מרדף אחר האנס הסדרתי שנמלט מביהמ"ש

סלע הובא הבוקר לבית משפט השלום בתל-אביב והובל לחצר הליווי במקום. אך גם הליווי המשטרתי לא מנע ממנו לטפס על קיר, לעלות על גג, ולברוח מהמקום. המשטרה במרדף אחריו
מעריב NRG |

האנס הסדרתי נמלט: בני סלע, שהורשע בלא פחות מ-13 מקרי אונס קשים, ברח הבוקר מהמשטרה וכעת הוא חופשי ברחובות תל-אביב. סלע הובא לדיון בבית המשפט השלום בתל-אביב וכשירד במדרגות לחצר בית המשפט, בליווי משטרתי, טיפס על קיר, עלה לגג. המשטרה פתחה במרדף אחר האנס הסדרתי שהטיל את אימתו על תל-אביב וגוש דן במשך תקופה ארוכה. ברחובות העיר יש תנועה ערה של ניידות משטרה והכוחות מחפשים אותו בסיוע מסוק. בני סלע הורשע בשנת 2000 באונס אכזרי של 13 נשים בשנים 1998-1999. סלע ביצע את המעשים במשך שנתיים, ונלכד אחרי מצוד נרחב שהמשטרה, בכל אותה תקופה הוא הטיל אימה על הנשים באזור תל-אביב והמרכז. בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר עליו 35 שנות מאסר – העונש החמור ביותר שנגזר על אנס במדינת ישראל מאז ומעולם. "עבירותיו נמצאות בקצה החמור ביותר. הוא ביצע את העבירות כחיה העטה על קורבנה. קורבנותיו היו חסרות ישע וברוב רובם של המקרים נכנעו לו. מעשיו הותירו בנפשן צלקת שלא תימחה עד סוף ימיהן", נכתב בגזר דינו של סלע. "מעשיו מעוררים סלידה ושאט נפש והעונש צריך לבטא את סלידת הציבור ואת האינטרס הציבורי המחייב שמעשיו לא ישכחו". סלע נחשב לאסיר בעייתי ששמו חזר לכותרות לפני כשנה וחצי לאחר שביצע מעשה מגונה בעצמו אל מול עיניה המשתאות של סטודנטית המתמחה בעבודה סוציאלית בכלא. הסטודנטית הנבוכה מיהרה לעזוב את החדר ואף התלוננה בפני מפקד האגף. האנס הסדרתי הטריד סוהרת לפני כשנתיים הטריד סלע סוהרת בכלא ניצן. האנס הסדרתי הבחין בסוהרת במסדרון וקרא לה להגיעו לתאו. "בואי", צעק האנס, "אני צריך לדבר איתך על היציאה הבאה שלי". הסוהרת, שנענתה לקריאה, נאלמה דום אל מול המראה שנגלה לעיניה: סלע "שלף" את איבר מינו והחל "לשחק בו" אל מול עיניה המשתאות. בעקבות האירוע נענש סלע בסוף שבוע בתנאי בידוד. "האנס הסדרתי", בני סלע, נדקר לפני כשנה וחצי בבטנו ובחזהו על-ידי אסיר אחר במהלך טיול בחצר כלא ניצן. סלע פונה במצב קל עד בינוני לבית החולים אסף הרופא. במהלך הקטטה נדקר גם סוהר שניסה להפריד בין הנצים. מחקירת שירות בתי הסוהר עלה כי האסיר שחשוד בדקירה ניצל את הטיול היומי של סלע, ששוהה בדרך כלל בנפרד משאר האסירים. לאתר NRG מעריב

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.