בעשרות שנות פעילותה בישראל הפכה יוניליוור לאחד מעמודי התווך במפת הצרכנות הישראלית ולאחת מחברות מוצרי הצריכה המובילות בישראל.

ראשית פעילותה של החברה בישראל בספטמבר 1938 כשחברת יוניליוור הגרמנית הקימה בשיתוף עם ד"ר ארנולד הילדסהיימר, מפעל לייצור מרגרינה בחיפה שנקרא "בלו בנד" ונרשם כחוק במשרד התעשיה והמסחר הבריטי. הוחלט, כי החברה בראשה עמד ד"ר הילדסהיימר תיקרא תוצרת מזון ארץ ישראלית בע"מ. בשנת 1939 ארנסט שמעון טלשט, חתנו של ד"ר הילדסהיימר, מונה למנכ"ל החברה.

מרגרינת "בלו בנד" החלה, כאמור, את דרכה בשוק הקמעונאי מחזונו של ד"ר ארנולד הילדסהיימר, שעלה לארץ בשנת 1933 מגרמניה. הד"ר, שבארץ הולדתו עבד במפעל יוניליוור, חלם להקים בארץ ישראל מפעל דומה למרגרינה. מרגרינה היתה אז מוצר יקר ובארץ אכלו בעיקר חמאה זולה שיובאה מהארצות הבלטיות ומאוסטרליה. לעומתם, עולי גרמניה היו אולי היחידים שידעו מה זו מרגרינה.

פירוש הביטוי "בלו בנד" בעברית הינו סרט כחול. זהו שמה של תחרות שהונהגה במאה ה-19 ובה התחרו אניות רבות על התואר "האנייה המהירה ביותר". תחרות זו זכתה להצלחה גדולה ביותר ולאחר מכן שימש השם "בלו בנד" בכל הקשור בענף המזון והארחה. עד היום קיימים בתי ספר לטבחות, מאכלים מיוחדים ומוצרי מזון משובחים הנושאים את שם התחרות בצרפתית: "קורדון בלו".

בראשית שנות הארבעים נמכרה המרגרינה בחפיסות של 100 ו-200 גרם. חנוונים רבים נהגו לחלק את חבילות המרגרינה לשניים,כיוון שלהרבה מהלקוחות לא היו מקררים ודי כסף עבור חבילה שלמה. אחד מצרכני המרגרינה הגדולים בתקופה זו היה הצבא הבריטי.

ב-1948, ימי מלחמת השחרור, מנה מפעל "בלו בנד" כ-50 עובדים ובארץ הוכרז מצב חירום וגיוס כללי. כך, רוב אנשי המפעל גוייסו והמפעל נותר ריק. בתגובה, פנה מנכ"ל המפעל בדחיפות למרכז הגיוס וביקש לשחרר פועלים חיוניים, "אחרת לא תהיה מרגרינה", לדבריו. שלטונות הצבא מיהרו להחזיר חלק מעובדי המפעל לפס הייצור כדי שהמפעל לא יושבת.

בשנות ה-50 מחליטים במפעל "בלו בנד" להוסיף למרגרינה ויטמין A וויטמין D וכך עושה המרגרינה הסטוריה נוספת והופכת למרגרינה הראשונה בארץ עם תוספת ויטמינים.

הפרסום באותם שנים היה על גבי מודעות ועל מה שהיום מכונה "שילוט חוצות", כשהסיסמא היתה: "ראשית כל - בלו בנד". אחת המודעות כללה את הטקסט: "אם למריחה על לחם - אם לבישול או אפיה - תמיד דרושה לך קודם כל מרגרינה בלו בנד. היא תמיד טריה, מחובצת יום יום ועל כן היא שומרת על יעילותן של כמויות הויטמינים A ו-D וכמובן כל המשפחה אוהבת".

בשנת 1961 יצא לראשונה פיתוח מתקדם של מרגרינת בלו בנד, תחת השם: "גולד בנד" - מרגרינה עם חלב באריזת נייר אלומיניום מוזהב. באחת ממודעות הפרסום לגולד-בנד נראה ילד אוכל פרוסת לחם מרוחה במרגרינה, והסיסמא: "גולד בנד - אמא יודעת מה אני אוהב!". במודעה אחרת, נראית אשה לבושה סינר, המחזיקה את המוצר ואומרת: "גולד בנד - בה התאהבתי".

בנוסף, מחלקת הפרסום של תלמה הסתערה על השוק, והחלה במה שידוע היום כ"פעילות קידום מכירות". לחבילות המרגרינות הראשונות צורפו מזלגונים מיוחדים שאיפשרו לחלק את המרגרינה למנות. במשך שבועות רבים חילקו אנשי החברה מדי בוקר לתושבים לחמניות טריות מרוחות בגולד-בנד לטעימה.

כמו כן, ניתנו תלושי הנחה לקניית שתי חבילות בלו בנד, וילדי שנות ה-60 לא ישכחו את האוסף המפורסם של סדרות תמונות של ארצות ועמים ושל פרחי בר, אותן היו מקבלים מאמא שקנתה מרגרינה.

במרץ 1963 הוסב שם החברה מתוצרת מזון ארץ ישראלית, לתוצרת מזון ישראלית בע"מ (תמ"י).

באותם ימים, הפיקה מחלקת הפרסום של בלו-בנד חוברת מיוחדת: "חדשות הבוקר", מתוך מטרה ללמד ילדים והורים פרק בחשיבותה של ארוחת הבוקר. "חדשות הבוקר", נאמר בה, "אינן תמיד טובות, אבל ארוחת הבוקר תמיד צריכה להיות טובה". ציטוטים נבחרים מהחוברת: "הידעת כי רגזנות, עצלות ופיגור בלימודים נגרמים על ידי ארוחת בוקר גרועה?"; "הידעת כי השמנה יתרה עלולה להיגרם על ידי ארוחת בוקר גרועה?" ועוד.

מהלך נוסף שנעשה בתחום ההסברתי-שיווקי של בלו בנד כלל הדרכה בשוק המוסדי. בשנות ה-50 וה-60 הגיעו נציגי החברה לבתי מלון חדשים ולמטבחים ציבוריים, למעונות יום, לכנסים ולימי עיון והציגו את המוצרים החדשים, בתוספת טעימות, מתכונים והוראות בישול.

כיום, בלו-בנד מהווה שם נרדף למרגרינה הנמכרת ביותר בארץ. לדברי החברה, כ-25 מיליון חבילות וגביעי בלו בנד נמכרים מדי שנה. בלו בנד מהווה כ-72% משוק המרגרינות בישראל בנתח שוק כמותי.