ירידה במספר התלונות המבוססות נגד שופטים ב-2025

בשנת 2025 היה בסיס ל-15% מן התלונות בהן הכריע נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה - וזאת לעומת 19% בשנת 2024, בה כיהן אורי שהם בתפקיד במשך חצי שנה. כך מעלה הדוח השנתי של הנציבות. קולה גם מצא רק 4% מהתלונות מוצדקות, לעומת 9% אצל שהם. ב-8% הוא הסתפק בהערה לשופט (לעומת 10%) אצל שהם, וקולה גם הוסיף סיווג של ליקוי מערכתי שאין לייחס לשופט ספציפי (3% מההחלטות). בבתי הדין הדתיים והצבאיים ירד שיעור התלונות המבוססות מ-20% ל-15.5%.

הנתונים עשויים ללמד, כי בניגוד לחששות שליוו את מינויו של קולה - הוא אינו נוקט בגישה מחמירה כלפי השופטים בכלל, וכלפי שופטי בית המשפט העליון בפרט. קולה נבחר בידי הכנסת ולא בידי הוועדה לבחירת שופטים, והוא היה קודם לכן סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ולא שופט בבית המשפט העליון כמו קודמיו - פרי שינויים שיזם שר המשפטים, יריב לוין, בניגוד לדעת הרשות השופטת. לוין גם ייעד את קולה ללוות את חקירת פרשת הפצ"רית, בהסכמתו של קולה, אך בג"ץ פסל את המינוי משום שהחוק אוסר על הנציב למלא תפקיד נוסף כלשהו.

הנשיא יצחק עמית. נדחו הרוב המכריע של התלונות נגדו (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

בשנת 2024 התקבלו 11 החלטות בתלונות נגד שופטי בית המשפט העליון; שתיים נמצאו מוצדקות ובשתיים העיר שהם לשופטים (מדובר בעיקר בשופט חאלד כבוב). בשנת 2025 התקבלו 59 החלטות - כנראה בעיקר בתלונות נגד בחירתו של יצחק עמית לנשיא. קולה מצא אחת מוצדקת (השתתפותה של השופטת רות רונן בכנס לכבודו של פרופ' דוד אנוך, שבעבר ייחס לצה"ל פשעי מלחמה), ולצד זאת העיר לעמית על כך שדן בנבחרת הדירקטורים למרות שאחיו השתייך אליה (ודחה את כל יתר התלונות נגדו).

קולה קיבל אשתקד 148 החלטות בנוגע לבתי המשפט המחוזיים; רק אחת מהן התבררה כמוצדקת (ליקוי בניהול הליך במחוזי תל אביב), חמישה שופטים קיבלו הערות. לגבי בתי משפט השלום התקבלו 441 החלטות, רק 15 תלונות היו מוצדקות (12 על ליקוי בניהול ההליך, כולל התמשכותו), שתיים נגעו לכללי הצדק הטבעי ועוד אחת להתנהגות השופט. בתי המשפט למשפחה ממשיכים להוביל במספר התלונות - 245 החלטות אשתקד (בשל רגישות הנושאים) - אך אף תלונה לא הייתה מוצדקת; בשישה מקרים ניתנו הערות לשופטים, ושלושה העלו ליקויים מערכתיים. קולה העיר לשניים מדייני בית הדין הרבני הגדול, ומצא מוצדקות שתי תלונות נגד בתי הדין בתל אביב ובירושלים, לצד שש הערות לדיינים איזוריים.

לייעל את הדיונים, לשמור על מראית פני הצדק

קולה מונה את הנושאים המרכזיים בהם מתמקדת הנציבות: "הנציבות רואה בעיכובים ממושכים, דחיות חוזרות ומתן החלטות באיחור כפגיעה מהותית באמון הציבור ובתחושת הצדק. עמידה בלוחות זמנים סבירים היא חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן. סוגיות של סחבת ודחיות נבחנות לא ככשל טכני, אלא כנורמה מערכתית שיש לתקן. בהתאם לתפיסה זו, ניתנו החלטות רבות המכוונות לצמצום התמשכות הליכים.

"חובת השופט אינה רק בהעדר חשש למשוא פנים, אלא גם בשמירה קפדנית על מראית פני הצדק. גילוי נאות, מוקדם ושקוף, גם במצבים ללא ניגוד עניינים מהותי, חיוני למניעת פגיעה באמון הציבור ולצמצום תלונות. הנציבות סבורה כי גישה מחמירה זו מחזקת את העצמאות השיפוטית ומונעת מחלוקות מיותרות.

