שת"פ בין יואל גבע לפלטפורמת "קינג" של וואלה!
בית הספר לבגרות ופסיכומטרי "יואל גבע" משתף פעולה עם פורטל וואלה! ומעביר תקציבי פרסום לאינטרנט על חשבון הפרסום בטלוויזיה.
לדברי נועם משולם, סמנכ"ל "יואל גבע": "הבחירה באינטרנט כערוץ המרכזי של הקמפיין הנה טבעית מבחינתי, למרות שמדובר במהלך בלתי מקובל ואפשר לומר גם נועז, היות ואנו יודעים שקהל היעד שלנו נמצא באינטרנט ובעיקר בפורטל וואלה!".
במסגרת השת"פ, עולה יואל גבע בקמפיין חדש, במשך שלושה שבועות, בפלטפורמת הוידיאו - "קינג" של וואלה. הקמפיין הופק באמצעות פרסום EXPERT והמדיה נקנתה על-ידי חברת האינטראקטיב NEXT-IN בעלות כוללת של כ-150 אלף דולר.
הצפי של וואלה! הוא לחשיפה של 2.2 מיליון משתמשים ייחודיים בשבועיים הראשונים של הקמפיין באוויר.
סרטוני הוידאו של יואל גבע מציגים צלליות ידיים שונות תחת הקונספט: "כשאתה בידיים של המורים הטובים ביותר בארץ אתה תצליח!". משולם מוסיף, כי "מטרת השפה הפרסומית החדשה שלנו היא להמשיך ולבדל את "יואל גבע" כבית ספר מוביל הנשען על המורים הטובים ביותר בארץ, על האכפתיות שלהם ועל המחויבות שלהם להצלחת התלמידים".
יצויין, כי פלטפורמת הפרסום "קינג" של וואלה הושקה לפני 4 חודשים. מדובר בפלטפורמת פרסום מבוססת ווידאו אשר נטענת אוטומטית עם כניסת הגולש לעמוד הבית של האתר, כולל סאונד וללא השהייה או זמן המתנה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
