עובדות וטענות: שרת המשפטים הגישה קובלנה על השופטת הילה כהן. האשמות שבכתב הקובלנה הן כי השופטת כהן נהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה והתנהגה באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל, בניגוד להוראות הסעיפים 18(א)(1) ו- 18(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (חוק בתי המשפט). לטענת הקובלת, בשני מועדים שונים - בימים 12.3.2003 ו- 31.3.2003, איחרה השופטת כהן להגיע לדיונים שנקבעו לפניה, ובעלי דין שזומנו לאותם דיונים, נאשמים ובאי כוחם, עזבו את האולם בהותירם בקשות בכתב לדחיית מועד המשפט. לאחר שהגיעה ואף שבעלי הדין עזבו את אולם בית-המשפט, ערכה השופטת כהן פרוטוקולים של דיונים, מהם ניתן ללמוד כי נתקיים דיון, כי בעלי הדין היו נוכחים באולם וכי בקשות הדחייה הוגשו, ונענו, במסגרת הדיון. משסיימה לרשום את הפרוטוקולים ואת ההחלטות, קרעה השופטת כהן את הבקשות הכתובות שהותירו בעלי-הדין. כנטען בקובלנה, השופטת כהן עשתה כל זאת בכדי להסתיר את איחוריה לאולם בית-המשפט. לטענת השופטת, המדובר אינו אלא במישגים שבתום-לב; מישגים שמקורם - בחלקם - במעשי הקלדנית ובחלקם האחר במעשיה-שלה, בסוברה כי נהגה כראוי בהכתיבה את תוכן הבקשות אל תוך הפרוטוקול.

הערת מערכת: התקציר להלן מתייחס להכרעת-הדין שניתנה ביום 14.6.05, שרק כעת הותר פרסומה, וגזר-הדין שניתן ביום 14.8.05.

דיון משפטי:

כב' המ"נ מ' חשין:

הכרעת-הדין: יש לראות בחומרה את מעשיה של השופטת כהן בהוציאה מתחת ידיה רוטוקולים מטעים שאינם משקפים את שהתרחש באולם בית-המשפט, ובקורעה ובהשליכה לפח האשפה בקשות שהגישו בעלי דין לבית-המשפט. דבר חוק הוא, כי בהליך פלילי ינהל בית-המשפט פרוטוקול המשקף את שהתרחש באולם, וכי יצרף אליו כל מיסמך ותעודה שהוגשו לו (סעיף 134 ו- 136 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). פרוטוקול הדיון אמור לשקף את עיקרי הדברים שנאמרו ושנתרחשו באולם בית-המשפט, וחל איסור מוחלט על "שיפוץ" המציאות במיסגרת הפרוטוקול, אפילו מציאות לא נוחה היא. ניהול פרוטוקול מדויק אין הוא עניין של סדר דין בלבד. מהווה הוא עניין מהותי מן המעלה הראשונה, ועשוי הוא להשפיע על זכויות הצדדים ועל תוצאת ההליך, בין בהליך עצמו בין בערעור. מקל וחומר נלמד גם למעשה הוצאת הבקשות מתיק בית-המשפט והשמדתן. גם כאן מורה חוק סדר הדין הפלילי את השופט כי יצרף לפרוטוקול הדיון כל מיסמך שהוגש לו. זוהי חובתו של שופט, וטעמיה של החובה אותם טעמים הם המחייבים רישום מדויק של הפרוטוקול. בין אם מדובר בבקשות פורמליות בין אם מדובר בבקשות שאינן פורמליות, חייב שופט לתייקן בתיק בית המשפט וחל עליו איסור חמור להשמידן. קריעת הבקשות והשלכת הקרעים לסל האשפה מהווים כשל חמור בהתנהגותה של השופטת כהן. זאת ועוד: השופטת כהן הודתה כי התרשלה בכך שלא בחנה את מעשיה של הקלדנית, בחותמה על החלטות מבלי שקראה אותן. השופטת כהן סברה כי בכך פוטרת היא עצמה מאחריות למעשיה. אולם בכך שגתה. שופט נושא באחריות להחלטותיו, ולא יעלה על הדעת כי שופט יחתום על החלטה מבלי שקרא בה. מחדל מעין זה מהווה הפרה חמורה של חובות השופט כלפי בעלי הדין המופיעים בפניו. האחריות על האמור בהחלטות מוטלת על כתפי השופט, וגם אם טעתה הקלדנית אין בכך כדי להסיר את האחריות המלאה והשלמה מכתפיו של השופט. אכן, לא הוכח מעבר לספק סביר כי המעשים נעשו בכוונת-מכוון להסתיר את איחוריה של השופטת כהן. יחד עם זאת, במקרה הנדון נתגלתה שורה ארוכה של פגמים בהתנהגותה של השופטת כהן, פגמים חמורים בשיקול דעתה ובדרך בה מילאה את תפקידה, וכל זאת, בארבעה-עשר מקרים שונים שנפרשו על פני שני ימי דיונים נפרדים. לאור זאת יש לקבוע כי במעשיה ובמחדליה נהגה השופטת כהן שלא כהלכה במילוי תפקידה וכי התנהגה באופן שאינו הולם את מעמדה כשופטת בישראל. יש אפוא להרשיעה בעבירות שהואשמה בהן.

