הבן קיבל 1,000 שקל וטען: הצוואה של אבי מזויפת

כשאב המשפחה הלך לעולמו, נדמה היה שהכל כבר הוכרע. צוואתו קוימה, צו קיום צוואה ניתן, והעיזבון חולק בהתאם לרצונו הכתוב של המנוח. אלא שמתחת לפני השטח, כך לפחות לטענת אחד מבניו, נצבר והלך כעס. הבן, שזכה לפי הצוואה בסכום סמלי בלבד של 1,000 שקל, סבר כי מדובר בעוול של ממש. שנים לאחר מכן הוא פנה לבית המשפט וביקש לפתוח מחדש את התיק, לבטל את צו קיום הצוואה ולטעון כי המסמך שעליו התבססה החלוקה, אינו משקף כלל את רצון אביו. לטענתו, הצוואה מזויפת.

פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, על ידי השופטת מירית פולוס, אינו עוסק בשאלה האם הצוואה צודקת או הוגנת, ואף לא בשאלה האם רצונו של המנוח היה לחלק את רכושו אחרת. במרכז ההכרעה עמדה סוגיה אחרת לגמרי: שאלת השיהוי. מתי ידע הבן על קיומה של הצוואה, מתי ידע על צו קיומה, ומה עשה, או לא עשה, עם המידע הזה.

הבקשה שהוגשה לבית המשפט כוונה לביטול צו קיום צוואה שניתן עוד ב-2022. הבן, המבקש, אינו נמנה על הזוכים המרכזיים בצוואה, למעט אותו סכום סמלי. יתר ילדי המנוח וחתנו הם הזוכים בעיקר העיזבון. הבקשה לביטול צו הקיום הוגשה רק ביולי 2024, יותר משנתיים לאחר שניתן הצו המקורי, וגם לאחר תיקונו. לשיטתו של המבקש, רק זמן קצר לפני כן נודע לו לראשונה על עצם קיומה של הצוואה ועל תוכנה המלא.

לטענותיו צירף התובע סיפור חיים מורכב. הוא תיאר את עצמו כאדם פשוט, קשה יום, חסר השכלה פורמלית, שעבר משברים אישיים לא מעטים, לרבות ריצוי עונשי מאסר. לדבריו, מרבית חייו הוא התגורר עם הוריו, דאג להם וסייע ככל יכולתו. הוא טען כי המנוח ורעייתו נהגו לומר כי רכושם יחולק בין ילדיהם בחלקים שווים, וכי האב אף סירב במשך שנים לערוך צוואה. עוד הוא טען כי בשל הסתבכויותיו בפלילים, נוצר נתק בינו לבין משפחתו, וכי אחיו פעלו להרחיק אותו מאביו בשנותיו האחרונות. במוקד טענותיו עמדה הקביעה כי הצוואה נערכה שלא כדין. הוא טען להשפעה בלתי הוגנת, לתרמית, להטעיה ואף לזיוף של ממש. התובע טען כי אביו היה דמנטי, וכי אחד מהזוכים היה מעורב בעריכת הצוואה באופן פסול. לטענתו, רק ב-2024 הוא נחשף לראשונה למסמך עצמו, ואז הבין כי מדובר, לדבריו, בצוואה שאינה אמיתית.

• האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הטענות הגיעו רק לאחר שפרץ סכסוך

אלא שהמשיבים, יתר היורשים, הציגו תמונה שונה לחלוטין. הם טענו כי המבקש ידע על קיומה של הצוואה עוד במהלך חיי האב, וכי לכל הפחות הוא ידע על צו קיום הצוואה זמן רב לפני שהוגשה הבקשה לביטולו. לטענתם, המבקש אף פנה בעצמו ב-2023, באמצעות עורך דין, לעיין בתיק הרשם לענייני ירושה. עוד נטען כי התובע נמנע מפעולה במשך שנים, ורק לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, הוא בחר להעלות טענות קשות נגד הצוואה.

