הלוואה או מתנה? דרשה מהחתן לשעבר שישיב 784 אלף שקל
בפסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת גילה ספרא-ברנע מבית המשפט לענייני משפחה בקריות, נקבע כי חתן לשעבר מחויב להשיב לחמותו סכום של 784,040 שקל, שהוא יתרת ההלוואות שקיבל ממנה בתקופה שבה היה נשוי לבתה ולאחר גירושיהם. פסק הדין עוסק במערכת יחסים מורכבת בין
הצדדים, בהקשרים של חוזי הלוואה משפחתיים וטענות לוויתור על חובות. הנתבע היה נשוי לבתה של התובעת בין 2012 ל-2015. למרות הגירושים, בני הזוג המשיכו לחיות יחד ולהביא לעולם בת נוספת, עד לפרידה הסופית ב-2021. התובעת טענה כי בתקופה זו העבירה לחתן לשעבר סכום כולל של
כ-2.1 מיליון שקל, בכמה פעימות שבוצעו בין 2015 ל-2017. 
/> לטענת הנתבע, החמות ויתרה על יתרת החוב צילום: Istock הנתבע הודה בקבלת הסכומים, אך טען כי מדובר במתנה או בסיוע משפחתי - ולא בהלוואה המחייבת השבה. לטענתו, החמות ויתרה על יתרת החוב שנותרה לאחר החזר חלקי, בייחוד לאור מערכת היחסים המתוחה
- מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר הפרידה הסופית מבתה.
הנתבע חתם על הסכם שלפיו יחזיר את הכסף עד סוף 2018
התובעת הציגה כבסיס לתביעתה הסכם הלוואה שנחתם בפברואר 2016, שבו התחייב הנתבע להחזיר את הסכומים שקיבל ב-18 תשלומים שווים עד סוף 2018. הנתבע הכחיש את חתימתו עלההסכם, אך בדיקה גרפולוגית העלתה כי חתימתו אכן מופיעה על ההסכם, וכי מדובר בהתאמה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר. השופטת ציינה בפסק הדין שפרסמה כי, "העובדה שהנתבע השיב סכומים משמעותיים מתוך ההלוואה מהווה לבדה אישור כי הכספים ניתנו כהלוואה ולא כמתנה". התובעת טענה
כי הנתבע החזיר לה סכום כולל של כ-1.3 מיליון שקל, אך יתרת החוב, בסכום כולל של 784,040 שקל, לא הושבה לה. מנגד, הנתבע טען כי החזיר סכום גבוה מזה, כולל תשלומים במזומן שאינם מתועדים. השופטת קבעה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את תשלומי המזומן הנטענים, בהיעדר מסמכים או
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
ראיות תומכות. הנתבע טען כי החמות ויתרה על יתרת החוב, בייחוד לאור מערכת היחסים הקרובה שהתקיימה לאורך השנים. הוא הפנה לדבריה בחקירת מס הכנסה, שבהם אמרה: "אני סומכת עליהם, גם אם זה יהיה בסוף מתנה, אין לי בעיה עם זה". עם זאת, השופטת דחתה את הטהנה הזו, וקבעה כי
אין מדובר בוויתור רשמי או מחייב. בפסק הדין שלה נכתב כי, "התובעת פעלה בהתאם לציפייתה כי הנתבע יעביר דירה לבתה כתחליף להשבת הכספים. משלא נעשתה העברת הדירה, אין מדובר בוויתור על החוב".
הנתבע: התביעה הוגשה ממניעים נקמניים
אחת הטענות המרכזיותשל הנתבע היתה שהחמות הגישה את התביעה ממניעים נקמניים, לאחר הפרידה הסופית מבתה באפריל 2021. התביעה הוגשה כחודשיים לאחר מכן. השופטת קבעה כי אין מדובר בנקמנות, אלא בפעולה לגיטימית שנעשתה לאחר שהתברר לתובעת כי לא תקבל בחזרה את הכסף או את הדירה המובטחת. השופטת
קבעה כי הנתבע מחויב להשיב לתובעת את יתרת ההלוואה, כאמור בסכום של 784,040 שקל, בצירוף ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה. כמו כן, הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 44,741 שקל. פסק הדין מדגיש את החשיבות בניהול מערכות יחסים משפחתיות עם מסמכים פורמליים
ברורים. חרף המורכבות הרגשית ביחסים, בית המשפט הבהיר כי כשמדובר בהסכם כתוב, יש להתייחס אליו כאל חוזה מחייב. פסק דין זה עשוי לשמש תקדים במקרים דומים, שבהם מתקיימות מחלוקות על גבול הדק שבין סיוע משפחתי להלוואה מחייבת. במקרה אחר, target="_blank">הכריע בית הדין הרבני הגדול בירושלים בספטמבר האחרון
הגירושים. בני הזוג היו נשואים במשך כ-29 שנה ויש להם חמישה ילדים משותפים, כשהילד הצעיר מביניהם הוא בן שמונה ויש לו צרכים מיוחדים. במהלך שנות הנישואין התגלעו בעיות חמורות ביחסים בין השניים, ובעקבות אירועי אלימות שהתרחשו בסוף 2022, עזב הבעל את הבית והזוג נפרד.
