רוני דניאל
צילום: אלכסנדר כץ
טור

מופע האיומים של רוני דניאל: הוא "עבדאי" - גבר גבר שאומר לכם מה נכון, מבחינתו

זכותו של האזרח רוני דניאל לומר את דעתו, אבל כ"פרשן צבאי" הוא מפקיע זמן מסך - וזה כבר חציית קווים אתיים. אביב בושינסקי בטור נוקב נגד המונולוג של דניאל ב'אולפן שישי' האחרון
אביב בושינסקי | (6)

בערב שבת מצאנו עצמנו, צופי ערוץ 2 עדים לנאום התוכחה של רוני דניאל. "הפרשן" הסביר לנו, הנתינים המוגבלים, שלא טוב לחיות בארץ הזו. שאולי, לאור המצב הפוליטי, צודק מי שמסרב להשלים עם הגזירה וכפתרון קסם – פשוט כדאי לרדת מכאן ולהשאיר מאחור את הטיפשים, שנכנעים לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

זו בהחלט זכותו של האזרח רוני דניאל לחשוב כך. זכותו גם להצדיק טיעוניו בכך שמי שעבד ברפת ו/או ראה את חבריו נופלים על הגנת המולדת, יכול להחליט שלא יאה לו או לילדיו לחיות היכן שליברמן או ראש ממשלתו חיים ו...דורכים. אבל כש"הפרשן הצבאי" מפקיע למעשה זמן שידור ומסביר לנו, הבורים, שזה המצב – זו כבר חציית כל הקווים האתיים המוכרים.

רוני דניאל התנהג בערב שבת כמו אחרון הטוקבקיסטים בנמקו את הרצון לרדת מכאן בכך שהוא "אחד שיודע". דניאל הוזמן לאולפן להעניק לנו פרשנות ביטחונית ולא על תקן של הוגה דעות, אם "לחיות או לא לחיות" בארץ . תפקידו להסביר את ההשלכות הביטחוניות למינויו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון ומה יהיה עתידו של צה"ל ביום שאחרי עזיבתו של יעלון? הוא יכל - וזכותו למתוח על כך ביקורת, הוא כך גם (כהרגלו) להלל ולשבח את הפיקוד הצבאי שלדעתו תמיד חכם ומושלם. אבל אין זה מתפקידו לפרשן את מזג האויר או לחוות דעתו על  ריח תבשיל זה או אחר. מאסטר שף זו בכלל תכנית אחרת. רוני - לא מעניין אותי מה אתה או ילדיך חושבים על כל אלה.

  

העיתונות הישראלית חיה כבר כמה שנים בדיסונאנס שבו הגבול בין עיתונאי מדווח לעיתונאי מפרשן הולך ונעלם. בעיתונות ד'היום מותר כבר הכל - אותו עיתונאי יכל לדווח על הנעשה בצה"ל כאילו הוא נטול פניות (כפי שלמעשה מצופה ממנו) ובאותה נשימה, לדלג לכסא הפרשן ולהביע חפשי חפשי את דעתו. היום הגבולות כל כך הטשטשו עד שאין הוא צריך אפילו לטרוח ולדלג מכסא לכסא. הבמה הופקעה כבר מזמן. שבו ותקשיבו מה יש לאורקול מנווה אילן לומר - ותשתקו.

כעיתונאי לשעבר ברשות השידור, היה עלי ללמוד מה זה "מסמך נקדי" - התקנון הבסיסי שעל פיו עבדנו כעיתונאים. יש שם את ה"עשה ואל תעשה" כשבשורה התחתונה נקבע שהעיתונאי צריך להיות טרנספורמטור ("נשאי" כלשון המסמך) של מידע. העבר את האינפורמציה והמאזין ישפוט בעצמו. גם רוני דניאל, בעובדו ברשות השידור למד את המסמך הזה. היום, לצערי, הוא לא רק "נשאי". הוא "עבדאי" - גבר גבר שאומר לכם מה נכון.

ואם לא הבנתם, טיפשים שכמותכם, תשאלו את הילדים. יהיו מי שיגידו שמסמך נקדי הוא "פאסה". העיתונות השתנתה. אולי – וחבל. אבל בכל זאת, יש גם את "תקנון האתיקה" של מועצת העיתונות. שם, בתקנון, בסעיף 6 תחת "אובייקטיביות" נכתב: "ידיעה המתפרסמת במסגרת של הבעת דיעה, יחולו עליה כללי האתיקה הנוגעים לידיעות". 

