פסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק בתביעה חריגה למדי: גבר שביקש לבטל הסכם גירושים שאושר בבית המשפט כמעט ארבע שנים קודם לכן, בטענה כי בעת שחתם עליו לא היה כשיר מבחינה נפשית להבין את משמעותו. השופטת רותם קודלר עיאש לא התרשמה מטענותיו, קבעה כי מדובר במניפולציה ובחוסר תום לב, ודחתה את תביעתו תוך חיובו בהוצאות בסכום כולל של 45 אלף שקל.

מדובר בבני זוג שנישאו לפני כ־20 שנה ולהם ילד אחד משותף. לאחר שנישואיהם עלו על שרטון, נחתם ביניהם ביוני 2020 הסכם גירושין שנוסח על ידי עורך דינה של האשה, עו"ד ירון הוד. ההסכם הובא לאישור בפני בית המשפט, והצדדים התייצבו ביחד לדיון. בפרוטוקול מאותו היום תועד כי השופטת הסבירה להם את משמעות ההסכם בשפה פשוטה, כך שכל צד הבין את תוכנו והצהיר כי הוא חותם עליו מרצון חופשי. כפי שנרשם בפרוטוקול, התובע עצמו אמר אז כי הוא מבין את תוכן ההסכם, חתם עליו במשרד של עורך הדין לאחר ששמע את ההסברים, ואף הבהיר כי הוא בוחר שלא להתייעץ עם עורך דין מטעמו. “לא התייעצתי עם עורך דין אחר, לא מתכוון לעשות כן ולא תישמע ממני טענה בעניין”, צוין במפורש בפרוטוקול של הדיון.

אלא שחלפו כמעט ארבע שנים, והבעל - שהועסק כל השנים בתפקיד ביטחוני בכיר - פנה לבית המשפט בתביעה חדשה, בבקשה לבטל את פסק הדין שאישר את ההסכם. לטענתו, בעת החתימה הוא היה שרוי במצב נפשי קשה, לא היה כשיר להבין את משמעות ההסכם, ואף הופעל עליו לחץ מצד אשתו ובנם המשותף. עוד טען האיש כי מדובר בהסכם "מקפח וחד־צדדי", שהותיר אותו חסר כל, וכי השופטת שאישרה את ההסכם פעלה "במהירות ובקלות בלתי סבירה" מבלי לוודא את כשירותו.

ניסיון ציני לערוך "מקצה שיפורים"

הנתבעת, גרושתו, טענה מנגד כי מדובר בניסיון ציני לערוך "מקצה שיפורים" ולהתחמק מהתחייבויות שנחתמו בהסכמה מלאה. לדבריה, הבעל גרר רגליים במשך שנים, ניסה לעכב את ביצוע פסק הדין, וכעת הוא מבקש לבטל אותו ללא בסיס.

• למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
• הילדים ישובו לגליל לאחר הפינוי - חרף התנגדות האם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופטת קודלר עיאש ציינה כי כבר כשנה וחצי לאחר אישור ההסכם פתחה האשה בהליכי ביצוע, וכי לאורך השנים הגיש הבעל בקשות, הצהרות ומסמכים - אך דחה שוב ושוב את הגשת התביעה לביטול. רק אחרי שלוש שנים של דחיות, הוא הודיע כי החליף עורך דין והגיש את התביעה הנוכחית.

בפסק הדין הארוך והמפורט, קבעה השופטת כי, “לא בנקל יבוטל פסק דין המאשר הסכם גירושים”, וכי רק במקרים נדירים שבהם יוכח פגם מהותי ברצון אחד הצדדים ניתן לבטל הסכם כזה. לדבריה, הטענות של התובע הן כלליות, לא מגובות בראיות, וכוללות סתירות רבות. לגבי הטענה כי ההסכם “מקפח”, קבעה השופטת כי מדובר בהסכם סביר ומאוזן, שבו חולקו זכויות הצדדים בהתאם לחוק יחסי ממון. חלק מרכזי מטענות הבעל נגע לדירת מגורים שהיתה רשומה על שם האשה עוד לפני הנישואים, והוא טען כי השקיע בה כספים רבים ולכן מגיעה לו זכאות חלקית. ואולם בית המשפט קבע כי הדירה הוחרגה מהרכוש המשותף כבר במסגרת הסכם ממון שנחתם בין הצדדים ב-2005, עוד לפני שנישאו, ושגם להסכם הזה ניתן אז תוקף של פסק דין. “פסק הדין שאישר את הסכם הממון נותר על כנו ואין כל תביעה לביטולו”, כתבה השופטת בהכרעתה, ואף הוסיפה כי ההסכם הנוכחי רק חזר ואישר את ההחרגה הקודמת.

