למרות שהוא נתון תחת מתקפה שלטונית ותקשורתית חסרת תקדים, הרי שבמשרדי מערכת אנשים ומחשבים, היה היום (ג') החשב הכללי במשרד האוצר, רו"ח ד"ר ירון זליכה, רגוע ונינוח. "אני אופטימי, ומאמין מאוד בפועלן של רשויות האכיפה והחוק", אמר בראיון נרחב למערכת אנשים ומחשבים, שתמציתו מובאת בפניכם. מלווה בסגנו הבכיר, איציק כהן, ומנהל פרויקט תהיל"ה, בועז דולב, אמר זליכה: "אני מאמין גדול במשפט של השופט היהודי-אמריקני המפורסם לואיס ברנדייס, לפיו 'אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר'. הפעילות של השלטון היתה שרויה באפילה במשך עשרות שנים, ובעזרת ה-IT הוצאנו אותה לאור גדול. כך, גם חסכנו כספים רבים - הנאמדים במיליארדי שקלים לקופת המדינה - וגם יצרנו מצב בו טוהר המידות הוא גדול יותר ונפוץ יותר. חשוב להדגיש – רובו ככולו של תחום הפקידות הציבורית מורכב מאנשים ישרים, אבל בגלל השקיפות, אותה קידמתי בראש חוצות במהלך כהונתי כחשב הכללי, הגענו למצב של ניקוי אורוות יסודי".

כיצד מימשת את חזונך כשהתחלת בתפקיד?

"לפני שלוש שנים שינינו את החזון האסטרטגי של החשב הכללי. ביררנו, בסדנה מיוחדת שערכה הנהלת המשרד, מהם הערכים שאנו מאמינים בהם ומהן המטרות לפיהן עלינו לפעול. קבענו שהמוטו הוא 'אימוץ נורמות עסקיות, על מנת להגביר את היעילות והיושרה בעבודת הממשלה'. יש לשים דגש על המילה 'אימוץ', כיוון שאנחנו מאמינים שצריך ללמוד. אין לאף אחד מונופול על ידע, ויש ללמוד ממי שמתפקד היטב - והמגזר העסקי בישראל מתפקד מצויין.

יש פה פרדוקס: התוצר לנפש בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי, ועומד על 20,000 דולרים, בעוד שהוא אמור להיות 30,000 דולרים. התוצר למועסק, לעומת זאת, הוא מהגבוהים בעולם. זה נוצר בשל הפער בין המועסקים למספר התושבים. זו כבר בעיקר פונקציה של מדיניות כלכלית מוטעית לאורך שנים. אני מאוד מאמין במשפט שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו.

הממשלה הגתה במרץ 2003 תוכנית כלכלית קשה ונועזת בעלת מחירים כבדים. היתה תקופה של מיתון, האינתיפאדה היתה בשיאה, ודווקא אז אמרנו שצפויה צמיחה של 5% בשנה. צחקו עלינו, אמרו שגם בזמן שלום אין סיכוי ליותר מ-4.5% בשנה. שאלו מה יהיה עם האבטחה והעניים. צחקנו עלינו פעמיים. צפו שלא יהיו מקומות עבודה, האבטלה תעלה והעוני ימשיך לגדול. והנה – הגענו למצב של צמיחה שנתית של 5%, ואילולא המלחמה – היא היתה מגיעה ל-6%.

רמת הפריון היתה ועדיין – גבוהה במגזר העסקי, לעומת מגזרים אחרים, ואז אמרנו – אם המגזר העסקי כל כך טוב ומצטיין בישראל, הבה נאמץ ממנו את הנורמות של כיבוד חוזים, הסכמים, בקרה, שקיפות, ביקורת ומקצועיות. המגזר הציבורי, רובו ככולו הוא זך וטהור, אך רובו חי בחשכה ובחושך קורים דברים רעים. צמצום האפילה מביא לחיסכון, יעילות וליושרה".

מהי, לשיטתך, הגדרת השחיתות?

"קיים קשר הדוק בין שקיפות לשחיתות. בחודשים האחרונים הרביתי לחשוב אודות ההגדרה של מהי שחיתות. לשיטתי, יסוד היסודות בשחיתות הוא התנהגות בחוסר שיוויון. פלוני מקבל יחס שלטוני טוב מזה שמקבל אלמוני, בשל שיקולים זרים. משאבי המדינה מחולקים באורח בלתי שיוויוני, משולל צדק חברתי, ומשיקולים פסולים וזרים. זו תמצית השחיתות: חוסר שוויון בין אזרחים שווים".

ומה בינה לבין שקיפות?

"חוסר השיוויון יכול להתקיים רק במחשכים, כאשר אי אפשר להוכיח אותו, כי לא רואים. הבה אדגים שלוש דוגמאות פרטיות, להצביע כיצד השקיפות סייעה במגזר הציבורי. האחת – השכר לעובדים. הממשלה משלמת מדי שנה 60 מיליארד שקלים לעובדיה. מדובר בהעברה שבכל שנות המדינה לא עברה ביקורת. זה סכום המהווה נתח משמעותי מתקציב המדינה והיה רבע ממנו בתקציב שנת 2005.

דוגמה שניה היא הרכש. יש חוק חובת המכרזים, התשלומים צריכים להיות שקופים על פי חוק. גם פה לא נערכה ביקורת לעומק וגם פה ה-IT עזר לנו רבות להעלות את רמת השקיפות.

