בחיי משפחה לא אחת מתערבבים רגשות עמוקים עם סוגיות משפטיות מורכבות. כזה היה המקרה שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שם התמודדה השופטת דיאנה פסו־ואגו עם סכסוך בין שתי אחיות סביב דירת מגורים שהורישו הוריהן. הסיפור החל עוד ב-1987, אז החליטו בני הזוג לערוך צוואה משותפת. בצוואה הם קבעו כי כל אחד מהם יוריש את כל רכושו לבן הזוג האחר, וכי לאחר מות שניהם יעבור הרכוש במלואו לשתי בנותיהם. מדובר היה בצוואה הדדית קלאסית, שנועדה להבטיח יציבות ולהעניק ביטחון לצד שנותר בחיים, אך גם להבטיח כי בסופו של דבר ייהנו הבנות באופן שוויוני מן העיזבון.

אלא שלאחר עריכת הצוואה רכשו ההורים דירת מגורים בבאר שבע - נכס שלא הוזכר בצוואה המקורית. הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים, וכשנפטרה האם נרשמה הבעלות כולה על שם האב. כמה חודשים לאחר מכן, האב - שנותר לבדו - החליט להעביר את מלוא הזכויות בדירה לבתו הצעירה, וזאת באמצעות הסכם מתנה שנרשם כדין. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, והדירה נהפכה להיות בבעלותה הבלעדית של הבת.

כשהלך האב לעולמו, גילתה האחות השנייה כי הדירה כבר אינה חלק מן העיזבון, והיא הגישה תביעה לביטול ההעברה. לטענתה, מדובר בהפרה של הצוואה ההדדית שערכו הוריה. לדבריה, "בהיותה צוואה מסוג 'יורש אחר יורש', התחייב האב לשמור על רכושם המשותף של ההורים כדי שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן שווה בין שתי הבנות". לטענתה, הענקת המתנה לנתבעת נוגדת את האינטרס של האם המנוחה ושל הצוואה המשותפת, ויש לראות בכך פעולה שנעשתה בחוסר תום לב.

"הצוואה היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו"

מנגד, האחות שקיבלה את הדירה טענה כי לא נפל כל פגם במתנה, שכן הצוואה נחתמה ב-1987 - שנים רבות לפני תיקון 12 לחוק הירושה. התיקון, שנכנס לתוקפו ב-2005, הוא זה שהגביל את האפשרות לשינוי צוואות הדדיות לאחר מות אחד מבני הזוג. "בענייננו", טענה הנתבעת באמצעות עורך דינה, "אין תחולה לסעיף 8א לחוק הירושה. לפיכך, האב היה רשאי לשנות את צוואתו או להעביר נכסים במתנה כרצונו". עוד נטען כי מערכת היחסים בין האב לבין התובעת היתה רעה במשך שנים, בעוד שעם הנתבעת שמר על קשר קרוב וטוב. לפי גרסתה, "המתנה שניתנה לא נבעה ממניפולציה אלא מהיחסים האישיים והמשפחתיים, והיא היתה ביטוי לרצונו של האב ולאהבתו".

• מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
• עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט נדרש לשאלה עקרונית: האם צוואה שנערכה לפני תיקון החוק היא צוואה הדדית מגבילה, או שאולי היא מותירה בידי בן הזוג הנותר חופש פעולה מלא בנכסיו? השופטת פסו־ואגו ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון מס' 12 לחוק הירושה אינן כפופות להגבלות שנקבעו בו. לפיכך, הכלל הוא שכל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו בכל עת, אלא אם הוכח בבירור שהייתה כוונה מפורשת ומשותפת להגביל אפשרות זו".

