אליהו להרצוג: להעניק לנתניהו חנינה כדי שיוכל למלא את תפקידו

השר עמיחי אליהו אומר, כי משקלן המצטבר של שלוש סיבות מחייב שהנשיא יצחק הרצוג ייענה לבקשת החנינה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו: הצורך לאפשר לו למלא את תפקידו, תרומתו הציבורית רבת השנים והצורך לאחות את הקרע בעם ולשקם את אמון הציבור. הדברים נאמרים בהמלצה שהגיש אליהו להרצוג, ואשר מנוגדת לעמדת מחלקת החנינות במשרד המשפטים. הוא קורא להרצוג ללכת בדרכו של אביו, הנשיא חיים הרצוג, אשר העניק בשנת 1986 חנינה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300.

לדברי אליהו, "משמונחים בפני נשיא המדינה כתב האישום המפורט, הפרוטוקולים והשתלשלות המשפט כולו - הרי שקיימים בפניו 'נתונים מספקים' ביחס לשאלות הרלוונטיות. התשתית העובדתית המלאה כבר מונחת על כפות המאזניים. הבשילו אפוא כל התנאים להפעלת שיקול דעתך הריבוני לשם הכרעה לטובת האינטרס הלאומי הגובר - גם בלי שהנשיא נדרש להכריע במחלוקות לגופן". 

אליהו מוסיף: "כל מי שרואה לאיזה תהום הובילה אותנו המחלוקת ערב השבעה באוקטובר, מבין היטב כיצד הגענו לחורבן הבית השני. כיום, אין סוגיה המפלגת וקורעת את אזרחי מדינת ישראל יותר מהמשפט הזה. עבור חלקים עצומים בעם, משפט זה נתפס כעיוות דין מתמשך וכפגיעה ביסודות הדמוקרטיה. המשך בירורו המשפטי בערכאות יימשך עוד שנים ארוכות, תוך שהוא מרוקן את משאביו של ראש הממשלה בשעת מלחמה קיומית, ממשיך לפורר את שאריות האמון במערכת המשפט ומעמיק את השסע עד לבלי הכיל".

"שיקולים של האינטרסים החיוניים של החברה והמדינה"

אליהו טוען: "החנינה במהותה אינה עוקפת את שאלת האשמה - היא מתעלה מעליה. היא אינה מתיימרת לברר האם ישנה אשמה; אין היא אומרת 'לא חטא'; אין היא אומרת 'חטא וריצה את עונשו'; ואין היא אומרת 'חטא, הודה וחזר בתשובה'. היא אומרת דבר אחר לחלוטין: יש שיקולים שעומדים מעל להכרעה או להליך השיפוטי בשאלת האשמה. בסוגיות מסוימות, סמכות החנינה אינה שואבת את כוחה ממידת הרחמים על הנאשם, אלא מתוך שיקולים של האינטרסים החיוניים של החברה והמדינה".

• עמיחי אליהו ממליץ כצפוי להרצוג להעניק חנינה לנתניהו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לדבריו, "סמכות החנינה אינה מתמצה במישור הפרטני. למול ולצד רגל 'החסד והרחמים', ניצבת רגל איתנה ורחבה לאין שיעור - 'רגל האינטרס הציבורי, המדיני והלאומי'. במסלול זה, תכלית החנינה אינה עשיית חסד עם היחיד, אלא הגנה על צרכיה הקיומיים של המדינה".

אליהו טוען, כי במשפט נתניהו התגלו כשלים חמורים, המצדיקים גם הם את מתן החנינה: "אמנם, טרם ניתנה הכרעה שיפוטית סופית באשר לפגמי החקירה, אך מעל ההליך מרחף צל כבד וחסר תקדים. לאורך שנות המשפט נחשפו עדויות מטרידות על תרגילי חקירה דורסניים, פגיעה בזכויות נחקרים ושימוש בעייתי ברוגלות. משבר זה הגיע לשיאו בהצעתו החריגה של הרכב השופטים לתביעה לחזור בה מאישום השוחד - הצעה שנדחתה.

"מבלי להכריע בדברים, לא נוכל להעלים עינינו מכך שהצטברות סימני השאלה היורדים לשורש טוהר ההליך יצרה משבר אמון עמוק של הציבור במערכת, שספק אם הכרעה פלילית שגרתית תוכל עוד לרפא. בנסיבות אלו, החנינה אינה מתיימרת לקבוע עובדות במקום בית המשפט, אלא יכול שתכיר בכך שעצם המשך ההליך, כשהוא מלווה בצללים כה כבדים, פוגע באמון הציבור ובאינטרס החיוני של מדינת ישראל. זהו בדיוק הרגע שבו סמכות החנינה אינה "עוקפת" את שלטון החוק, אלא משמשת כלי חוקתי הכרחי להגנתו מפני אובדן לגיטימציה וקריסה מבית".

• תקף את אם ילדיו - וטען שהיא אינה "בת זוגו" מבחינה פלילית
• בזק תשלם 8.55 מיליון שקל בפשרה בייצוגית על דיווחים משנת 2020
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

"ראש הממשלה אינו דומה לנאשם מן השורה"

אליהו - שאינו משפטן, ואינו אומר האם נועץ עם משפטנים ומיהם - דוחה את עמדת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, ולפיה לא ניתן להיענות לבקשתו של נתניהו. לדבריו, "עמדת מחלקת החנינות בשאלת הסמכות שגויה משפטית ועובדתית (בהיבט של הסקירה של הדין הנוהג); שגויה ביישום הניתוח המשפטי על המקרה שבפנינו; ושגויה מוסדית בכך שהיא פולשת לשאלות לא לה". לטענתו, אין יסוד לעמדה לפיה הודאה היא חיונית לקבלת חנינה, וקיימים תקדימים למתן חנינות משיקולים מדיניים שונים ללא הודאה.

לדברי אליהו, "ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים טיפוסיים של חנינה פרטנית, הנשענת על שיקולי חסד, רחמים או נסיבות אישיות חריגות של המבקש. הבקשה שלפנינו מבוססת, בעיקרה, על מכלול נסיבות ציבוריות-מדינתיות חריגות בהיקפן ובעוצמתן". בהקשר זה הוא מציין את התמשכות ההליך ומורכבותו, השלכותיו על תפקוד הנהגת המדינה וההקשר הבטחוני והלאומי בו מתנהל ההליך.

אליהו טוען, כי יש מקום לפגיעה בשוויון בפני החוק: "תפקידו של ראש ממשלה מכהן, ובפרט בשעת חירום לאומית, אינו דומה למעמדו של נאשם מן השורה, וממילא גם השיקולים הנוגעים להפעלת סמכויות חוקתיות בעניינו אינם יכולים להיות זהים. הבחנה זו אינה פגיעה בשוויון, אלא יישום שלו בהתאם לנסיבות".

אליהו תוקף את התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אשר סירבה לבטל את אישום השוחד למרות המלצת השופטים, מסרבת לעכב את ההליכים ולא הגיבה על בקשת החנינה. לדבריו, מצב זה מחייב להשלים את הטיפול בבקשה במהירות רבה, לטובת "אינטרסים חיוניים של החברה הישראלית ולטובתה הכללית של מדינת ישראל".