השופטת פולוס קבעה כבר בפתח הדיון כי אין אפשרות לבחון טענות כמו השפעה בלתי הוגנת או חוסר כשרות, משום שהן שייכות להליך של התנגדות לקיום צוואה, ולא לבקשה לביטול צו קיום צוואה שכבר ניתן. בפסק הדין נכתב כי צו קיום צוואה הוא "פסק דין חפצא, הפועל כלפי כולי עלמא", וכי ביטולו כפוף לתנאים מחמירים שנקבעו בסעיף 72 לחוק הירושה. המשמעות, כפי שהבהירה השופטת בהחלטתה, היא שבשלב הזה יש לבחון בראש ובראשונה האם התקיימו התנאים המקדמיים לפתיחת הדיון מחדש. רק אם יוכח כי קיימת עובדה חדשה, שלא ניתן היה להעלות אותה קודם לכן, ושהמבקש פעל בהזדמנות הסבירה הראשונה, ניתן יהיה לשקול ביטול של צו קיום הצוואה ופתיחת הדלת להתנגדות לגופה.

בנקודה הזו נבחנה גרסת התובע אל מול המסמכים והטענות שהוצגו. השופטת קבעה כי גם לפי גרסתו שלו, הוא ידע על קיומה של הצוואה לכל המאוחר בספטמבר 2023. באותו המועד, כך עולה מהטיעונים, פנה המבקש לעורך דין בבקשה לברר את זכויותיו בעיזבון, וזה הוציא עבורו פרטים ממערכת הרשם לענייני ירושה והסביר לו כי קיימת צוואה וכי ניתן צו לקיומה. עורך הדין אף הפנה אותו, כך על פי הנטען בפסק הדין שפורסם, להתייעץ עם מומחה בתחום הירושה.

• עלייה של 8% בבקשות פשיטת רגל של יחידים
• הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

התובע בחר שלא להעמיק בנושא

אלא שהתובע, כך על פי הודאתו, בחר שלא להעמיק בנושא. בפסק הדין צוטטו דבריו של המבקש עצמו, שלפיהם: "ברגע ששמע פרטים כלליים על הצוואה מיד קם ועזב את עו"ד דבוש כשהוא כועס וממורמר ולמעשה לא ראה את הצוואה כלל". בעיני בית המשפט, הבחירה הזו - שלא לעיין בצוואה אף שהיא היתה זמינה בפניו - לא יכולה לשמש הצדקה לשיהוי. השופטת קבעה כי כל העובדות הרלוונטיות עמדו לרשות המבקש, וכי הוא בחר במודע שלא לפעול. "בחירתו של המבקש לא לראות את הצוואה שהחזיק בא כוחו, לא יכולה להוות הצדק לשיהוי המשמעותי בנקיטת ההליך המשפטי", נכתב בפסק הדין. עוד הודגש כי העובדה שהמבקש כעס או התקשה נפשית להתמודד עם המידע אינה פוטרת אותו מהחובה לפעול במועד.

בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה ניהול משא ומתן בין הצדדים מצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה. בפסק הדין צוין כי, "עצם קיומו של מו"מ אינו מאריך את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות לנקיטת פעולה משפטית", וכי מדיניות משפטית ראויה מחייבת פעולה מהירה כשמדובר בצוואות וירושות.

אחת הטענות המרכזיות של המבקש היתה כי בידיו הקלטה המוכיחה, לטענתו, את זיוף הצוואה. הוא צירף תמלול לשיחות שנערכו, לטענתו, עם אחד המעורבים. ואולם גם כאן קבעה השופטת כי אין בתמלול כדי להוכיח את הנטען. בפסק הדין נכתב כי לא ברור כיצד הושגה ההקלטה, האם היא קבילה, ומתי הגיעה לידי המבקש. מעבר לכך, עיון בתמלול העלה כי אין מדובר בהודאה בזיוף, אלא לכל היותר בהעברת טענות של צדדים שלישיים. "אין בכך בכדי להטות את הכף לכיוון ביטול צו הקיום", נקבע בהכרעת הדין. השופטת הדגישה בהחלטתה כי יתר הטענות נגד תוקף הצוואה כלל לא גובו במסמכים או בראיות ממשיות. במצב כזה, ובהיעדר הסבר סביר לשיהוי של כעשרה חודשים לכל הפחות - ואף יותר, לטענת המשיבים - לא מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 72 לחוק הירושה לביטול צו קיום צוואה.

