חבר קיבוץ סעד, מספר ל-Bizportal על החיים תחת אש. הוא נמצא תחת ירי רקטות מזה 14 שנה ולמרות זאת ממשיך לגור ולעבוד בקיבוץ. דקה וחצי התרעה שיש לתושבי המרכז זה חלום רחוק עבור התושבים הגרים בסמוך לרצועת עזה, שם יש 7 שניות.

אף אדם שפוי לא היה עומד בלחץ המטורף הזה, מה גם שהסיכוי להיפגע גבוה הרבה מאשר בחלקים אחרים בארץ.

בקיבוץ סעד גרים כ-1,000 תושבים (גרעין של 200 משפחות), רובם ממשיכים בשגרת החיים הרגילה שלהם למרות מבצע "צוק איתן". לקראת סוף השבוע ועל פי בקשת הקיבוץ משפחות צעירות עם ילדים קטנים מתבקשות לצאת להתרעננות.

עמוס ברט מבהיר שבקיבוץ ממשיכים כרגיל: לעבד את השדרות, לעבוד במפעלים, ללכת לחדר האוכל, להתפלל בבית הכנסת וכולי. ההבדל העיקרי הוא שמשפחות עם ילדים קטנים התבקשו למען בטחונם האישי לעזוב זמנית את הקיבוץ.

מי נשאר בקיבוץ?

"בשלב הראשון כמעט כולם נשארו, למעט מספר קטן של חברים שספג פגיעות בסבבים הקודמים. תבין שאנחנו 14 שנים תחת ירי של רקטות שנופלות חופשי ואין לנו כיפת ברזל".

• טור פרשת השבוע, שבועות: מערכת רווחה עם תמריצים ליציאה ממעגל העוני
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אין לכם שום התרעה או הגנה?

"אנחנו חלק מיישובי עוטף עזה: השכבה הראשונה - יישובים תחת ירי פצמ"רים, אין שום אזעקה כלום אפילו לו צבע אדום הם מחליטים לירות וזה נופל עליך אתה לא יודע מאיפה וזה מדויק, השכבה הקשה ביותר שבה נמצאים היישובים ממש על הגדר נתיב העשרה, כפר עזה, נחל עוז, סופה, כיסופים, נירים, עין השלושה, ניר יצחק וכרם שלום - שהם היישובים שסופגים את מירב האש".

"אין שום הגנה. אין אזעקה, אלא יש לנו צבע אדום"

השכבה השנייה - 2 עד 4 ק"מ מהגבול: יד מרדכי, ארז, מפלסים, סעד, אלומים וחלק משדרות. השכבה השלישית - 4 עד 7 ק"מ. כיפת ברזל צריכה מינימום של מרחק כדי שתצליח - לשתי השכבות הראשונות אין שום הגנה. אין אזעקה, אלא יש לנו 'צבע אדום' - רמקול שמשמיע את המילים 'צבע אדום' ואז אתה יודע שיש לך 7 שניות למצוא איזה מחסה ובבית יש דיווחיות, ביפר שמצפצף ורושם שיש 'צבע אדום'".

איך אפשר להספיק לברוח?

"אם אתה בבית אז זה מספיק, אבל אם הלכת לזרוק את האשפה אז אתה מסתכן בכך שלא תספיק להגיע למרחב מוגן, אז רצים לקיר הכי קרוב ושוכבים על הרצפה".

קיבוץ סעד הוקם על ידי תנועת בני עקיבא בשנת 1947. חברי הקיבוץ עוסקים בחקלאות ובבעלותם שני מפעלים תעשייתיים: "סייפן" - המייצר יריעות פוליאוליפינים מתכווצות (שרינק) המיועדות לאריזת מוצרים, בעיקר מוצרי מזון ו- "פופלי" המשווק גרעיני פופקורן ומזון לבעלי חיים.

