרנט.

בישראל, הנתונים מדברים בעד עצמם. בין השנים 1999 ל-2000, ה-ICT היה הסקטור שייצר את הגידול הכי גדול בתוצר, והייצוא שלו גדל פי 6.2. כך, הוא תרם ל-30% מכלל צמיחת המשק. בקנה מידה עולמי, ישראל מובילה בכל המדדים: במספר חברות ההיי-טק, בהשקעות הון סיכון, במספר המועסקים ובכל זווית שרק תרצו.

הגאווה הלאומית, אם כך, מוצדקת למדי; כוס קטנה של אופטימיות, ביום עצוב של כותרות לא מלבבות על הנעשה בצמרת השלטונית הישראלית, כפי שהפרופסור הגדיר זאת בנאומו. אבל בכך תמו החדשות הטובות. ממרום מעמדו הנוכחי כראש המועצה הלאומית לכלכלה, שהוקמה במשרד רה"מ על ידי אהוד אולמרט מיד עם כינון הממשלה הנוכחית, חייב פרופסור טרכטנברג לאזן את התמונה ולהוריד קצת את כמות הסוכר מהמשקה המשכר של ההיי-טק, שהוא אולי בעצם משקר.

שתי כלכלות

במדינת ישראל פועלות שתי כלכלות - "כלכלה דואלית", אמר הפרופסור. בשפה פשוטה יותר, חשף הפרופסור את מה שאנו יודעים כבר מזמן: אנחנו חיים במדינה אחת, לכאורה, עם ממשלה אחת, אבל בפועל יש כאן שתי מערכות כלכליות שפועלות במקביל. הן נוסעות זו לצד זו כבר שנים רבות, והסיכוי שהן תיפגשנה קלוש ביותר. אחד התפקידים של המועצה שהפרופסור עומד בראשה הוא לקרב את שתי הכלכלות.

הכלכלה השניה היא מה שאנו נוהגים לכנות לואו-טק, ושם נמצא רוב המשק. גם בשיא החגיגות של שנות ה-90' - בשיא העליות, האקזיטים של חברות ההזנק, ימי הזוהר של יוסי ורדי וחבריו הצעירים - החגיגה הזו הייתה מנת חלקם של אחוזים בודדים של החברה הישראלית. בפועל, ההתפתחות של ה-ICT והאינטרנט, החריפו את הפערים, הגדילו את ההבדלים בין ישראל של ההיי-טק לבין ישראל השניה - זו של התעשיות הקונבנציונאליות, של המפעלים והעסקים הקטנים שלא משקיעים בטכנולוגיה, שלא מעודדים את עובדיהם להתקדם ולהצטרף לעולם ה-ICT. השיקולים הם שונים ומגוונים: החל מסתם בורות ועד תחשיבים כלכליים לא נכונים לגבי עלות ההשקעה בטכנולוגיה. הנתון החד ביותר אותו הציג הפרופסור, מדבר בעד עצמו: תעשיית ה-ICT בישראל צמחה ב-10.5% בעוד שיתר המשק צמח רק ב-2.3%.

אין צורך להיות פרופסור לכלכלה או מדעי החברה כדי להבין עד כמה הנתונים האלו חמורים, עצובים ואפילו קצת מייאשים. הרי בסופו של דבר מדובר בחברה אחת שחיה במדינה אחת, שמתמודדת עם כל הבעיות הקשות ביותר במזרח התיכון. החוסן הלאומי תלוי לא מעט בחוסן הכלכלי. בכנס הרצליה בשנתיים האחרונות נערכו לא מעט דיונים והרצאות ששיקפו את הפערים בין ההיי-טק למגזרים אחרים במשק.

בסיפור הזה אין רעים וטובים. אף לא אחד מעובדי ה-ICT צריך להרגיש ולו לרגע תחושת אשמה. לא הוא אחראי למציאות הבלתי אפשרית הזו של פערים וכלכלה דואלית. ה-ICT תורם לייצוא, תורם להאדרת שמה של ישראל בעולם, אך הוא גם יוצר תיסכול אצל רבים מאלו ששייכים אליו, שרואים עד כמה ישראל תורמת לכלכלת העולם בידע ובהון האנושי שלהם, וכשהם חוזרים ארצה, הייאוש והדיכאון מחליפים את מעט השמחה שעוד נותרה.

גם הממשלה לא יכולה לקחת את כל האחריות על עצמה. יתכן שראשי תעשיית ה-ICT אצלנו לא מקדישים מספיק זמן ומחשבה לסובב אותם, בגלל פעילותם בחו"ל. דווקא כאן יכולה המועצה בראשותו של הפרופסור שהתחבב במהירות על קהל המאזינים במליאה, להוות גשר שיחבר בין אנשי ה-ICT לבין אנשי התעשיות הלא חכמות, וישקיע משאבים, רעיונות ובעיקר דרכי קישור, כדי לשפר את הרמה הטכנולוגית של התעשיות ולצמצם את הפער הדיגיטלי, שלדעת טרכטנברג הוא הפער הכי קשה והכי מסוכן שיש, כי הוא הכי חשוף וברור.

השורה התחתונה

ראש המועצה לכלכלה במשרד רה"מ ניפץ אתמול את האגדה לפיה ה-ICT הוא הקטר שמוביל את המשק לצמיחה. ה-ICT הוא ללא ספק קטר, אך בשלב זה הוא דוהר לבד, בעוד שהקרונות מנסים להדביק אותו. לפי שעה, הפערים גדולים מדי מה שיוצר בעייתיות גדולה. האם יכול להיות שבסופו של יום נתעורר ונגלה שלפחות במדינת ישראל - ורק בישראל - הקטר הזה לא מוביל לשום מקום? פרופ' טרכטנברג הציג תמונת מצב מסויימת, אבל בפועל הוא התווה גם בסיס לתוכנית עבודה לגוף שהוא עומד בראשו, בהנחה שגוף זה שואף להגיע לתוצאות בעתיד.