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הבקשה במלואה. צו קיום הצוואה נותר על כנו, והמבקש חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 שקל, שישולמו ליורשים באמצעות בא כוחם. בפסק הדין צוין כי ההוצאות נפסקו בין היתר לנוכח העובדה שההליך התנהל על בסיס טיעונים בכתב בלבד וללא שמיעת ראיות.

למה בעצם בית המשפט לא בדק אם הצוואה באמת מזויפת או לא?
מכיוון שזה פשוט לא השלב הנכון לכך. מרגע שניתן צו קיום צוואה, בית המשפט לא קופץ ישר לבדוק אם הצוואה כשרה או פסולה. קודם כל צריך לעבור את השלב המקדמי: להסביר למה לא התנגדת בזמן. רק אם בית המשפט משתכנע שהיה עיכוב מוצדק, הוא בכלל מוכן לפתוח מחדש את הדיון בצוואה עצמה. כאן הבן נפל כבר בשלב הזה.

אם הוא באמת לא הבין מה אומרים לו, זה לא נחשב תירוץ טוב?
לא. בית המשפט אומר בצורה די ברורה שחוסר הבנה, כעס, בלבול או קושי אישי לא פוטרים אדם מהחובה לפעול. בייחוד כשיש עורך דין שמסביר לו שיש צוואה ושכדאי לבדוק אותה. אם בוחרים לא לבדוק זאת, זו בחירה - ולא עילה משפטית.

מה זה בעצם שיהוי שכל הזמן מדברים עליו?
שיהוי זה מצב שבו אדם יודע שיש לו בעיה משפטית, אבל מחכה יותר מדי זמן לפני שהוא עושה משהו. החוק לא קובע מספר ימים מדויק, אבל הפסיקה אומרת שצריך לפעול בהזדמנות הסבירה הראשונה. כאן עברו לפחות עשרה חודשים, וזה נחשב הרבה מאוד זמן.

ואם הוא ניהל מו"מ עם האחים, זה לא אמור לעצור את השעון?
לא. בית המשפט קובע חד משמעית שמו"מ משפחתי, גם אם הוא אמיתי, לא מקפיא מועדים משפטיים. מי שרוצה לשמור על הזכויות שלו, צריך להגיש הליך בזמן, במקביל או במקום מו"מ.

למה 1,000 שקל בצוואה נחשב נישול, אם הוא כן קיבל משהו?
מפני שבפועל זה סכום סמלי. כשיש עיזבון משמעותי, והילד מקבל סכום זניח לעומת יתר האחים, בתי המשפט מתייחסים לזה כאל נישול כמעט מלא. אבל גם במקרה כזה, הכללים חלים בדיוק באותה מידה.

האם עצם זה שהוא בן של המנוח לא נותן לו עדיפות?
לא. בדיני ירושה, אם יש צוואה תקפה - רצון המת גובר. גם ילד יכול לקבל פחות, ואפילו כמעט כלום. הקרבה המשפחתית לא עוקפת צוואה חוקית.

ומה לגבי הטענה שאביו היה דמנטי?
זו טענה רצינית, אבל היא שייכת להתנגדות לצוואה, לא לבקשה לביטול צו קיום. בגלל השיהוי, בית המשפט בכלל לא הגיע לבדוק אם יש אמת בטענה הזו.

אם היתה הקלטה, למה זה לא שינה כלום?
משום שההקלטה, גם לפי בית המשפט, לא הראתה שמישהו מודה בזיוף. לכל היותר מדובר באנשים שמספרים שמישהו אחר אמר שהצוואה מזויפת. זה לא ראיה, וזה בטח לא מספיק כדי לפתוח הליך חריג כל כך.

מה המשמעות של זה שצו קיום צוואה נחשב "פסק דין חפצא"?
זה אומר שמרגע שניתן הצו, הוא תקף כלפי כולם, לא רק בין הצדדים. לכן קשה מאוד לבטל אותו, והחוק דורש סיבות חזקות במיוחד כדי לסטות מהסופיות הזו.

אם הוא היה מגיש את הבקשה מיד, התוצאה היתה שונה?
אי אפשר לדעת. אבל דבר אחד בטוח: אז לפחות בית המשפט היה בוחן את הטענות לגופן. כאן הדלת נסגרה עוד לפני כן.