אם בג"ץ ידבק בפס"ד קו 300 - סיכויי נתניהו לחנינה נמוכים מאוד

אם הנשיא יצחק הרצוג יחליט להעניק חנינה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אין ספק שהסוגייה תכריע להכרעת בג"ץ (יש סיכוי, קטן יותר, לעתירות גם אם יחליט בשלילה). במקרה כזה, נקודת המוצא תהיה פסק דינו של בג"ץ מאוגוסט 1986 בפרשת קו 300. נקודת המוצא, אך לא בהכרח נקודת הסיום: בית המשפט העליון רשאי לשנות את הלכותיו, במיוחד בנסיבות שונות ובוודאי אחרי 40 שנה.

מאחר ואותו פסק דין מוזכר ויוזכר כעת לעיתים קרובות, הבה ונחזור אליו - כולל הפרטים שמועלמים כעת לצרכים פוליטיים. המסקנה המסתמנת: אם בג"ץ ידבק בפסק דין קו 300 - סיכוייו של נתניהו לקבל חנינה בעת הנוכחית הם נמוכים מאוד.

רצח המחבלים, החקירה והחנינה

אביחי מנדלבליט הגיש את כתב האישום נגד נתניהו; מאיר שמגר אשרר את החנינות בקו 300, אהרון ברק התנגד (צילום: לע"מ)

בנמקו את החנינות, כתב חיים הרצוג: "עשיתי זאת מתוך מטרה לסיים את מחול השדים סביב הפרשה ולמנוע פגיעה קשה נוספת בשירות הביטחון הכללי... החלטתי ניתנה מתוך הכרה עמוקה שטובת הציבור וטובים המדינה מחייבים להגן על בטחוננו ולהציל את שירות הביטחון הכללי מן הנזק הכרוך בהמשך הפרשה. שירות הביטחון הכללי מופקד על המלחמה הקשה בטרור. פעולתם הנפלאה של אנשי השב"כ מונעת עשרות פיגועים מדי חודש".

• אליהו להרצוג: להעניק לנתניהו חנינה כדי שיוכל למלא את תפקידו
• תקף את אם ילדיו - וטען שהיא אינה "בת זוגו" מבחינה פלילית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

הרצוג עמד על פעולות השב"כ, כולל בנתונים מספריים, והמשיך: "כנשיא המדינה, אני חש חובה להתייצב לצידם של אנשי השב"כ, ביודעי את מלאכת הקודש המסורה, המפרכת והחשאית שהם עושים יום-יום ושעה-שעה, ולמנוע פגיעה מוראלית בקהיליית המודיעין ובמערך האבטחה והלחימה בטרור. בתנאים המיוחדים של מדינת ישראל אין אנו רשאים ואין אנו יכולים להרשות לעצמנו שום רפיון ושום פגיעה במערכת הביטחון ובאנשים הטובים העומדים על משמר העם.

"נוכח הודעתו החד-משמעית של היועץ המשפטי בישיבת הקבינט, כי אין מנוס מהפעלת החקירה המשטרתית בפרשה, נוצר מצב שאנשי השב"כ צריכים היו לעמוד בחקירה בלי יכולת להגן על עצמם, אלא אם ייחשפו סודות ביטחוניים כמוסים ביותר. במצב זה ראיתי לפני בראש וראשונה את הצורך להגן על טובת הציבור וביטחון המדינה ולפעול בדרך שפעלתי".

האם ניתן להעניק חנינה לפני הרשעה

מרים בן-פורת (בתפקידה כמבקרת המדינה) עם הנשיא חיים הרצוג (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)

ברק פתח בהדגישו, כי "הסוגיה כולה מסעירה את הציבור, אך לא סערה זו היא המכוונת את דרכנו. אנו פועלים על-פי אמות מידה קונסטיטוציוניות ועל-פי עקרונות יסוד משפטיים, המשקפים את ה'אני מאמין' של חיינו הממלכתיים... אנו אחת מזרועות השלטון, ותפקידנו שלנו לפקח על כך, כי הרשויות האחרות תפעלנה במסגרת הדין כדי להבטיח את שלטון החוק בשלטון. זרועות השלטון רבות הן, אך החוק רם מכולנו".