השופטת הדגישה בפסק הדין שפורסם כי עצם העובדה שהבעל לא היה מיוצג אינה מצדיקה ביטול של ההסכם. לדבריה, “היעדר ייצוג אין בו כדי לשלול את כשירות האדם לאשר בעצמו את ההסכם. דבר לא מנע מהתובע לפנות לייעוץ משפטי - והוא בחר שלא לעשות כן”. בהמשך היא ציינה כי גם הטענות לגבי אי־כדאיות או "עסקה רעה" אינן עילה לביטול חוזה. “ויתורים במסגרת הסכם גירושין אינם בהכרח סימן לקיפוח, שכן לכל משפחה שיקולים משלה, ובלבד שההסכם נחתם מרצון חופשי ובהבנה מלאה של הצדדים”, נכתב בהכרעת הדין.

• דרש כמעט מיליון שקל = ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
• תבעה את אחיה בדרישה לשיתוף בדירה שהוריש לו אביהם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

 “אין עדות למצב פסיכוטי"

החלק המרכזי בתביעה התמקד בטענת הבעל כי בעת החתימה הוא היה במצב נפשי קשה, שמנע ממנו להבין את משמעות ההסכם. הוא הציג מסמכים רפואיים המעידים, לטענתו, על הפרעות נפשיות שונות, ובהן דיכאון, הפרעה דו־קוטבית והפרעת דחק פוסט טראומטית. אלא שהשופטת דחתה את הטענה הזו מכל וכל. “מבחינת המסמכים הרפואיים שצירף התובע, אין שחר או בסיס לטענותיו. המסמכים מצביעים על קושי רגשי בעקבות פרידה, אך לא על ליקוי בבוחן המציאות או חוסר כשירות”, נכתב בהכרעת הדין שלה. לדבריה, במסמך רפואי מאותה תקופה נכתב במפורש כי “אין עדות למצב פסיכוטי ואין אינדיקציה לאשפוז פסיכיאטרי”.

עוד הדגישה השופטת כי לאורך השנים שבהן טען התובע לאי־כשירות, הוא המשיך לעבוד בעבודה ביטחונית רגישה, לשמש מדריך בלוחמה בטרור והוא אף גויס בצו 8 במסגרת מלחמת חרבות ברזל. “קשה לקבל את הטענה שאדם הסובל ממחלת נפש קשה יוכל להמשיך ולמלא תפקיד ביטחוני בכיר הדורש אחריות, קבלת החלטות וצלילות דעת גבוהה”, היא כתבה. השופטת קודלר עיאש אף השתמשה במלים חריפות כלפי התובע, כשקבעה כי “האופן שבו ניסה להציג את מצבו הנפשי הוא ניסיון מניפולטיבי ונפסד, שאינו עולה בקנה אחד עם התרשמות בית המשפט ממנו לאורך ההליך. התובע היה חד, קוהרנטי, הרים את קולו, ניהל טיעונים ארוכים וניסה להקניט את ב"כ הנתבעת. לא ניכר בו אדם מבולבל או חסר הבנה, אלא ההפך”.

בית המשפט סבר כי התובע ניסה להימנע ממילוי התחייבויותיו במשך שנים, תוך גרירת הליכים ושימוש לרעה במערכת המשפט. “לא ניתן שלא ליתן משקל להתנהלותו המניפולטיבית וחסרת תום הלב של התובע”, כתבה השופטת בהכרעתה. לדבריה, גם בדיון המקורי לאישור ההסכם ניכר כי הוא פועל מתוך החלטה ברורה להתגרש, בעוד גרושתו עוד קיוותה לשיקום היחסים. בהקשר זה היא גם ציינה כי, “אני מקבלת את טענת הנתבעת כי כותרת ההסכם היתה ‘שלום בית ולחילופין גירושין’, אך בפועל, רגע לפני הדיון, הודיע התובע כי אינו מעוניין בשלום בית. התנהלות זו מלמדת על חוסר תום לב גם בשלב עריכת ההסכם עצמו”.

השופטת הדגישה את החשיבות שבשמירה על עקרון סופיות הדיון במערכת המשפט, בייחוד בענייני משפחה. לדבריה, “מערכת בתי המשפט צריכה לעודד סיום סכסוכים בהסכמה. אם ייפתח פתח לביטול הסכמי גירושין בכל פעם שאחד הצדדים מתחרט, ייפגע אמון הציבור ביציבות ההסכמות וביעילות ההליך המשפטי”.