• ערבה פאוור הודיעה על עסקת מימון בהיקף של 90 מיליון שקלים
• משרד התקשורת ביטל את עמלות הוראת הקבע בחברות התקשורת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדד המחירים באוקטובר עלה ב-0.5%; מחירי הדירות ממשיכים לרדת

איך אפשר להמשיך לעבוד?

"אנחנו משתדלים להפעיל את החקלאות במתכונת הרגילה למרות שזה לא פשוט וכך גם את המפעלים התעשייתים. שמנו מיגוניות במפעלים ממדים קטנים ש-10 אנשים יכולים לעמוד בהם".

מה אתה מצפה שהממשלה תעשה?

"אני מצפה שתביא לנו שקט הן במישור הרקטי והן במישור של המנהרות. זה לא יתכן, אין לעלות על הדעת שלא יטפלו בזה, זה מטורף, זה איום אסטרטגי, זה כבר לא איום טקטי. זה לא איזה פצמ"ר או רקטה".

איך אפשר לחיות ככה במשך 14 שנים?

"הרקטה הראשונה שנפלה בקיבוץ בשנת 2000 נחתה במרכז הסלון של אבא שלי, כשהוא ישב על הכורסה וראה טלוויזיה ולמזלו היא פערה חור גדול בתקרה ולא התפוצצה. בכל התקופה מאז אתה לא יודע מתי זה יבוא ובדרך כלל זה מתחיל שקרה איזה אירוע של סיכול ממוקד או משהו כזה".

"למרות שהייתי חייל וקצין והשתתפתי במלחמות אני לא זוכר כזה רעש"

"כשיצאתי להליכה מחוץ לבית הרגשתי שאין שום סופר או משורר שיכול לתאר לך מה שהיה פה. חיפשתי איפה צ'אק נוריס כי אפילו בהוליווד לא היית מקבל סרט מלחמה כמו מה שהלך פה ב-40 דקות האלה שצעדתי. בומים ברמות אדירות. מסביב רעש של מטוסים, הליקופטרים, טנקים, תותחים, טילים, מקלעים, אתה פשוט לא מבין".

מה אתה יכול לספר על נפגעי חרדה?

"יש מעט. הקיבוץ שלנו מתוקתק מהבחינה החוסנית שלו. אלה מהחברים שלאורך השנים קסאם נפל על ידם סבולים הרבה יותר משאר החברים. זה לא סיפור פשוט זאת מהומת אלוהים וצריך להיות מאוד חזקים נפשית. עכשיו התווספה בעיית המנהרות שזה מחדל ברמה הלאומית הגבוהה ביותר. מדינת ישראל יודעת על המנהרות 15 שנה והיא לא עשתה כלום. אם היום אתם אומרים שזה איום אסטרטגי למה לא טיפלתם בזה מקודם. אם היו מקבלים את הפסקת האש אז לא היו מגלים כלום".

"אני צריך להמשיך לחיות עם זה המנהרות ולך תדע איפה הן יוצאות"

"יש עשרות של מנהרות ותחשוב שבכל מנהרה אתה יכול להכניס עשרות לוחמים שפושטים בבת אחת תעשה חשבון. אני צריך להמשיך לחיות עם זה שיישארו מנהרות ולך תדע איפה הן יוצאות ומה עושים איתם. זה סיפור שמישהו צריך לתת עליו את הדין - לא בית סוהר אלא הסבר מה לעשות כי צריך פתרון".

אתה תמכת בהתנתקות מעזה בשנת 2005?

"אני שייך למרכז ושמאלה והייתי בעד ההתנתקות ואני מאוד בעד הידברות וחושב שכך יגיע הפתרון ולא בדרך של כוח. הפתרון הוא מדיני ולא צבאי, אבל בשלב הזה צריך לעצור את המהומה הזאת שזה אומר לחסל את המערך הרקטי והמנהרות. אם לא נפתור את זה אז לא עשינו כלום. במקביל צריך לשבת ולדבר איתם ולהפסיק לחנוק אותם ולתת להם לחיות".