"הנציבות מדגישה כי לשונו של שופט, הן בדיונים והן בהחלטות, היא מרכיב מהותי בהגינות ההליך. התבטאויות בוטות או פוגעניות כלפי כל גורם עלולות לפגוע בתחושת הצדק ובאמון הציבור. הנציבות פועלת להטמעת סטנדרט שיפוטי של שיח מכבד, מרוסן וענייני, המשקף את אחריותו הציבורית של השופט".

עוד אומר קולה, כי הנציבות עשויה לדחות על הסף תלונות המנוסחות בלשון שאינה נאותה. לצד זאת, היא מאפשרת הגשת תלונות בידי מי שלא נפגע במישרין מן האירוע הנטען. הנציב אליעזר ריבלין אפשר להגיש תלונות כאלו, שהם סבר שרק המעורבים יכולים להתלונן, ואילו קולה בוחן "סוגיה זו במטרה לאזן בין נגישות מנגנון הביקורת לייעודו ותכליתו".

תלונות שהעלו ליקויים רוחביים

בין ההחלטות הרוחביות מציין קולה את תלונתו של העיתונאי ג'וש בריינר על השופטת קרן וקסלר (בית משפט השלום ברחובות), שהוציאה אותו מהאולם בחשד בלתי מוצדק שהוא מקליט את הדיון, הובילה אותו להנחיות רוחביות. בין היתר הוא קבע, כי זכותו של אדם לסרב להציג בפני משמר בתי המשפט את האפליקציות הפתוחות בטלפון שלו, אין למשמר סמכות להורות למחוק הקלטה ויש לבחון את סמכותו לערוך חיפוש בכליו של אדם. בעקבות זאת הפיצה הנהלת בתי המשפט הנחיה, לפיה אין לבצע חיפוש במכשיר סלולרי ללא צו שיפוטי, ולכל היותר יכול המשמר להרחיק אדם מן האולם.

תלונה אחרת (של עמותה על בסיס פרסום עיתונאי) הובילה לגיבוש תוכנית עבודה לשופט שפיגר בפרסום פסקי דין. עוד טיפל קולה בזימון עדים בבתי משפט השלום במחוז המרכז בידי נאשמים שאינם מיוצגים. הוא גם המליץ ששופטי תביעות קטנות יעדכנו את הצדדים על עיכוב חריג במתן פסק הדין. קולה גם קרא להקצות מספר מספיק של שופטים תורנים בערבי שבתות וחגים, ולמצוא פתרון רוחבי לעומס הרב המוטל על שופטי המעצרים במוצאי שבתות וחגים. הוא גם עמד על "תופעה מוכרת וקשה" של עשרות תיקי תעבורה הנדונים מדי יום בפני אותו שופט.

השופט יורם ברוזה. הועבר מתפקידו כסגן נשיא השלום בבאר שבע (צילום: הרשות השופטת)

קולה גם חוזר על החלטתו בעניינו של יורם ברוזה, שהיה באותה עת סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע. הוא האשים את הציבור הדתי באחריות לטבח 7 באוקטובר ואמר ש"לאחר שנסיים עם החמאס נעבור לטפל בציונות הדתית". קולה המליץ לסיים את כהונתו כסגן נשיא [כיום מוגדר ברוזה כשופט בכיר - א.ל] והעיר לנשיא בית המשפט, עמית יריב, אשר לא טיפל במקרה במהירות הראויה והעניק גיבוי לברוזה בלא בדיקה מספקת.

תלונות בנוגע להתנהגות שופטים

קולה דחה תלונות של ח"כ טלי גוטליב, נגד עמית ונגד שופט מעצרים שהורו להוציא אותה מהדיונים בשל הפרעות חוזרות ונשנות. קולה קבע, כי חברי כנסת חייבים לציית לצווים שיפוטיים וההחלטות לא פגעו בחסינותה של גוטליב. ההוראה למשמר בתי המשפט להוציא אותה לא הייתה הפרה של חוק החסינות, הדגיש. עוד קבע, כי לא נפל פגם בדבריו של עמית בדבר "חסינות מדומה" של גוטליב. קולה דחה תלונה נוספת של גוטליב, לאחר שעו"ד אליעד שרגא אמר לה (בדיון על מינוי דוד זיני לראש השב"כ) "את התבלבלת היום בין הכדור הכחול לצהוב?" עמית שישב בראש ההרכב לא הגיב, וקולה אומר שלאור ההפרעות הרבות בדיון - הוא צדק כאשר פעל להשבת הסדר במקום להעיר לשרגא.