"עסקינן באדם מתפקד ברמה גבוהה"

השופטת התייחסה גם לניסיון של התובע להגיש חוות דעת פסיכיאטרית פרטית שנערכה שנתיים לאחר חתימת ההסכם, בניגוד להחלטת בית המשפט. היא הבהירה כי, “לא ניתן לייחס משקל לחוות דעת פרטית שנערכה שנים לאחר מכן, מבלי שמונה מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט. התובע אף לא ביקש מינוי כזה, ולפיכך לא עמד בנטל להוכיח טענותיו”. עוד היא כתבה כי, “מכלול הראיות מלמד כי עסקינן באדם מתפקד ברמה גבוהה, בעל אחריות רבה ותפקיד משמעותי במערכת הביטחון. גם אם חווה מצוקה רגשית בעקבות הגירושין, אין בכך כדי לשלול את כשירותו להבין מסמכים משפטיים עליהם חתם בפני שופט”.

בסיום פסק הדין קבעה השופטת קודלר עיאש כי אין מקום לבטל את ההסכם, וכי כל הטענות של הבעל נדחות. לדבריה, “התובע לא זימן עדים שיתמכו בגרסתו, לא ביקש למנות מומחה רפואי, לא הציג ראיות חדשות - וכל שנותר הוא גרסה סתמית המנוגדת למסמכים ולעובדות”. היא ציטטה מדבריו של השופט אסף זגורי, שעמד בעבר על החשיבות שבשימור הסכמים משפחתיים: “רובם של סכסוכי הגירושין מסתיימים בהסכמים ולא בפסקי דין - וטוב שכך. ככל שמתרחב הפתח להגשת תביעות לביטול הסכמים שאושרו, כך מתרחקים אנו מאפשרות לוודאות כי יישוב הסכסוך הוא סופי והחלטי”.

פסק הדין הסתיים בקביעה חדה שלפיה, “לא מצאתי כל בסיס לטענות התובע בענין מצבו הנפשי והקוגניטיבי. מדובר באדם מתפקד היטב, בעל אחריות רבה ותודעת שליחות. גם אם חווה מצוקה רגשית טבעית בעת גירושין, הרי שמצב זה לא מנע ממנו להבין את ההסכם שחתם עליו בפני בית המשפט”. לאור זאת, נדחתה תביעתו במלואה, והוא חויב לשלם לגרושתו הוצאות משפט בסכום כולל של 45 אלף שקל.

למה בעצם הבעל נזכר רק אחרי ארבע שנים לבקש לבטל את הסכם הגירושים?

לפי בית המשפט, הוא כבר דיבר בעבר על רצונו לבטל את ההסכם, אבל במשך שנים לא עשה עם זה כלום. הוא החליף עורכי דין, ביקש ארכות ודחה את ההגשה שוב ושוב. רק אחרי שהאשה כבר פתחה בהליכי ביצוע וניסתה לאכוף את מה שסוכם, הוא החליט להגיש תביעה רשמית. השופטת ראתה בזה ניסיון למשוך זמן ולהימנע מתשלום חובותיו לפי ההסכם.

איך בכלל מאשרים הסכם גירושים בבית משפט?

כשזוג מגיש הסכם גירושים, הם חייבים להתייצב בפני שופט או שופטת שיבדקו שהם מבינים היטב מה כתוב בו ושהם חותמים עליו מרצון חופשי. בית המשפט גם מסביר להם בשפה פשוטה את המשמעות של כל סעיף. רק אם השופט משתכנע שהכל ברור לשני הצדדים, הוא נותן להסכם תוקף של פסק דין. במקרה הזה, כך בדיוק קרה ב-2020, כשהשופטת וידאה שהתובע מבין ומסכים לכל הסעיפים.

הבעל טען שסבל ממחלת נפש - איך השופטת בדקה את זה אם לא היה מומחה רפואי מטעם בית המשפט?

הוא לא ביקש למנות מומחה ניטרלי, אלא הביא רק מסמכים רפואיים ישנים וחוות דעת פרטית שנערכה שנתיים אחרי החתימה. השופטת בחנה את המסמכים והגיעה למסקנה שאין בהם שום ראיה למחלת נפש או לפגיעה בשיקול הדעת שלו באותה תקופה. להפך - לפי הרישומים, הוא תפקד, עבד, לא היה פסיכוטי ולא אושפז.

אם באמת היה במצב רגשי קשה, זה לא מספיק כדי לבטל הסכם?

לא. מצוקה רגשית או דיכאון זמני בעקבות פרידה לא נחשבים חוסר כשירות משפטית. כדי לבטל הסכם שכזה, צריך להראות שהאדם לא הבין בכלל מה הוא חותם עליו או שפעל מתוך כפייה ממשית. בית המשפט קבע שהוא היה בהכרה מלאה, הבין את ההסכם, ואפילו זכר היטב פרטים קטנים מהמפגש עם עורך הדין.

