under 40: "ההישג - ששמרתי על ערכים ואתיקה בעולם רווי שקרים ומניפולציות"

יסמין לוי, כתבת מוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות, היא האורחת שלנו השבוע בפינת under 40, רגע לפני שתעזוב את העיתון אחרי 7 שנים. 1. מה הכי אנדר רייטד בתחום שלך? סיפור טוב. אנשים נוטים לחשוב שקל למצוא או לחלץ אמירות מעניינות ממרואיינים כשבישראל כולם מכירים את כולם וחלקם חוששים להביע דעתנות כי הביצה קטנה, זה לא פשוט. הכתיבה עצמה זה החלק הקל. זו עבודה מנטאלית עם לחץ על פני זמן. כדאי גם לזכור ששכר העיתונאים כאן נמוך יחסית לעולם. לפעמים יש נטייה בענף לראות בתפקיד העיתונאי פועל של מילים. מבחינתי, להנפיק כתבה מוצלחת בדד-ליין של יום, ולפעמים גם זה קורה, זה לא פחות מאמנות. * לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן 2. מה הכי אובר רייטד בתחום שלך? היחס לכתבות בתחום הפוליטי-בטחוני, שלרוב מקבלות משקל גדול יותר מבידור ותרבות. יש עומקים גם בתחום התרבות והבידור. אנחנו חיים בעידן אסקפיסטי, אנשים רוצים לברוח קצת מסאגת הגרעין האיראני ועלילותיו, ולא מעט אנשים מתמקדים בכתבות בתחומים אלה, למרות שהאדרת הסלבס מוגזמת. לא תמיד לאדם מפורסם יש מה לומר. אני מעדיפה לקרוא כתבה על אדם אנונימי עם מסרים מרעננים, מאשר מפורסם עם תובנות במשקל נוצה. מעבר לכך, הבמה צריכה להינתן רק לכותבים מוכשרים. לפעמים בעולם העיתונות המודפסת, שמים יותר מדי דגש על העטיפה במקום על התוכן. היופי ברשת הוא שניתן לראות בזמן אמת מי מעניין, מביא כניסות ותגובות ומי לא. 3. מהו ההישג הכי משמעותי בקריירה שלך עד היום? העובדה ששמרתי על ערכים עיתונאים ואתיקה בעולם רווי שקרים, חוסר אמינות, מניפולציות ואינטרסים. שמרתי על המילה שלי מול מרואייני ופעלתי ברגישות תמידית. ההישג בתחום הזה לא נמדד על כתבה אחת, אלא על עקביות ורצף, והגשתי כמעט מדי שבוע כתבות שאת רובן הבאתי בעצמי. אין פה סיפורי ארין ברוקוביץ', אך נחקקה אצלי הכתבה עם אנג'לינה פארס הדרוזית לכתבת שער, סמוך לרצח אחותה מאיה נג'ם. נסעתי לכפר באווירת המוות הכבדה והחשש באוויר, ראיינתי את אביה מהכלא, את מי שהיה חשוד דאז, בעלה של הנרצחת, ופארס עצמה יצאה באומץ עם כתב אשמה חריף נגד העדה הדרוזית. ראיינתי גם אב ובנו, עודד ומתן בוכנר, ששניהם הלומי קרב מחברון, אחד כתוצאה מלינץ' והשני מפיגוע ירי. גם הכתבה האחרונה שלי עם אורלי וילנאי, שדיברה על טיפולי ההפריה, האסתמה, ההפלה הקשה, ו-2 אירועי הלב, ריגשה אותי מאוד, ומבחינת פייסבוק היה כנראה ההישג הכי גדול שלי עם למעלה מ-15 אלף לייקים ויותר מ-600 שיתופים. 4. מהו הרגע שהיית רוצה למחוק מהקריירה? "הייתי אמורה לראיין שחקנית מוכרת שנעלמה מהתחום למען חיי כפר. לטובת הראיון נאלצתי לקום מוקדם, לקחת רכבת לסוף העולם, משם מונית עד לראש הר וכל זה רק כדי שהיא פתאום תבוא ביציאה - "אני לא מדברת על חיי האישיים, רק על הקמפיין וגם כל מה שאת רואה כאן, אסור לך לכתוב". הייתי בהלם. ישבתי מולה ותהיתי: "פאק, איך הגעתי בשביל לשמוע את זה?". נתקעתי שם מה שנראה כמו נצח, עד שמונית אספה אותי חזרה. ברגעים הללו את תוהה אם את במקצוע הנכון. 