קיראו עוד ב"תקשורת ומדיה"

כשאני קורא את התקנון שתפקידו לשמור על האתיקה העיתונאית, האחריות וההוגנות בפירסום מחד, ושומע את ההטפה של דניאל מאידך – אני מבולבל. למועצת העיתונות ראש מועצה - השופטת בדימוס דליה דורנר. יש לה גם בית דין לאתיקה. האם אלה יקראו לסדר את המטיף שהיה פעם עיתונאי וששכח שהוא "רק" פרשן? ספק רב. בעוקבי אחר תיפקודה של מועצת העיתונות, או נכון יותר חוסר תפקודה, נראה לי שדורנר תעדיף להגן על כל אלה - הרי מי ירצה להסתבך עם העיתונאים/פרשנים? בסוף הם עוד יטיפו לפעול... נגד המתלוננים.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    תודה על המילים הנוקבות והביקורת הראוייה (ל"ת)
    מיכל אדר 30/05/2016 14:53
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    כל מילה בסלע. יפה אביב. נאה אמרת. (ל"ת)
    יפה אמרת 29/05/2016 22:12
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    ראובן 25/05/2016 22:27
    הגב לתגובה זו
    אתה ליצן, הוא יכול להביע את דעתו גם על מצב התאנים אם בא לו. אתה לא המעסיק שלו, אז שב בשקט.
  • 3.
    מו-דג 25/05/2016 17:33
    הגב לתגובה זו
    הוא לא עבד פעם עם ביבי? אז הוא המיקרופון התורן היום או שזה פרילנס כשעורכי הדין מצויים בין כתלי המשפט. לעניין עצמו, לא שמעתי ממנו במשך שנים מילה או חצי מילה נגד לשון ושמה חיים שיין, או כנגד לשון אחרת ושמה בועז ביסמוט. מעניין אם חופש הביטוי וחוקי נקדי הם במעמד צד אחד או שזה תלוי השקפה פוליטית. ז'בוטינסקי היה מתהפך לו היה יודע.
  • 2.
    בנג'י ניתאי 25/05/2016 16:34
    הגב לתגובה זו
    מצד אחד, נאג'י ("רוני" עאלק) דניאל הוא בור וטיפש. כזה היה תמיד. בסדיר שירת בנח"ל, השתחרר כסג"מ, ובמילואים שירת ביחידת חק"ש. מדליות לא צבר בשירותו הצבאי... כ"עתונאי", הוא לא "פרשן" ולא נעליים, אפילו לא כפכפים, אלא שופר חורק של דוברי הצבא ובעיקר של הדגנרלים, מושאי הערצתו. מצד שני, הוא צדק בנאומו לאומה "בדם ליבו": רק משוגע יגדל ילדים במדינה פשיסטית כישראל. לבושינסקי נזכיר שהיה היה נושא כליו של בנימין שקרניהו - האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל - בקדנציה הראשונה של הקמצן הפתולוגי, המושחת והגנב כראש ממשלה. זה אומר עליו (על בושינסקי) לא מעט.
  • 1.
    מרק בריל 25/05/2016 16:25
    הגב לתגובה זו
    אני לא רוני דניאל "הארץ" 23.5.16 בתגובה על "ז'ה סווי רוני דניאל" ?מאת רוית הכט ("הארץ", 22.5) הפרשן הצבאי של ערוץ 2, רוני דניאל, התבטא בעד שר הביטחון היוצא משה בוגי יעלון בשידור חי בפריים טיים. אני מבין, שככתב לענייני ביטחון הוא שומר אמונים לאנשי הצבא באשר הם, אבל עם כל כבוד לו ולהם — היה אפשר להתנסח אחרת. יעלון מעד כמה פעמים בתפקידו כשר הביטחון. למעשה, מבצע "צוק איתן" היה מעידה אחת גדולה. אם כך, מה פשר זעקתו של דניאל לפתע? לא מפני שאביגדור ליברמן מונה לשר הביטחון, אלא בגלל יעלון הנעלב, שבעצם פוטר. הגיעה העת לכך שעיתונאים מטעם ישימו לפיהם מחסום. מרק בריל, כפר סבא
תקליטים ודיסקים מפוזרים AIתקליטים ודיסקים מפוזרים AI

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם

עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה

בן פלמון |
נושאים בכתבה אמנים במוזיקה

לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?


אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים

אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.

כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל. 

השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.

ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף

ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים. "I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.

כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי העולם.