המהלך של בן ברננקי: שוב נגיע לריבית של 1%?
ברננקי הפחית אתמול את הריבית ב-0.5% נוספים, בהמשך ל-0.75% בשבוע שעבר וזאת בכדי להוציא את הכלכלה האמריקנית מהבוץ. אך צריך לשים לב שהמטרה של כל אחת מההפחתות הייתה שונה: הראשונה באה כדי לעצור את הפאניקה בשווקים, אשר צנחו באותו יום מסביב לעולם, וזו האחרונה באה כדי לעודד אותם; האחת באה לעצור את הסחף והשנייה לעודד את המשקיעים; האחת באה כמהלך הגנתי והשנייה - לייצר אמון של המשקיעים בשוק.
בן ברננקי קורא את השוק היטב. במידה מסוימת, יכול להיות שאפילו הפחתת ריבית של 0.75% גם אתמול לא הייתה רעה בכלל. מצד שני, ניתן לומר שכל מהלך שלו היה נתפס כמעורר מחלוקת: אם הוא היה חותך את הריבית ב-0.75% היו אומרים עליו שהוא בפאניקה, ואם הוא היה מפחית את הריבית רק ב-0.25% - היו אומרים שהוא לא נורמלי.
ומה באשר לאיום אינפלציה? האם ברננקי נוטע את זרעי הפורענות לעתיד לבוא? ובכן, יש להפריד בין ליבת האינפלציה לאינפלציה עצמה. בארה"ב מתייחסים רק לליבת האינפלציה, וזו עומדת כיום על 2.4% ב-12 החודשים האחרונים. צריך לזכור שהנפט התייצב והכלכלה האמריקנית תצמח השנה ככל הנראה רק בכמחצית מהפוטנציאל שלה – 1.5%.
גם אירופה ויפן תצמחנה בשיעור הפחות מהפוטנציאל שלהן, כך שאיננו צפויים לראות את הנפט מזנק ב-30% נוספים. בכלל, הפוטנציאל להמשך העליות בסחורות הוא די מצומצם, אם כי איננו צפויים לראות ירידות, אלא התייצבות. בנוסף, הדולר נחלש ומוזיל את סל המוצרים בעולם.
יו"ר ה'פד' נמצא היום בין הפטיש לסדן. הוא לא קובע את כללי המשחק אלא המשקיעים והבנקים הם אלו שקובעים את הכללים. עד שמנהלי הבנקים ופקידי האשראי לא ירגישו שסביבת הסיכון חלפה, מחנק האשראי יימשך והריבית יכולה לרדת ל-1%, רמה בה שהתה הריבית ביוני 2004.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