במקרה הזה לא נמצאה מגבלה כזו. להפך, סעיף מפורש בצוואה קבע כי לבני הזוג, "הרשות בכל עת לבטל, לשנות ולהוסיף ולגרוע דברי צוואה זו". לשון זו, קבעה השופטת, ברורה ואינה מותירה מקום לפרשנות אחרת. "המנוחים קבעו כי עם פטירתו של אחד מהם, יהיה האחר היורש היחיד. רק לאחר פטירת שניהם, יירשו הבנות את רכושם. מכאן שהאב היה רשאי לנהוג ברכוש שקיבל מנהג בעלים מלא, לרבות להעניק אותו במתנה". השופטת התייחסה גם לטענת חוסר תום הלב. התובעת טענה כי עצם ההעברה היתה ניסיון מכוון לעקוף את הוראות הצוואה. ואולם בית המשפט קבע בהכרעתו כי בנסיבות המקרה לא ניתן לייחס לאב חוסר תום לב. "המנוח פעל בשקיפות, גילה את כוונותיו בפני בני המשפחה, ולא העביר את הזכויות באופן מניפולטיבי או מוסתר", נכתב בפסק הדין.

עוד הבהירה השופטת כי ההסדר בצוואה יש לפרש כהסדר של "יורש אחר יורש". בהסדר כזה, היורש הראשון רשאי "לעשות במה שקיבל כבתוך שלו", כלומר לנהוג בנכסים כבתוך שלו לכל דבר, לרבות למכור או להעניק במתנה. ההגבלה היחידה היא שאין בכוחו לגרוע מזכותו של היורש השני באמצעות צוואה אחרת. "במקרה שלפנינו, המנוח העניק את הדירה במתנה בחייו, פעולה שאין בה פסול כל עוד לא הוגבלה במפורש בצוואה", היא הדגישה.

• לחצו ידיים, אך העסקה בוטלה - האם מגיע פיצוי?
• חייבת בסכנת חיים קיבלה הפטר מיידי
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"

האב היה נחוש בדעתו

העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו את עומק הקרע המשפחתי. התובעת תיארה כיצד זמן קצר לאחר מות האם ביקש האב שתחתום על ויתור זכויותיה בנכס, והיא סירבה. לדבריה, "הוא אמר לי - תחתמי שאת מוותרת על הכל לאחותך. אמרתי לו - למה לעשות דם רע למשפחה?". גם בעלה של התובעת העיד כי האב אמר לו מפורשות: "נ' לא תקבל שום דבר מהירושה שלנו". לעומת זאת, בנה של הנתבעת העיד כי שמע מסבו באופן ישיר על החלטתו להעביר את הדירה במתנה, וכי האב היה נחוש בדעתו. עדות זו חיזקה את המסקנה כי ההעברה נעשתה בגלוי ותוך שיתוף הסובבים.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה במלואה. השופטת ציינה בהכרעת הדין כי, "לא נמצאה כל מניעה משפטית למתן המתנה, והדירה נותרת בבעלות הנתבעת". בנוסף, היא חייבה את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 40 אלף שקל - סכום גבוה יחסית, בעקבות העובדה שהתיק נוהל עד תומו, התקיימו שתי ישיבות הוכחות והוגשו סיכומים בכתב. השופטת פסו־ואגו הבהירה כי, "אין ללמוד מצוואת המנוחים על הגבלה בשימוש בנכסים שירש בן הזוג שנותר בחיים, ואין לראות בעצם מתן הדירה במתנה התנהגות שלא בתום לב".

למה בעצם היתה מחלוקת בין האחיות?

מכיוון שהאחות שלא קיבלה את הדירה חשבה שהצוואה ההדדית של ההורים מבטיחה שהנכסים יחולקו בסוף ביניהן שווה בשווה. כשהתגלה שהאב נתן את הדירה במתנה לאחותה בזמן שהיה בחיים, היא הרגישה שזה עוקף את הצוואה ופגעה בזכויותיה.

מה זה בכלל צוואה הדדית?

צוואה הדדית היא מצב שבו שני בני זוג כותבים צוואה אחת משותפת, שבה הם מצווים את רכושם זה לזה, ובסוף - לילדים או ליורשים אחרים. הרעיון הוא שהצוואות תלויות זו בזו, מתוך הסתמכות הדדית.