האשה טענה כי היתה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית שהפעיל הבעל לאורך השנים - דבר שהוביל אותה לתבוע גירושים. באירוע חמור במיוחד, היא תיארה איך הבעל הכה אותה, גרם לשבר באפה ולשטפי דם בחזה ובידיים. בעקבות כך, היא פנתה לעובדת סוציאלית והוגשה תלונה במשטרה - שהובילה
בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.
הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל עקב תאונה
השופטת קבעה כי המפעל נתן לנער "הדרכה חפוזה ונמהרת" ולא פיקח על עבודתו, שעה בלבד אחרי שהתקבל לעבודה. קטיעת שלוש אצבעות ביד הדומיננטית הפכה את ימי הקיץ של התובע לסיוט רפואי מתמשך. העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו פערים גדולים בגרסאות, והובילו למסקנה חד־משמעית:
רשלנות המעביד היא שגרמה לתאונה. הפיצוי הכולל שישולם לנער מגיע ליותר מ-981 אלף שקל
הקיץ שאמור היה להיות פתיחת הדלת הראשונה של נער בן 15 לעולם העבודה הסתיים מהר הרבה יותר מכפי משחשב, ובצורה שאיש לא היה מאחל לעצמו. במקום שעות עבודה קלילות במפעל לייצור בקבוקים, התובע מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מפגיעה קשה בידו הדומיננטית. בתוך שעה בלבד מהרגע שנקלט לעבודה, שגרת החופש הגדול שלו התפוגגה והתחלפה בלילות של כאבים, טיפולים וניתוח בהרדמה כללית, לאחר ששלוש מאצבעותיו נקטעו בחלקן. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף את רצף המחדלים שאיפשרו את התאונה, ומבהיר כי אחריות המפעל היא ברורה ומלאה.
על פי פסק הדין, התאונה התרחשה ב-30 ביולי 2018, כשהתובע, יליד 2003, הגיע למפעל לאחר ששמע מחבריו כי המקום נוהג להעסיק קטינים בתקופת הקיץ. השופטת מאג'דה ג'ובראן־מורקוס מתארת כיצד כבר בתחילת היום, בתוך רבע שעה מהגעתו, נמצא הנער עובד ללא פיקוח וללא הכשרה מספקת, בסביבה שבה פועלת מכונה תעשייתית כבדה לייצור בקבוקים. הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כ-15 דקות בלבד לפני תחילת העבודה, וכי לא נערך לו סיור במפעל, לא ניתן לו מידע על אופי המתקנים והסכנות, ולא הוסברה לו דרך העבודה עם המכונה. בעדותו היא אמר כי, "אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה… אני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה".
העדות הזו עמדה מול גרסה אחרת לחלוטין שהציג מנהל הנתבעת, שטען כי התובע התקבל לעבודה פשוטה של הדבקת מדבקות על בקבוקים וכיסוי צנצנות, וכי לא ניתנה לו כל הוראה לעבוד על המכונה הכחולה המייצרת את הבקבוקים. לדבריו, העובד הנוסף שהיה מופקד על המכונה - אדם מנוסה ומוכשר - הוא זה שהיה אמור לעבוד עליה, ולתובע כלל לא היה תפקיד שקשור בה. המנהל אף טען כי ירד ממשרדו בקומה העליונה, הבחין בתובע יושב על המכונה "ומנסה לעבוד עליה", וכי צעק לעברו לרדת ולחזור לתפקידו, אך התובע התעלם וניסה להראות שהוא יודע להפעיל את המכונה.
העובד הנוסף לא הובא לעדות
אלא שגרסת הנתבעת לא הצליחה לעמוד במבחן הראיות. בית המשפט מציין כי העובד הנוסף, שלפי תצהיר המנהל היה תושב עזה שעבד במקום, לא הובא לעדות, אף שבטופס בל/250 שמולא בסמוך לאירוע נרשם עד אחר לחלוטין, תושב מאותו יישוב שבו נמצא המפעל. גם אשתו של מנהל הנתבעת, שנכחה במקום בזמן התאונה לפי דבריו, לא הובאה לעדות. השופטת קבעה בהכרעתה כי ההימנעות מהבאת עדים קריטיים משפיעה לרעת הנתבעת ומחלישה את גרסתה באופן מהותי. לצד זאת, היא ציינה כי העדות של התובע היתה עקבית, סדורה ואמינה, ואף נתמכה בכך שבמסמכים הרשמיים שהוגשו לאחר התאונה לא נרשם שהתובע חרג מהוראות כלשהן.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך קיבל בית המשפט את גרסת הנער, שלפיה מי שהפנה אותו ישירות למכונה היה מנהל העבודה עצמו. הוא לא הוזהר מפני הסיכון, לא קיבל כל הנחיה להימנע מקרבה למתקן, וההדרכה שניתנה לו היתה מינימלית, כללית ולא מתאימה לגילו. בחלק מרכזי בפסק הדין קבעה השופטת כי, "הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו", וכי הוראות הבטיחות שניתנו לו היו "חפוזות וכלליות". עוד היא כתבה בהכרעת הדין כי, "לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד - ללא פיקוח".