את התנגדותו לחנינה לפני משפט הסביר ברק כך: "היעלה על הדעת, כי במשטר דמוקרטי-קונסטיטוציוני המשטרה תחקור, אך הנשיא יאמר לה - הרפי; כי התביעה תתבע, אך הנשיא יאמר לה - הפסיקי; כי בית המשפט ישפוט, אך הנשיא יאמר לו - חדל?" זו הסיבה שרק הכנסת יכולה להעניק חנינה כללית, ומכאן המשיך ברק: "מתן חנינה תוך מהלך חקירה או מתן חנינה תוך מהלך המשפט יש בהם התערבות בפעולתן של הרשויות הללו. פירוש המאפשר התערבות זו אינו רצוי".

אפילו במקרים חריגים ביותר, בהם הכלי היעיל ביותר הוא חנינה לפני הרשעה - אין בכך כדי להצדיק את השימוש בו. "עלינו לקחת בחשבון לא רק את התקלה ליחיד אלא גם את התקלה לחברה. עלינו לקחת בחשבון אפשרות של שימוש לרעה. עלינו לקחת בחשבון את הדינמיקה, על פיה חריגים מיוחדים ביותר הופכים לחריגים מיוחדים פחות, ולימים הופכים לכלל... הדרך לטפל במצבים חריגים ביותר היא בבחינת הסמכויות של הרשויות השלטוניות המטפלות כרגיל במצבים אלה ולא בהענקת סמכויות חריגות לנשיא המדינה".

ההשלכות על מקרה נתניהו

בהקשר של נתניהו, חשוב לשים לב לנקודות הבאות. שמגר קבע, כי אפשר להעניק חנינה לפני הרשעה רק ב"נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולים אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר".

אפשר בהחלט לשאול האם קיים "אינטרס ציבורי עליון" בחנינה לנתניהו, במיוחד כאשר עדותו עומדת להסתיים ולכן הנימוק של פגיעה בניהול ענייני המדינה עומד לפוג. בקשת החנינה הוגשה בעיצומה של החקירה הנגדית וכמעט שנה לתוך עדותו של נתניהו, ולא לפני שהיא החלה; העיתוי מחליש את הטענה שהמשפט מסיח את דעתו מתפקידו (ונזכיר שהוא טען בבג"ץ שיוכל להתמודד עם שתי המשימות במקביל).

שמגר גם מדבר על "לא נחזה פתרון סביר אחר". במקרה של נתניהו יש שלושה פתרונות אחרים: הסדר טיעון, חזרה של המדינה מהאישום או התליית ההליכים תמורת פרישתו מהחיים הציבוריים. על פניו, במצב זה אין מקום להעניק חנינה - במיוחד כאשר האפשרויות האחרות לא מוצו (שיחות על הסדר טיעון היו לאחרונה בשלהי 2021; שתי האחרות כלל לא נבדקו).

בן-פורת קבעה, כי "ככל שיקפיד נשיא המדינה לא לדון בחנינה, כאשר קיימת רשות אחרת המוסמכת עדיין לפעול - כן ייטב". האם יצחק הרצוג יכול לדון בבקשת החנינה כאשר המשפט בעיצומו, דהיינו - מערכת המשפט עדיין מוסמכת לפעול?

ועוד מפיה של בן-פורת: "אין מהרהרים אחרי אשמתו של מבקש החנינה ומניחים, שהעבירה המיוחסת לו (במשטרה או על-ידי התביעה) אמנם בוצעה על ידיו". מה זה אומר לגבי כשירותו של נתניהו להמשיך בתפקידו כראש הממשלה? יש לזכור, כי כמעט כל המעורבים - ובראשם שלום - עזבו את השב"כ בצמוד לחנינה, ושבג"ץ פסל ב-1993 את מינויו של גינוסר למנכ"ל משרד השיכון בשל חלקו בפרשה - אם כי בהמשך הוא מילא תפקידים ציבוריים אחרים.

נסכם: אם בג"ץ יחליט שהוא פועל ב-2026 לפי פסק הדין מ-1986, קשה לראות כיצד הוא מאשרר חנינה לנתניהו. מובן שבג"ץ רשאי לפסוק אחרת: החל בקביעה שאין שום דרך להתערב בחנינה עליה חותם נשיא המדינה, וכלה בקביעה לפיה חנינה היא רק למי שכבר הורשע וכעת מודה באשמתו.