נשיא איגוד לשכות המסחר סיכם עם מקבילו הטורקי על הגדלת היקפי המסחר
על אף המתח השורר בין טורקיה לישראל, התחזיות כי ארדואן צפוי לזכות ברוב גדול בבחירות המתקרבות, והחשש ממשט חדש שצפוי לצאת בקרוב מטורקיה, סיכמו עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר של ישראל וריפעת הישארצ'יאוגלו, נשיא איגוד לשכות המסחר של טורקיה על קידום הסחר ההדדי בין המדינות.
השניים נפגשו בסוף השבוע בוועידת מועצת המנהלים של ארגון ה-WCF שהתקיימה במקסיקו. ה-WCF הינו ארגון הגג של לשכות המסחר והתעשייה בעולם, המייצג יותר מ-1500 לשכות מסחר בהן מדינות ערב, מדינות מאסיה, אירופה, אמריקה ועוד.
לין והישארצ'יאוגלו הגיעו להסכמה שהסחר ימשך תוך התעלמות משיקולים וחיכוכים פוליטיים. בארבעה החודשים הראשונים של השנה נרשמה עליה של כ-33% בסחר בין טורקיה לישראל. אשתקד עמד הסחר ההדדי על כ-3.1 מיליארד דולר.
טורקיה נמנתה תמיד בין עשרת השווקים הגדולים ליצוא הישראלי. הקרבה הגיאוגרפית, הסכם איזור הסחר החופשי והכלכלות המשלימות הביאו לגידול ניכר בסחר בין המדינות מכ-400 מיליון דולר ב-1997 (עם כניסת הסכם איזור הסחר החופשי לתוקף) ליותר משלוש מיליארד דולר.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
