ביקורת עניינית שנתן מעסיק קודם אינה בגדר לשון הרע

עובדות

-------

אלקובי משה (להלן - העובד) עבד אצל יו.טי.אס.איי. בע"מ (להלן - המעבידה) החל מספטמבר 2001 ועד פברואר 2003.

העובד טען כי באוקטובר 2002 קיבל מכתב פיטורים אך לבקשת מר כהן יונתן, מנכ"ל המעבידה (להלן - המנכ"ל" המשיך בעבודתו. בשל מחלוקת בין העובד למעבידים ביחס לשכרו הודיע העובד כי הליך פיטוריו מחודש והחל ממרץ 2003 החל לעבוד בחברת אולנקום (להלן – החברה(.

לטענת העובד המנכ"ל התקשר לבעליה של החברה, בדק אם הוא עובד בחברה, השמיץ אותו והוציא דיבתו רעה וכן אמר כי אינו כשיר וראוי לשמש כאיש מכירות. העובד הוסיף וטען כי המנכ"ל דרש מבעלי החברה לפטרו מיידית שכן אם לא יעשה כן ישהה את ההתקשרויות עם החברה ובסוף מרץ 2003 אכן פוטר העובד.

העובד טען כי המנכ"ל הפיץ עליו מידע שיקרי ודבריו מהווים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע,תשכ"ה-1965 (להלן - החוק). בנוסף טען העובד כי הדברים נמסרו במטרה לפגוע בשמו הטוב ומהווים עוולה של רשלנות.

המעבידה והמנכ"ל טענו כי אמירותיו של המנכ"ל היו אמירות לגיטימיות שנועדו להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעבידה ולמנוע ו/או לצמצם את הנזקים שגרם להם העובד.

באשר לטענת העובד לעוולת לשון הרע טענו המעבידים להגנת אמת בפרסום ולחילופין הגנת תום הלב. בנוסף טענו כי הפרסום נעשה במטרה להגן על עניין לגיטימי ולא חרג מהסביר בנסיבות העניין.

לדידם של המעבידים העובד חתם על הסכם אישי ובו התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות במשך שישה חודשים ממועד סיום יחסי העבודה. המנכ"ל טען כי עבודתו של העובד בחברה מהווה הפרה יסודית של הסכם עבודתו ועניין זה הובא בפני בעלי החברה.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק

--------------------------------

בית המשפט דן בשאלה האם הדברים שנאמרו על העובד היו "לשון הרע" וחזר על ההלכה לפיה המבחן הקובע בכל הנוגע לפירוש ביטוי או אמירה הוא מה לדעת השופט שבדין המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים. בהתאם להלכה אין חשיבות לכוונת המפרסם או כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים. בית המשפט הוסיף כי המבחן הוא אובייקטיבי – כיצד היה מפרש את הדברים האדם הסביר.

בית המשפט קבע כי הדברים שנאמרו ע"י המנכ"ל לבעלי החברה אינם בגדר "לשון הרע" כאשר מנתחים את הדברים באופן אובייקטיבי. בית המשפט הוסיף כי אף אם היה סבור כי מדובר בלשון הרע הרי שדברי המנכ"ל חוסים תחת ההגנות שמעניק החוק.

בית המשפט קבע כי דברי המנכ"ל היו דברי ביקורת ענייניים ולגיטימיים אשר לא חרגו ממתחם הסבירות.

לעניין השאלה, האם מעסיק יכול ליהנות מהגנת החוק כאשר הוא מוסר חוות דעת לא חיובית על עובד לשעבר למעסיק פוטנציאלי, חזר בית המשפט על כך כי הפסיקה הכירה בכך שקיים עניין ציבורי לאפשר למעסיק ליתן חוות דעת אמיתית על עובד לשעבר ולא לאלצו לשבח ולפאר כל עובד לשעבר רק בשל החשש מפני תביעת לשון הרע.

בית המשפט התווה את העיקרון לפיו מותר למעביד לשעבר למסור למעביד פוטנציאלי את כל המידע האמיתי והנכון הידוע לו אודות העובד. מסירת מידע כאמור גם אם פוגעת בעובד מוגנת לפי החוק. בית המשפט הדגיש כי העניין הציבורי הוא במסירת המידע למעביד הפוטנציאלי בלבד והפצתו באופן בלתי מבוקר לציבור לא תהיה מוגנת.

לעניין הגנת "אמת דיברתי", בית המשפט ציין כי בפסיקה נקבע שדי שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות מבלי לדקדק בציציות הפרסום הפוגע. לאור זאת בחן בית המשפט את אמירותיו של המנכ"ל והאם אמירות אלה היו אמת. בית המשפט קבע כי במקרה דנן יכולים המעבידים להנות מהגנת אמת דיברתי וזכותו של המנכ"ל כמעסיק לומר את האמת כפי שהוא רואה אותה למי שמתקשר אליו לקבל המלצה או חוות דעת על עובד לשעבר.

לעניין הגנת פרסום בתום לב, קבע בית המשפט כי המעבידים יכולים ליהנות מהגנת פרסום בתום לב בהתאם לחוק. בית המשפט בחן את ארבעת המרכיבים של טענה זו וקבע כי התקיימו במקרה דנן: על המפרסם להראות שהיתה חובה עליו לפרסם, החובה חלה בנוגע לכל מי שאליו הופנה הפרסום, החובה אכן חייבה לפרסם את הפרסום המסויים המהווה את עילת התביעה והפרסום נעשה בתום לב.

לענין הטענה לפיה העובד שומר שבת וכשרות, בית המשפט התייחס לאמירתו של המנכ"ל כי רצוי שאיש מכירות ושיווק בחו"ל לא יהיה שומר שבת וכשרות כיוון שזה מקשה על מועדי הטיסות וקשרי הלקוחות וציין כי אף אם טענה זו אינה נכונה אין בכך לסתור כי זו תחושתו האישית של המנכ"ל כמעסיק אשר התרשם שיש בעייתיות בהעסקת העובד גם מהטעם הזה ואין בכך משום הוצאת דיבה.

עוד ציין בית המשפט, כי למרות שעקרונית עפ"י הוראות הדין יכול גם אדם דתי לעבוד בכל מקום שירצה, הרי שיש מקומות הפתוחים בשבת ואם עובד אינו מעונין לעבוד בשבת עליו להדיר רגליו ממקומות אלה.

לעניין הסכם הסודיות, קבע בית המשפט כי הסבת תשומת ליבו של בעלי החברה לקיומו של הסכם סודיות אינה בגדר לשון הרע או בגדר עוולה כלשהי. לא מדובר באיום כי אם בדרישה לגיטימית מכוח חוזה. הסכם הסודיות שריר וקיים מבחינה עובדתית ודובר בעניין לגיטימי שהמנכ"ל היה צריך להביא לידיעת החברה.