אי.די.בי פתוח: הרווח ברבעון זינק ב-60% ל-456 מ' ש'

זאת, בעיקר על רקע מכירת מניות אזורים. במקביל הודיע דירקטוריון IDB פתוח על חלוקת דיבידנד של 300 מיליון שקל המהווה 5.2% שקל למניה. הדיבידנד ישולם ב-27 בדצמבר
אסף מליחי |

חברת אי.די.בי פיתוח (אידיבי פיתוח ), חברת הבת של א.די.בי. אחזקות בבעלותו של איש העסקים נוחי דנקנר, מפרסמת היום את תוצאות דוחותיה לרבעון השלישי של 2006.

החברה שמרכזת את פעילותה בתחום ההשקעות באמצעות 4 חברות בת עיקריות: דסק"ש, כלל תעשיות, אזורים וכלל ביטוח, מציגה תוצאות משופרים לרבעון. הרווח ברבעון השלישי הסתכם ב-456 מיליון שקל בהשוואה לרווח של 284 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. מבין החברות המוחזקות לפי מגזרי פעילות בלט מזר הנדל"ן על רקע מכירת אזורים בתרומה של 413 מיליון שקל, לעומת 20 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד.

הרווח למניה בתשעה החודשים הראשונים של שנת 2006 הסתכם ב- 15.70 שקל לעומת רווח למניה של 10.62 שקל בתשעה החודשים המקבילים אשתקד. הרווח למניה ברבעון השלישי הסתכם ב-7.89 שקל, לעומת רווח למניה של 4.87 שקח ברבעון המקביל אשתקד.

בתשעה החודשים הראשונים של שנת 2006 כללו תוצאות החברה רווח ממימוש השקעות בניכוי הפחתות בסך של 772 מיליון שקל, בהשוואה לרווח ממימוש השקעות בניכוי הפחתות בסך של 371 מיליון ש"ח בתקופה המקבילה אשתקד.

דירקטוריון IDB פתוח החליט היום על חלוקת דיבידנד בסך של 300 מיליון שקל המהווה 5.213 שקל למניה. הדיבידנד ישולם ביום 27 בדצמבר 2006 לכל המחזיקים במניות החברה ביום 12בדצמבר 2006.

נוחי דנקנר יו"ר קבוצת IDB אמר עם פרסום הדו"חות הכספיים של הקבוצה לרבעון השלישי ולתשעת החודשים של שנת 2006 כי:

"הרבעון השלישי של שנת 2006 היה רבעון של מלחמה, ובמהלכו התאימה קבוצת IDB את פעילותה באופן המשקף את מחוייבותה לעשייה עסקית ולחתירה להישגים ולמצויינות לצד עשייה חברתית והרתמות לסיוע רחב-היקף לקהילה".

דנקנר הוסיף, כי "המהלכים העסקיים הניבו תוצאות מצויינות ורווחים מרשימים והם מבטאים מאמצים מתמשכים של עובדי ומנהלי חברות הקבוצה, שתכליתם התמקדות בחברות מובילות, הגדלת רווחיות הקבוצה והמשך ניצול הזדמנויות עסקיות תוך שאיפה להגדלת השקעות הקבוצה ופעילותה בישראל וגם מחוץ לישראל".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.