5. מי פתח לך דלת? עורך ומייסד 'רייטינג' לשעבר והיום המנהל והעורך הראשי של MAKO, יובל נתן. הוא האמין בי מהרגע הראשון ונתן לי לעבוד אצלו בלי ניסיון קודם ולעולם לא אשכח זאת. זה קרה אחרי שהגעתי לשם פיזית ביום גשום בלי לתאם עם אף אחד שם כדי לפגוש את נתן. לפני כן הכנתי אייטמים על דעת עצמי ברוח השבועון. כשנכנסתי למערכת רצה הגורל, האיש יצא מחדרו וביקשתי ממנו דקה מזמנו. אחרי הפגישה לא ידעתי אם אשמע ממנו ולא עברו 5 דקות והוא צלצל ואמר לי שאבוא ביום ראשון. הוא סיפר לי אחרי כן שלא קרא את מה שהבאתי, אך אהב את האמביציה. 6. כלל אחד בעבודה שאת לעולם לא מפרה? המשולש הקדוש: רגישות, אמינות ודיוק. עבורי מילה זו מילה. 7. מהו האתגר הכי גדול בעובדה שלך? האתגר הוא מנטאלי, למצוא מרואיין מעניין כל פעם ולהגיע למקסימום אינטימיות במינימום זמן, לגרום גם למופנמים להיפתח. כרגע האתגר הוא לא רק למצוא עבודה חדשה ולהסתדר אלא למנף את כישוריי ולהמריא למעלה. 8. מה הדבר הבא שאת רוצה לעשות? "אני כרגע בוחנת כמה הצעות וכיוונים רלוונטיים. העתיד בתחום נמצא ברשת ובמדיה חברתית. אחד הכיוונים הוא לייעץ לחברות שמבקשות לפתח קול אישי יותר ברשתות חברתיות ולשוחח עם הקהל במקום "לייצר תוכן". לטעמי, חברות עושות המון טעויות וחסרים להן כלים אנושיים להעביר תוכן בצורה שיעניין אחרים. כתיבה זה הכישרון העיקרי שלי, מילים הן חברותיי ואני רוצה לכתוב, להעביר את דעותיי ואת השקפת עולמי באמצעי מדיה נוספים מעבר לעיתון אם זה כתסריטאית, כתבת או סופרת. מעבר לכך, אני גם אדם ויזואלי מאוד והייתי שמחה יום אחד לערוך מגזין אינטרנטי של יופי, אופנה והשראה". 9. באיזה בית גדלת? גדלתי בסן פרנסיסקו, על היבשה דווקא ועם נוף הורס של כלא אלקטרז. לא סתם אני חולה על סדרות וסרטים העוסקות ברוצחים, פסיכופטים ושאר פושעים.עד גיל שבע הייתי שם וזכור לי טיפות טל, ערפל נצחי ודביבונים מתוקים על מפתן הדלת אותם אחי האכיל בפיסות לחם טבולות במים. הוריי התגרשו כשהייתי בת 11 ועברנו להתגורר עם אבא שלי בעוד אמי, השחקנית ברכה נאמן ז"ל הפכה יותר לחברה הכי טובה שלי מאשר ממש אמא לפי הספר. אצל אבא, מהנדס שדות תעופה שניהל פרויקטים ברחבי העולם, הבית היה בהתאם לרוחו: סמכותי, פרקטי, עם משמעת וסדר. בניגוד לימי הדרמה הבוהמיינים שקדמו לגירושיהם. 10. בסימן יום כיפור - ממי את רוצה לבקש סליחה, ומי צריך לבקש ממך? אין לי אף אחד כזה שאני רוצה לבקש ממנו סליחה. את הסליחות שלי ביקשתי מיד אחרי שעשיתי דבר מה שהצדיק זאת. אני לא מאמינה בלחכות עד יום כיפור. לגבי בקשת סליחה ממני - לא ברור, אבל מישהו צריך לתת את הדין על כך שהחופשה האחרונה עכשיו של גל ושלי לפריז, הסתכמה בנעליים שנקרעו בדרך למטוס, אי הבנה עם חברת התעופה שארגנה לנו דיל והגעה למלון הלא נכון שלא נותר בו חדר פנוי, מצלמה שהתקלקלה באמצע, קלקול קיבה ששיתק אותי למיטה יום שלם בו ראיתי את מגדל אייפל מחלון המלון, דחיית טיסה ליום אחר שגבתה עוד כמה מאות דולרים, ובתור הקרם ברולה, המזוודה של בן זוגי אבדה בטיסת חזור. ושאלה אחרונה ברוח החגים - מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה? קלישאתי - אבל בריאות לי ולאהוביי מעל הכל. שהזוגיות שלי עם גל תמשיך לפרוח ולתת לי יציבות, תמיכה, חברות ופוריות מנטאלית. אני רוצה להצליח מאד במה שאעשה, להרגיש מסופקת, ליצור דברים גדולים שיגעו באנשים וישפיעו, גם מעבר לים. ואם אפשר, עוד חופשה בפריז כתיקון לנופש האחרון, ועל הדרך איזה תיק שאנל קטן בו אארוז את כל האיחולים הללו לתוכו.