שש הערות על המלצתו של אליהו להרצוג להעניק חנינה לנתניהו

איש לא נפל מן הכסא כאשר עמיחי אליהו פרסם אמש את חוות הדעת שהגיש ליצחק הרצוג, ובה הוא ממליץ להעניק חנינה לבנימין נתניהו. אין שר אחד בממשלה ואין חבר כנסת אחד בקואליציה שלא היה מיישר קו עם בקשת החנינה (ככל שניתן לכנותה ככזאת). אליהו יוצא נגד חוות הדעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים, תוקף את גלי בהרב-מיארה, פונה למקורות יהודיים ואף מזכיר את סבו ואביו של הנשיא - הרב יצחק אייזיק הרצוג וחיים הרצוג. אבל מעבר לרעשי הרקע, אלו הנקודות המהותיות.

1. זו אינה חוות דעת משפטית. אליהו אינו משפטן והוא אומר שניהל "שיח עם משפטנים, רבנים, אנשי רוח, חיילי מילואים ואישי ציבור" - שאת שמותיהם אינו מפרט, ושרובם ככולם אינם רלוונטיים. נכון שיש כאן שאלות ציבוריות, אבל בסופו של יום מדובר במהלך הנשען על החוק, הפסיקה והנהלים המקובלים.

כעת מונחות בפני הרצוג שתי חוות דעת: של מחלקת החנינות ושל אליהו. תארו לעצמכם שהיינו בתביעה על נזקי גוף, כאשר התובע מגיש חוות דעת של מנהל מחלקה בבית חולים, והנתבע - של מורה האומר שבין היתר התייעץ עם רופאים. התוצאה הייתה ברורה. זה בדיוק המצב כאן.

2. לוחות הזמנים סותרים את הטענות. אחת ההנמקות של אליהו היא שיש לאפשר לנתניהו לנהל את המלחמה באיראן. נשמע משכנע, עד שבודקים את העובדות ולוחות הזמנים. כתב האישום נגד נתניהו הוגש בינואר 2020. מלחמת חרבות ברזל פרצה באוקטובר 2023. עדותו של נתניהו החלה בדצמבר 2024. בקשת החנינה הוגשה בדצמבר 2025. המלחמה באיראן פרצה בפברואר 2026. בקיצור: שום קשר למלחמה הקודמת ולמלחמה הנוכחית, וזאת בלי שנזכיר שנתניהו ביקש וקיבל עשרות דחיות וקיצורים מסיבות בטחוניות, מדיניות ואפילו פוליטיות.

• עמיחי אליהו ממליץ כצפוי להרצוג להעניק חנינה לנתניהו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הטענה שהחנינה נחוצה כדי שנתניהו יוכל למלא את תפקידו, סותרת את הצהרת באי כוחו בבג"ץ (בעתירות שביקשו להוציאו לנבצרות), לפיה הוא יכול לבצע את שני הדברים במקביל. מובן שהדברים אינם אמורים בשעת מלחמה, וכאמור - בית המשפט בהחלט התחשב באילוצים כאלה.

יתרה מזאת: הבקשה הוגשה לאחר שנתניהו עמד שנה על דוכן העדים ובזמן החקירה הנגדית. אם ניהול המשפט כל כך מפריע לניהול ענייני המדינה, היא הייתה צריכה להגיע הרבה לפני כן. העיתוי שלה מרמז, שההגנה אינה בטוחה בסיכוייה, שהחקירה הנגדית אינה טובה לנתניהו ושהוא רוצה שהמשפט ייקטע בנקודה בה תישמע במלואה רק גרסתו-שלו.

3. הטענות נגד ניהול ההליכים לא הוכחו. אליהו אומר בין היתר, כי במהלך המשפט "נחשפו עדויות מטרידות על תרגילי חקירה דורסניים, פגיעה בזכויות נחקרים ושימוש בעייתי ברוגלות". הוא אמנם אומר שאין הכרעה שיפוטית סופית בנושא, אך כאמור משתמש בטענות אלו כאחד הנימוקים למתן החנינה.

• עתירה לבג"ץ נגד מינוי בן-חי שגב, בראשי ושיין למועצת הרשות השנייה
• כיצד בדיוק דיינים דתיים יפסקו בנושאים כלכליים מורכבים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

בכך מנסה אליהו להפוך את הרצוג לשופט-על, האמור לפסוק עובדתית בטענות שכאמור עודן תלויות ועומדות בפני בית המשפט - וזאת בניגוד גמור למהותה של החנינה, שבשום אופן אינה ערכאת ערעור נוספת. לא למותר לציין, כי נתניהו עצמו טרם ביקש מבית המשפט הגנה מן הצדק בשל הפגמים הנטענים. דווקא בשל חומרת הטענות, מן הראוי לאפשר לבית המשפט לפסוק.

