תאונה של עובד בדרך לעבודתו תוכר כתאונת עבודה רק כאשר הוא מצוי ברשות הרבים

העובדות

------------------

חגית חיון (להלן: "העובדת") הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") להכיר באירוע שאירע כ"תאונת עבודה". העובדת טענה, כי התאונה אירעה בדרכה חזרה מהעבודה למעונה, בשטח החניה שנמצא בקצה שביל גישה המשותף לכל הדיירים. החניה אינה מקורה, בלתי מגודרת וחסרת שער הצמודה לביתה. העובדת החליקה ומעדה עת יצאה מהרכב, על מנת להוציא את בנה שישב במושב האחורי של הרכב. מנגד המוסד טען, כי התאונה אירעה בשטח החניה הפרטי של העובדת הצמוד לביתה ויש לראותה כבעלת יכולת השליטה הבלעדית על סיכוני הדרך בשטח זה. משכך, התאונה אירעה במקום שהינו בגדר "רשות היחיד" של העובדת ולא בגדר "רשות הרבים" ולפיכך, אין להכיר בתאונה זו כ"תאונת עבודה".

פסק הדין

------------------

סעיף 80 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"):

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

סעיף 80 לחוק הינו בגדר "חריג" המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי העבודה, אשר נועד ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני דרך אשר לפי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד, באופן בו הביטוח המורחב חל משעה שהעובד נמצא ברשות הרבים (עב"ל 1515/04 המוסד לביטוח לאומי נ' אורה עטיה, ניתן ביום 6/6/2007) (להלן: "פרשת עטיה").

בפסק הדין עב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי נ' משה רונן, פד"ע לז 721 (להלן: "פרשת רונן") פרש בית הדין את סעיף 80 לחוק וקבע, שהגבול בין רשות הרבים לרשות היחיד נקבע "ככלל, על פי "מבחן דלת המעון". הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים נקבע כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח".

כמו כן, בית הדין קבע, באלו מקרים תאונה שאירעה לעובדת בחצרים הסמוכים למעונו תחשב כתאונה שאירעה ברשות היחיד - "רק אם ניתן יהיה לקבוע, על פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור".

עוד נקבע שם, מהי אותה "שליטה מלאה" הנדרשת בהתאם לסעיף 80 לחוק - "המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע, כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו."

מן הכלל אל הפרט, מהראיות שהובאו בפני בית הדין עלה, כי התאונה אירעה בשטח אשר בפועל משמש את העובדת כחניה פרטית. מדובר בשטח חניה מרוצף שאינו מקורה ואשר שביל הגישה המוביל אליו הינו משותף לכל דיירי הרחוב, שביל הגישה מרובד באבן משתלבת, בשונה מהריצוף בחניה של העובדת. ביתה של העובדת ממוקם אחרון בשורת הקוטג'ים באותו רחוב ושביל הגישה מסתיים בכניסה לחניתה של העובדת. בית הדין, שוכנע כי התאונה אירעה בשטח שהעובדת נהגה בו מנהג בעלים, הנמצא בצמוד לכניסה האחורית של בית העובדת ואשר העובדת רואה בו כשטח פרטי לכל דבר ועניין.

על כן, בית הדין קבע כי אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", מן הטעם שהתאונה אירעה בתחום שטחה הפרטי של העובדת שהוא מעונה הפרטי ובתחום שליטתה המלאה.