למה השופטת כינתה את ההתנהלות שלו “מניפולטיבית”?

מפני שהיא הרגישה שהוא ניסה “לבנות לעצמו סיפור” על חוסר כשירות רק כדי להתחמק מההסכם. היא ציינה שבאותה התקופה הוא עבד בתפקיד ביטחוני בכיר, הדריך בלוחמה בטרור והשתתף במלחמה, כך שלא ייתכן שהוא טוען במקביל שהוא לא היה כשיר לחתום על מסמך משפטי. מבחינתה, זה ניסיון לנצל את מערכת המשפט לטובתו האישית.

מה היה כל כך “מקפח” בהסכם לטענתו?

הוא טען שהאשה קיבלה את כל הרכוש, כולל דירה ששופצה בכסף שלו, ושהוא נשאר בלי כלום. ואולם בפועל, הדירה הזו בכלל הוחרגה מהרכוש המשותף בהסכם ממון ישן מ-2005, הרבה לפני הגירושים. לכן בית המשפט אמר שאין שום דבר לא הוגן - הוא פשוט מתחרט היום על מה שנחתם כבר לפני שנים.

האם יש בכלל מקרים שבהם בית המשפט כן מבטל הסכמי גירושים?

כן, אבל רק במקרים נדירים במיוחד. כך לדוגמה, אם יוכח שאחד הצדדים חתם תחת איומים ממשיים, או שהוסתרו ממנו פרטים חשובים. השופטת הסבירה שכשההסכם אושר כדין בפני בית משפט, קשה מאוד לבטל אותו. זה נועד לשמור על עקרון סופיות הדיון, כדי שאנשים לא יוכלו לפתוח שוב ושוב את אותם עניינים.

מה היתה תגובתה של האשה לכל זה?

היא טענה שהתביעה היא “ניסיון ציני למנוע ממנה את מה שמגיע לה”, ושהבעל פשוט מנסה למשוך זמן. היא גם הזכירה שבזמן שהם היו נשואים הוא עזב את הבית, התנהל כרווק והתרברב על כך, כך שהניסיון שלו לצייר את עצמו כקורבן לא אמין בעיניה. בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה.

כמה כסף הוא יצטרך לשלם בעקבות פסק הדין?

מעבר להתחייבויות המקוריות שלו על פי הסכם הגירושים, הוא חויב גם לשלם לגרושתו הוצאות משפט בסכום כולל של 45 אלף שקל בתוך 30 יום. אם הוא לא ישלם בזמן, הסכום יישא ריבית והצמדה.

במקרה אחר, בני זוג שהכירו ב-1996 ונישאו ב-2002, הביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר כשני עשורים יחד, נישואיהם עלו על שרטון ובספטמבר 2021 חתמו השניים על הסכם גירושים כולל, שאושר בבית המשפט לענייני משפחה ואחר כך גם בבית הדין הרבני. ההסכם כלל הסדרים בנוגע למשמורת, זמני שהות, מזונות, חלוקת רכוש וזכויות סוציאליות. כמעט שנתיים לאחר מכן, פנתה האשה לבית המשפט בבקשה לבטל את ההסכם, בטענה כי נחתם תחת כפייה ועושק מצד בעלה לשעבר. האשה טענה כי בתקופת המשבר הופעל עליה לחץ נפשי כבד, מלווה באלימות מילולית, השחרת שמה בפני הילדים וניתוקה ממשפחתה. לדבריה, בעלה לשעבר לא אפשר לה להיוועץ בעורך דין לפני החתימה והכתיב לה תנאים מקפחים, בהם ויתור על חלקה בדירת המגורים, על הרכב ועל זכויות סוציאליות. היא תיארה תחושת בדידות וחוסר אונים, שהובילו אותה להסכים להסדר שפגע בזכויותיה באופן חמור. הבעל מצדו, הכחיש את הטענות מכל וכל, וטען כי ההסכם הוא פרי משא ומתן ממושך שבו האשה נטלה חלק פעיל. לדבריו, דווקא הוא היה במצב בריאותי קשה לאחר אירועים לבביים, ושני הצדדים החליפו ביניהם טיוטות של ההסכם במשך כחמישה שבועות. הוא ציין כי ההסכם אושר לאחר שהשופטת עברה עם הצדדים סעיף־סעיף ווידאה את הבנתם והסכמתם, ולאחר מכן אושר בשנית בבית הדין הרבני - מה שהיווה הזדמנות נוספת לחזור מההסכמות. המקרה הגיע להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה באוגוסט האחרון.