קולה העיר לשופט שאמר לעורך דין "מה אתה חושב, שכולם בבאר שבע מטומטמים", ולשופט שלום שהתבטא בשפה קשה ובוטה כלפי אחד הצדדים, עד שהלה חש ברע. קולה דחה תלונה של ארגון נגד עמית, שבדיון על הכנסת סיוע לעזה אמר לעותרים "בית משפט עומד לרשותכם, מעמיד את עצמו לרשותכם": מוטב שהתלונה לא הייתה מוגשת, שכן פשט הדברים הוא שבית המשפט מקשיב לטענות - ותו לא. עוד נדחתה עתירה נגד שופט בעליון, לאחר שקולה קבע שהיא קנטרנית: המתלונן הגיש ערעור סרק ועמד עליו גם לאחר שהשופט הבהיר שהוא חסר בסיס.

עוד העיר קולה לשופט שלום שאמר על עורכת דין שהיא "יפה וחכמה", לאחר שעורכת דין כינתה אותה "חברתי היפה", ולשופט עבודה שהתייחס לבני משפחתה של המתלוננת. קולה גם אומר, כי בשעת חירום "שומה על היושב בדין לנקוט באופן מוגבר בתבונה וברגישות, נוכח טענה של בעל דין או בא כוחו כי לא עלה בידו להתייצב". הוא העיר לשופט שלום שכינה את המחבל וליד דקה (רוצחו של החייל משה תמם) "המנוח". שופט מחוזי קיבל הערה על ביקורת חריפה מדי שמתח בפסק דינו על עורך דין שייצג בתיק.

 קולה דחה מכל וכל תלונה נגד שופטי העליון, בטענה שלא אפשרו לאביו של חטוף ולאם שכולה להתבטא בדיון על הכנסת סיוע לעזה. הוא אומר: "השופטים נהגו ברגישות ובאנושיות בכך שאפשרו לשתי אימהות שכולות להשמיע את דבריהן באריכות, אף שלא הייתה חובה חוקית לכך. התנהלות זו נחשבת ראויה לשופט במדינת ישראל. לא ניתן לאפשר לכל אחד מהקהל לדבר. דבריו של האב נאמרו כאשר השופטים לא נכחו באולם, ואין ראיה שבקשתו או דבריו הובאו לידיעתם".

קולה חושף, כי נשיא בית הדין השרעי לערעורים (המקבילה המוסלמית לבית הדין הרבני הגדול), עבד אל-חכים סמארה, החתים קאדים מבתי הדין האיזוריים על מכתב תמיכה במועמדותו של עוזרו המשפטי למנהל בתי הדין - בנוכחותו של העוזר. הוא אומר, כי בניגוד לדבריו של סמארה - מדובר היה במינוי של קבע ולא במינוי זמני. מוטב היה אילו סמארה היה מכנס את כל הקאדים, ולא מחתים אותם על המסמך בנפרד. "דרך הפעולה בה בחר הנשיא עשויה לשדר חוסר מכובדות ואף תחושת דחיפות מתמיהה", הוא אומר.

השופט חאלד כבוב. שתי תלונות נמצאו מוצדקות (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

קולה דחה על הסף תלונה נגד עמית, לפיה על פי פרסום עיתונאי - בהשתלמות שופטים הוא מתח ביקורת על תיקון 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת בענישה). "ביקורת יכול שתהא מופנית גם כלפי המחוקק ועשייתו. ביקורת זו יכול שתהיה אף נוקבת וחריפה – אך יש לה מקום בשיח המקצועי", הוא אומר. "מתיחת ביקורת על חוק, תוכנו, ניסוחו, היבטי אכיפה ופרקטיקה הקשורים בו – היא לגיטימית, ואף רצויה", ויש לשמור על חופש הביטוי במסגרת השיח הפנימי.

קולה מתייחס לשלוש תלונות נגד כבוב. הוא העיר לו על השתתפות באירועי חנוכת בית, בהם צולם ונעשה שימוש יחצ"ני בתמונתו; קבע שלא היה מקום שישוחח עם עיתונאי ויגיב באוזניו על הטענות נגדו; ושהיה צריך למנוע מילדיו להשתמש בתמונתו במשרד עורכי הדין שלהם, תוך שהוא מעיר שתשובותיו לתלונה לא היו מדויקות.

עוד מתייחס קולה לתלונות נגד הרב הראשי הקודם, הרב יצחק יוסף, נגד גיוס חרדים ובעד השתמטות. הרב יוסף לא הגיב לתלונות, ונקבע שהוא הפר את כללי האתיקה: "התבטאות כזו אינה מתיישבת עם הניטרליות שבה מחויב דיין לבצע את תפקידו השיפוטי ועם חובתו להימנע מהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית, ולהימנע ממעשים שאינם הולמים מעמדו של דיין או העלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט הרבני". אולם, בשל סיום כהונתו לא ננקטה פעולה כלשהי, "תוך שהובעה תקווה כי המסר החד-משמעי יועבר לצורך חיזוק שלטון החוק ומערכת השיפוט הרבני".

תלונות על דרך ניהול משפט