אליהו משווה את מעמד הנשיא למלך בריטניה, אך רוצה להפוך את נתניהו למורם מעם (צילום: יעקב סער, לע"מ)

 4. פסק דין קו 300 אומר את ההיפך. אליהו מנסה להיאחז בפסק דינו של בג"ץ בפרשת קו 300, שאשרר את החנינות שנתן חיים הרצוג לאנשי השב"כ. אולם, הוא מתעלם הן מן העובדות והן מן הפסיקות שאינן נוחות לו. במישור העובדתי, ראש השב"כ אברהם שלום פרש מתפקידו במקביל לחנינה; ויוסי גינוסר, אחד ממקבליה, נפסל לאחר מספר שנים מתפקיד מנכ"ל משרד השיכון בשל כך.

במישור המשפטי, והוא העיקרי, אליהו כנראה חושב שהרצוג לא מכיר את פסק הדין ולא יקרא אותו. הנה מה שנאמר בדעת הרוב של מאיר שמגר ומרים בן-פורת, ואין לו זכר בחוות הדעת: חנינה לפני הרשעה היא הליך נדיר ביותר האפשרי רק בנסיבות חריגות ביותר, כאשר אין שום דרך אחרת לענות על אינטרס ציבורי חיוני, וכאשר אין שום רשות אחרת העוסקת בנושא; בקשת החנינה כמוה כהודאה בפועל. (דעת המיעוט של אהרון ברק הייתה שלא ניתן להעניק חנינה לפני הרשעה).

5. חלק מהביקורת על בהרב-מיארה מוצדק. אליהו כמובן חייב, לצורכי ה"בייס", לצאת נגד היועצת המשפטית לממשלה, אבל הוא צודק בנקודה אחת: היה עליה לקבל את הצעת השופטים לגישור פלילי. נניח שהסיכויים להסכמות היו קלושים; אם לא מנסים, הם יורדים לאפס. אי-אפשר לדעת מראש איזו דינמיקה תיווצר ואלו רעיונות יצירתיים היה מעלה השופט המגשר. אין מה להפסיד: לכל היותר מקיימים כמה פגישות ואז מודיעים שחבל על הזמן.

גם כעת, הדרך הנכונה לסיים את סאגת משפט נתניהו היא בעיקר בידי בהרב-מיארה, אבל כמובן שהיא צריכה שניים לטנגו הזה: התליית הליכים תמורת פרישה מהחיים הציבוריים. אלא שהסיכוי לכך כעת הוא נמוך עוד יותר, במיוחד לאחר שבמשך למעלה משנה טוען נתניהו מעל דוכן העדים שמדובר בתיק שנתפר לו מסיבות פוליטיות. מבחינה פסיכולוגית וציבורית, דומה שהוא אינו מסוגל להודות כעת אפילו בעבירת חניה. אבל, כאמור, סיכוי קלוש הוא עדיין יותר מאשר אפס סיכוי.

6. פגיעה אנושה בשוויון בפני החוק. האמירה המטרידה ביותר של אליהו היא שאין מקום לשוויון בפני החוק כאשר מדובר בנתניהו: "תפקידו של ראש ממשלה מכהן, ובפרט בשעת חירום לאומית, אינו דומה למעמדו של נאשם מן השורה, וממילא גם השיקולים הנוגעים להפעלת סמכויות חוקתיות בעניינו אינם יכולים להיות זהים. הבחנה זו אינה פגיעה בשוויון, אלא יישום שלו בהתאם לנסיבות".

אליהו מבקש במפורש להעניק לנתניהו יחס שונה בשל תפקידו ומעמדו. אם הגישה הזאת תתקבל, יוכל כמעט כל עבריין מורשע לטעון שהמקרה שלו מיוחד: הוא רופא חיוני, הוא מורה מעולה, למשפחתו אין פרנסה, יש לו עבר צבאי מפואר. בתחילת המסמך משווה אליהו (על פי פסיקה משנת 1950) את מעמדו של הנשיא בנושא החנינה לזה של מלך בריטניה. אבל דומה שהוא רוצה יותר להפוך את נתניהו למורם מעם.