מציאות של פרוטקשן: שרפו ציוד של 1.7 מיליון לאחר שבעל החברה סירב לשלם להם
פרקליטות מחוז צפון (פלילי) הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת כתבי אישום נגד רביע סאלח (36) מדלית אל כרמל, לאחר שסחט באיומים קבלן שפיטר אותו. וכן כנגד אחיו, ראוי סלימאן סאלח (24) וסודקי חלבי (34) מדלית אל כרמל, שכחלק ממסכת האיומים שרפו ביחד עם רביע ציוד של המתלונן בשווי של 1.7 מיליון שקל.
לרביע מיוחסות עבירות של הצתה, סחיטה באיומים והיזק בזדון מיוחד, לאחיו ראוי סלימאן סאלח וסודקי חלבי מיוחסות עבירות של הצתה והיזק בזדון מיוחד. על פי כתב האישום רביע סאלח החליט להטיל אימה על יזם לאחר סיום ההתקשרות ביניהם. הוא הגיע עם אחיו לאתר ואז השלושה הציתו אש בציוד השייך למיזם ועזבו את המקום. כתוצאה ממעשיהם נשרפו 403 ממירים ושווי הנזק הוערך ב-1.77 מיליון שקל.
מכתבי האישום שהוגשו על ידי עו"ד לוסאנא סאיג עולה כי תחילתו של הסיפור בהקמת מתקן לייצור חשמל מאנרגיה סולארית בצפון. לאחר ההקמה התקשרה החברה הזוכה לשם הקמת המתקן עם חברה בתחום התשתיות, בה למתלונן היו מניות. במועדים שונים קשרה חברתו של המתלונן קשרים עסקיים עם קבלנים שונים לצורך ביצוע העבודה וביניהם גם חברת כוח האדם 'קול מתכת' שבבעלות רביע סאלח.
בשל כשלים בעבודת חברת קול מתכת, לפני כשלושה חודשים, הודיעה החברה שבבעלות המתלונן לרביע סאלח על סיום ההתקשרות עם חברתו, במקביל קשרה קשר עסקי עם חברה אחרת בתחום.
- חשבון ה-X של מרכז גיוס של המשטרה נפרץ
- האוצר נגד המשטרה - אסור לכם להעלות שכר בלי אישור
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שרפו 403 ממירים בשווי של 1.77 מיליון שקל
בסמוך למועד סיום ההתקשרות החליט רביע סאלח להטיל אימה על החברה שבבעלות המתלונן על מנת להניעה לחדש את ההתקשרות עם חברתו. הוא הגיע עם אחיו ראוי סאלח ועם סודוקי חלבי לאתר המיזם, ואז השלושה הציתו אש בציוד השייך למיזם ועזבו את המקום. כתוצאה ממעשיהם נשרפו 403 ממירים ושווי הנזק הוערך בכ- 1,770,000 שקל.
על פי כתב האישום יום למחרת, בשעות הבוקר, יצר רביע סאלח קשר טלפוני עם המתלונן וטען בפניו כי מאחר והבעלים של החברה החדשה עמה התקשרו חייב לו סך מיליון שקל, החוב עובר אליו, וזאת על אף שלא היה כל חוב כזה.
עוד הוסיף ואיים כי עדיף למתלונן לשלם את החוב שאם לא מה שקרה יום לפני, בעודו מתכוון להצתה, זו רק 'ההתחלה' והכל בכוונה להפחידו ולגרום לו לשלם לו את הכסף או לגרום לא לסיים את ההתקשרות עם החברה המתחרה.
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
רביע סאלח המשיך לצור קשר עם המתלונן באמצעות הודעת וואטסאפ ואיים עליו בפגיעה בו ובבני משפחתו אם לא ישלם לו כסף וימשיך להעסיק את החברה המתחרה. בין היתר, שלח הנאשם למתלונן את ההודעות הבאות: "הוא עוד עובד? אין לנו שום כוונות לוותר על החוב", בתגובה שאל המתלונן "אתה רוצה שאני אזרוק אותו מהאתר?"
החשוד רביע סאלח ענה לו "תעשה מה שאתה רואה לנכון, אם הוא יישאר אתה תשלם" והוסיף ואיים "יש לך שתי אופציות או שמחר בבוקר אם הוא בשטח אתה חייב. ואני אכיר לך חברים שלי טובים וחמודים כמוני".
מספר שבועות אחרי פנה סאלח רביע פעם נוספת למתלונן באמצעות הודעות וואטסאפ ואיים עליו: "על פי בדיקה שלנו הוא שם", "טוב אתה וכל משפחתך חייבים, לא אדבר איתך שוב, ביי", וכן "ניסיתי להימנע".
בנוסף לכתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצר כנגד החשודים עד תום ההליכים.
- 1.המגיב 06/09/2023 20:34הגב לתגובה זווזורקים אותם בתא מעופש ללא חלונות, ועם פרוסת לחם אחת ביום.
ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.
טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
