"מי ששתק מול פשעי שנאה נגד ערבים, מגלה שהפשעים מופנים עתה נגד צה"ל"
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
האיש, תושב הרשות הפלסטינית, שעבד במפעל בטון בישראל, נכנס לניתוח פשוט יחסית להסרת פריצת דיסק בבית החולים אלמקאסד בירושלים - ויצא ממנו עם נכות קשה ואובדן כושר עבודה. השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קבעה כי בית החולים התרשל באופן חמור הן בביצוע הניתוח והן במעקב
אחריו, ופסקה לטובתו פיצויים בהיקף כולל של כ-2.5 מיליון שקל. טענותיו של התובע לאין־אונות ולגירושים שנבעו מההליך נדחו
הוא הגיע לניתוח שגרתי למדי בגב התחתון, כזה שמטרתו להקל על כאבים שנמשכו חודשים. אבל מה שאמור היה להיות הליך רפואי פשוט נהפך לטרגדיה אישית. גבר בן 39, תושב הרשות הפלסטינית ואב לשמונה, שעבד עד לאותו יום בעבודת כפיים מפרכת במפעל בטון בעטרות, שמצפון לירושלים, מצא את עצמו לאחר הניתוח מרותק לביתו, נעזר בקביים, ונאבק מדי יום בכאבים עזים ובמוגבלות תפקודית קשה. השבוע קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים אלמקאסד, שבו נותח, התרשל בטיפול בו ופסק לו פיצוי של כ-2.5 מיליון שקל.
השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קיבלה את עמדת התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין עופר סולר ופידא קעואר, וקבעה כי הניתוח שבוצע לו ב-2017 היה רצוף כשלים חמורים - החל מתיעוד חסר ועד טיפול לקוי בקרע שנוצר בעמוד השדרה במהלך הניתוח. “החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, ויש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול”, כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי בית החולים “לא נהג בסבירות ובזהירות הנדרשת בביצוע הניתוח ובמעקב אחריו”.
הפרשה החלה באביב 2017, כשבדיקת MRI שנערכה לתובע גילתה פריצת דיסק בגובה L5-S1. בעקבות ההמלצה הרפואית הוא עבר ניתוח דיסקטומיה בבית החולים אלמקאסד. במהלך הניתוח אירע קרע בקרום הדורה - הקרום הקשה שעוטף את חוט השדרה, אך לפי פסק הדין, לא תועד כיצד טופל הקרע, אם בכלל. התובע שוחרר מבית החולים יומיים לאחר מכן, אלא שכבר זמן קצר אחר כך הוא שב לשם כשהוא סובל מדליפת נוזל שדרה, חולשה ברגליים, כאבי ראש קשים והחמרה ניכרת במצבו. במהלך השבועות שלאחר מכן אושפז האיש ארבע פעמים, אך מצבו רק החמיר.
דו"ח הניתוח היה "חסר להחריד"
בפני בית המשפט טען התובע כי מאז הניתוח הוא סובל מנכות קשה, מהפרעות אורולוגיות, מקשיי הליכה קשים ומכאבים מתמשכים. חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו, של פרופ’ יצחק שקד, קבעה כי הניתוח בוצע ברשלנות קשה. לדבריו, “מה שלא תועד - לא נעשה, ואם נעשה, אין לדעת כיצד ובאיזו דרך נעשה”. הוא הסביר כי דו"ח הניתוח היה “חסר להחריד”, וכי ההדמיות שבוצעו לאחר הניתוח מלמדות שהדיסק הפורץ כלל לא הוסר - הליך שהיה אמור להיות לבו של הניתוח. לדברי פרופ’ שקד, בשל הדחייה בבירור מצבו של המטופל והעובדה שהלחץ על העצבים לא הוסר, נגרם לו נזק נוירולוגי קשה ובלתי הפיך. הוא תיאר את מצבו של התובע ככזה הכולל “כאבי גב ורגליים קשים, חוסר שליטה חלקי על השלפוחית והליכה איטית וגרירה של הרגליים”. הוא העריך את נכותו הכוללת של המטופל בשיעור של כ-75%.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, בית החולים טען כי הניתוח בוצע באופן תקין ולפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. מומחה מטעם ההגנה, ד"ר חליל סלאמה, הסביר כי קרע בדורה הוא סיבוך מוכר ושכיח, וטען כי במקרה זה הקרום הפנימי נותר שלם וכי הטיפול בקרע היה סביר. לדבריו, לא נותר לחץ על חוט השדרה והמטופל שוחרר במצב תקין. הוא ייחס את תלונות התובע למחלה ניוונית קודמת, ולא לתוצאה של הניתוח עצמו.
