טכנית במעו"ף: לא משכנע בטווח הקצר

השוק מעביר מסר כפול. מחד, מגמת עלייה קיימת ושרירה אך מאידך, פרמטרים שאמורים לתמוך במגמת העלייה עושים בדיוק את ההיפך. סותרים אותה
אייל גורביץ |

בחציו הראשון של שבוע המסחר שחלף התקשה מדד המעו"ף בחציית רמת 927 הנקודות. בשלבים מאוחרים יותר של השבוע התחדשו העליות והמדד רשם שיא של 936.67 נקודות אם כי עשה זאת בצורה בלתי משכנעת בעליל. המגמה קצרת הטווח, בניגוד לאחותה הארוכה יותר, מגלה סימני חולשה ומקשה על המשקיעים המתמקדים בטווח זמן זה לקבל החלטות חד משמעיות. לעומתם, אלו הדוגלים בראייה ארוכה יותר, יכולים להיות נינוחים.

במהלך הסקירה הקודמת, מניתי מספר סימני חולשה. ההערכה היתה שסימנים אלו מעלים את הסבירות לתיקון טכני. לא היה די בשבירתה של רמת 927 הנקודות כדי לעמעם את סימני החולשה הללו ורובם עדיין קיימים ומעיבים על כושר הטיפוס של השוק בטווח הקצר.

מגמת עלייה

מגמת עלייה מוגדרת כסדרה עולה של נקודות שיא ונקודות שפל. במסגרת מגמת עלייה נתונה, על כל נקודת שפל להיות גבוהה מקודמתה וכך גם לגבי כל נקודת שיא. ואם נעשה שימוש בהגדרה כה פשוטה אך כה מדויקת, נוכל לגזור על נקלה את איתותי החולשה הקיימים:

1.שבירתה מעלה של רמת 927 הנקודות החזירה את המגמה המינורית לתוואי עולה. תוואי בו נקודות השיא ונקודות השפל מסודרות במבנה עולה. על כך אין ויכוח. אלא שמגמה היא ככל מוצר אחר, מתאפיינת באיכות. וכאשר מכניסים את המגמה לבדיקת איכות, מגלים שהמגמה קצרת הטווח סובלת מאיכות נמוכה שפירושה חולשה ואפשרות גבוהה שכל אירוע שלילי קל יהפוך אותה על פיה.

2.אחרי שבמהלך השבועיים האחרונים נשבר כלפי מטה קו המגמה העולה שסמך את מגמת העלייה, הרי שההתאוששות של השוק מתבצעת מתחת לקו שמשמש כעת כקו התנגדות ויקשה על השוק לטפס במקצבים מהירים כפי שהורגלנו אליהם עד כה.

3.מחזורי המסחר מהווים חלק חשוב בתהליך הניתוח. שבירתה מעלה של רמת 927 הנקודות לוותה בהיקפי פעילות שהתקשו להתרחב ונותרו בינוניים. כלומר, מחזורי המסחר אינם מאשרים בשלב זה את מגמת העלייה הקיימת.

4.מדדי המומנטום שתמכו בגל העליות האחרון החלו לבשר על איבוד עוצמה במהלך השבועיים האחרונים כאשר גם עליות השבוע האחרון הותירו אותם נמוכים ושפופים. מהלכם אינו תואם מהלך מדדי מומנטום במסגרת מגמת עלייה איכותית.

מסקנות

1. השוק מעביר מסר כפול. מחד, מגמת עלייה קיימת ושרירה אך מאידך, פרמטרים שאמורים לתמוך במגמת העלייה עושים בדיוק את ההיפך. סותרים אותה. דבר זה מעלה את רמת הסיכון המגולמת בשוק ומחייבת משנה זהירות במסגרת תהליך קבלת ההחלטות.

2. כמו בשבוע שחלף, שבירה מטה של רמת 912 הנקודות תהווה איתות חולשה נוסף ולמעשה תבשר על יציאתו לדרך של התיקון. התיקון אמור להתייחס לגל העליות 777-921 הנקודות. חיתוך של המהלך מלמד שבהערכה ראשונית וגסה יהיה על השוק להתדרדר לפחות עד לרמת 870 הנקודות.

סיכום

שוק המניות לא יהיה פשוט בתקופה הקרובה. הוא ימשיך להיות סלקטיבי ורגיש לכל אירוע. לכן יש לשים לב היטב לרמות התמיכה בהן נקבתי, לתגובתו לאירועים נקודתיים, למחזורי המסחר ובכלל, להוראות לקטיעת הפסד או חיתוך רווח שכל משקיע אמור למקם בכל עסקה שהיא.

* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.