הדוגמה השלישית קשורה לכל נושא התמיכות. כל מה שהממשלה משלמת – שהוא לא שכר ולא רכש - הוא תמיכה. החוק ובית המשפט העליון קובעים שהממשלה חייבת להקצות משאבים לתמיכות, על פי קריטריונים של אמות מידה ושוויוניות בלתי מפלה. לקחנו את כל הקריטריונים – אלפים כאלה – והעלינו את כולם לאינטרנט. היום כל אזרח יכול לגשת ולהסתכל על הקריטריונים הרלוונטיים לגביו ולהבין האם מפלים אותו.

בהמשך, קראנו ל'מוסאווה', האגודה לשיוויון הזכויות של ערביי ישראל, וביקשנו מהם לבחון את אותם אלפי קריטריונים, על מנת לוודא שאין אפליה בהם. הם חזרו אלינו אחרי ארבעה חודשים עם 150 סטים של קריטריונים שלדעתם הם מפלים ובלתי שיוויוניים. המדובר באפליה שמשמעותה מאות מיליוני שקלים. כינסנו צוות עם היועץ המשפטי, ובחנו אותם אחד אחד. התברר כי בחלק מהטענות שלהם – הם צדקו בחלק הם טעו. את הקריטריונים המפלים - נתקן, כי חובתנו לפעול על פי חוק. באלה שלדעתנו הם טועים, ננסה לשכנע אותם. בסופו של יום, הציבור הערבי יהיה משוכנע שהקריטריונים החדשים – הם שוויוניים. כך, הפקנו שתי תועלות: המדינה פעלה על פי חוק ובנוסף, הגדלנו משמעותית את אמון הציבור ברשות המבצעת. זהו הקשר שבין שקיפות, שחיתות, יעילות, יושרה ואמון הציבור.

ברוב המקרים, אגב, לא מדובר באפלייה מכוונת. בדרך כלל חוסר השוויון נבע מחוסר ידע. יש אי הפריה הדדית בין הציבור למערכת, ובעזרת ה-IT, ההפריה ההדדית גדלה. לכן, עולה החשיבות של החשיפה לאור השמש ובמתן השקיפות. היום המצב טוב בהרבה ממה שהיה לפני שנה ובעוד שנה הוא יהיה מצויין.

בנוסף, העלאת כל הקריטריונים לאינטרנט מצמצמת בצורה משמעותית את הביורוקרטיה, ומונעת מצבים של פרוטקציה וקיצור תורים שלא לפי הנהלים. חלק מחוסר השיוויון הוא לא בהקצאת המשאבים, אלא גם בהקצאת השירות: ביורוקרטיה מכבידה, פרוטקציה וקיצור תורים הם חוסר שוויון. כאשר יש בקשה והיא מוקפצת לראש התור, יש לכך חשיבות כלכלית ממדרגה ראשונה. כשכל בקשה מתועדת בכל מערכות ה-IT ויש לכך גיבויים, הכל מתועד וחשוף לביקורת, והרבה יותר קשה לממש את אכיפת האפליה: אתה נדרש להתערבות ידנית ופיסית במערכת כדי ליצור אותה, וכך היא הופכת לגלויה לעין הציבור, כמו גם שהיא גלויה לעיני מבקר הפנים".

אז איך אתה מסביר את מה שקרה ברשות המיסים?

"מה שקרה, אם קרה, מעיד בדיוק על חוסר השקיפות. הביקורת של המבקר לפני שנה על רשות המיסים התמקדה בניהול ענייני הכופר בשל עבירות העלמת מס. השקיפות היא חיונית. אני כל הזמן אומר לעובדיי: 'אל תעשו שום דבר או תגידו דבר, שאי אפשר להגיד לעיני כל תחת אור השמש. תעשו רק דברים שאתם יכולים להתגאות בהם בשמש".

כיצד תורם ה-IT למימוש שקיפות זו?

"ה-IT תורם בשלושה מישורים; הראשון הוא שהמערכות אפשרו לנו לבצע מבצעי ביקורת עומק, אשר לא נעשו כבר 50 שנה, על כלל ההתקשרויות של המדינה, על כלל תלושי השכר והגמלאות ועל כל מערך התמיכות. מה שיותר חשוב הוא שה-IT מאפשר לנו לא לבצע את הביקורת אחת לחמישים שנה, אלא מהרגע שזה קורה, ה-IT תומך בבקרה אותה אנחנו עורכים פעם בשנה. כך, גילינו עובדים שניצלו הטבות לגבי משך שעות העבודה או כאלו הקשורות לנסיעות או רכב - שלא כחוק ובלי שהיו זכאים להן.

בתחום השכר, בשל הביקורת השנתית שנעשית שם, התגלו כל מיני אישורים חריגים שהונפקו במהלך השנים באופן לא תקין. כיום, כמות האישורים הללו צומצמה באופן דרמטי. מספר החריגות קטן. היבט נוסף הוא שכבר שלוש שנים אנחנו לא חייבים אגורה אחת בפיגור - לאיש. בעבר היינו חייבים מיליארדים לספקים, החל מינואר 2004 זה נפסק.

ככלל, בשל מימוש נושא הקייפות והטמעת מערכות ה-IT ליישום בקרה וביקורת, אנו מגיעים למיליארד שקלים של חיסכון. חלק מהמיליארדים הוא חיסכון חד פעמי, וחלקו על בסיס שנתי קבוע. כך, לדוגמה, שינינו את מערך המסחר באגרות חוב ממשלתיות. פרויקט זה לבדו מניב חיסכון של 1.2 מיליארד שקלים בשנה, כיוון שהכנסנו למסחר שמונה בנקים זרים, מהגדולים בעולם, שמתחרים בבנקים הישראליים. כך, הריבית ירדה ב-0.3% ושיכללנו את השוק. מערכות המידע היו כלי חשוב במהלך, ובלעדיהן לא היינו יכולים לממשו בצורה מוצלחת.