גזר-הדין: מקצוע השפיטה אינו מקצוע מן השורה. מקצוע יחיד ומיוחד הוא, מקצוע-יעוד הוא המטיל כמו-מעצמו על שופט מטלות מיוחדות ונורמות התנהגות ייחודיות. אכן, לא כל אדם ראוי כי יכהן בכהונת שפיטה, ואדם שאינו ניחן בתכונות ששופט נדרש להן אינו ראוי ואינו כשיר לשבת בדין ולשפוט. יתר-על-כן, תנאי מוקדם והכרחי ליכולתו של שופט לשמש בכהונתו הוא התנאי שהקהילה תרחוש לו אמון, תכיר בסמכותו לשפוט ולהכריע בדין, תקבל עליה הכרעות דין שהוא מכריע. שופט שהפר חובותיו ואינו עוד זוכה לאמון הציבור, לא יהא זה ראוי כי יוסיף וימשיך בכהונתו. יחד עם זאת, לא כל טעות של שופט שוללת את אמון הציבור בו. שופט עלול לטעות, ולעתים אפשר אף יקפח זכויות בעלי דין, ובכל זאת כל אלה לא יחייבו בהכרח כי יחדל משפוט את הציבור. כל מקרה יידון ויוכרע לגופו ולנסיבותיו, והבחינה תיסוב את עומקו של הפגם, את עוצמת הפסול שנפל בהתנהגותו של השופט ואת ההשפעה של המעשה או המחדל על אמון הציבור. וכך, לא הרי פגם שיש בו פסול מוסרי חמור כהרי פגם בשיקול דעת שאינו כרוך בפסול מוסרי. ברי כי שופט שהתנהגותו הוכתמה בפגם מוסרי לא יוכל עוד להמשיך ולכהן כשופט, ואולם לא כל טעות עולה פגם מוסרי. בכל מקרה שומה עלינו לבחון את נסיבות העניין ואת מניעיו של השופט לעת שעשה את שעשה או חדל כפי שחדל. יש לשקול את השפעתו של הפגם על ציבור בעלי הדין ועל הציבור בכלל. יש להבחין בין מעידה מקרית וחד-פעמית לבין התנהגות שיטתית ועקבית. יש לבחון האם מעיד הפגם על כשירותו של השופט להמשיך ולשפוט את הציבור. יתר-על-כן: לא אחת יש להוסיף ולשקול אירועים שאירעו לאחר ביצוע המעשים, לבחון את הזמן שחלף מאז המעשים או המחדלים שלעניין, ואת התנהגותו של השופט מאז המעשה או המחדל. במקרה הנדון, השופטת כהן נהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה ובאופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל. יחד עם זאת, מעשיה של השופטת כהן מעשים הם שנעשו שלא בכוונה תחילה להטעות וכך לא דבק בשופטת כהן כתם של פגם מוסרי המונע אותה להמשיך ולכהן בדין. יתרה מכך, המדובר בשני ימי דיונים בלבד, ומאז חלפו למעלה משנתיים ימים בהן עמדה השופטת כהן למבחן יום-יומי ולא נכשלה. המסקנה היא היא אפוא כי אין מקום להמליץ על העברתה של השופטת כהן מכהונתה. יחד עם זאת יש מקום להטיל על השופטת כהן אמצעי משמעת שישקפו את חומרת מעשיה. אשר-על-כן, יש להטיל על השופטת כהן את אמצעי המשמעת הבאים: אחד, העברה למקום כהונה אחר כהוראת סעיף 19(4) לחוק בתי המשפט, ושניים, נזיפה חמורה כהוראת סעיף 19(3) לחוק בתי-המשפט.