"יעשה וישנה במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות"
ההליכה בדרך האמצעית - המתינות ושיקול הדעת - היא הסיבה לכך שאברהם נבחר להיות אביו של העם היהודי, מלמד אותנו הרמב"ם
יהדות הרמב"ם ממליץ - ולמעשה קובע להלכה (שכן הדברים מצויים בספר ההלכה "משנה תורה", תחת "הלכות דעות") - שעל האדם ללכת בדרך הבינונית: להתרחק משני הקצוות. לא להיות מהיר חימה, ולא כמו מת שאינו מגיב על דבר; לא להיות קמצן, ולא לפזר את כל ממונו. והוא אינו מסתפק במתן ההנחיה, אלא גם מסביר כיצד להגיע לתכונה זו:
"וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות [תכונות] אלה עד שייקבעו בו? יעשה ויִשְנֶה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו". חזור שוב ושוב על הדרך הראויה, אומר הרמב"ם, עד שהיא תהפוך לטבע. הוא הבין היטב את נפש האדם, כמעט אלף שנה לפני זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה המודרנית.
לא מדובר רק בהתנהלות ראויה מבחינה אנושית, ממשיך הרמב"ם, אלא גם בדרך היהודית שהקדוש ברוך הוא מפצה לה מצד עמו. יתרה מזאת: מדובר בדרך הטבועה בעם היהודי מאז ראשית-ראשיתו - אצל אברהם אבינו. "ולפי שהשמות האלו שנקרא בהן היוצר [ארך אפיים, רב חסד ועוד] הן הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו דרך ה'. והיא שלימדהּ אברהם אבינו לבניו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'".
זו אמירה מרחיקת לכת. הפסוק אותו מצטט הרמב"ם, הוא למעשה ההנמקה שנותן הקדוש ברוך הוא לכך שבחר באברהם. מכאן נמצינו למדים, שהיכולת לבחור בדרך האמצעית - להיות מתון ושקול - היא שגרמה לכך שאברהם הפך לאביו של העם היהודי. במילים אחרות: זהו יסודו של העם היהודי.
הרמב"ם מסיים בהבטחה: "וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר [בהמשך אותו פסוק]: 'למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו'". הברכות שקיבל אברהם - שייצא ממנו עם ישראל שיקבל את ארץ ישראל - נובעות מתכונת הדרך האמצעית. (הלכות דעות, פרק א', הלכה ז').