למה בית המשפט קבע שהאב כן יכול לתת את הדירה במתנה?

כי מפני שהצוואה נכתבה הרבה לפני שהחוק השתנה. בזמנו, מי ששרד מבני הזוג היה יכול לשנות או לבטל את הצוואה שלו בכל רגע, אלא אם היה כתוב במפורש אחרת. במקרה הזה לא הופיעה שום הגבלה.

אבל זה לא פוגע בזכות של הבת השנייה?

אולי זה לא הוגן מבחינה משפחתית, אבל מבחינה משפטית לא היתה בעיה. השופטת אמרה בפירוש שהאב פעל בשקיפות ולא ניסה להסתיר את מה שעשה, ולכן אי אפשר לטעון שהוא פעל בחוסר תום לב.

מה ההבדל בין "יורש במקום יורש" לבין "יורש אחר יורש"?

"יורש במקום יורש" אומר שאם מישהו שנקבע כיורש לא יכול לרשת (כי נפטר קודם, או פסול לרשת), נכנס מישהו אחר במקומו. "יורש אחר יורש" אומר שבן הזוג שנשאר בחיים יורש ראשון, ואחר כך - כשהוא נפטר - היורשים הבאים מקבלים את מה שנשאר. אצל ההורים פה היה מדובר ב"יורש אחר יורש", מה שנותן ליורש הראשון חופש פעולה כמעט מלא בנכסים.

למה בעצם הוכנס תיקון 12 לחוק הירושה?

כי במשך השנים היו הרבה מקרים שבהם בן הזוג שנותר בחיים שינה את הצוואה או העביר נכסים בדרך שפגעה בילדים. כדי למנוע עיוותים כאלה, נקבע בתיקון שאם עושים צוואה הדדית, אחרי שאחד מבני הזוג נפטר - השני מוגבל יותר ביכולת לשנות או להעביר נכסים.

אם הצוואה של ההורים הייתה נכתבת אחרי 2005, זה היה נגמר אחרת?

בהחלט ייתכן. אם היא היתה נכתבת אחרי תיקון החוק, האב לא היה יכול להעביר את הדירה במתנה בקלות כזו, והאחות השנייה היתה יכולה לטעון להגנה חזקה יותר על זכויותיה.

במקרה אחר, שתי בנות התייצבו יום אחד לצד מיטת אמן המאושפזת בבית החולים קפלן שברחובות. המלים שאמרה להן באותו הרגע נהפכו עם הזמן למשא כבד, אך גם לשליחות ברורה. "אני מרגישה כי מכאן אני לא יוצאת", לחשה האם, "אני מבקשת מכם שלא תריבו עם האחים האחרים... שהרכוש שלי יחולק שווה בשווה בין כל עשרת הילדים שלי ושל אבא". אלה לא היו סתם מלים - זו היתה צוואתה האחרונה של אם שידעה כי סופה קרב, ומעל לכל רצתה להותיר אחריה שלום במשפחה מורכבת ומרובת קולות. יותר מחמש שנים חלפו מאז, ובתחילת מרץ 2025 קיבל בית הדין הרבני ברחובות החלטה חריגה אך עמוקה במשמעותה המשפטית והאנושית בנושא. המקרה נוגע למנוחה ח' ז"ל, שנישאה ב-1959 לבעלה מ', לאחר שכבר היתה אם לשלוש בנות מנישואיה הקודמים. לבני הזוג נולדו עוד שתי בנות, וביחד הם גידלו עשרה ילדים - שילוב של ילדים ביולוגיים, חורגים ומשותפים. בעלה של המנוחה נפטר לפניה, ושניהם לא ערכו צוואות בכתב. כשנפטרה המנוחה ב-2019, הגישו חמשת ילדיה הביולוגיים (שניים מנישואיה הראשונים ושלוש מהשניים) בקשה לצו ירושה, והירושה חולקה ביניהם בלבד. ואולם כמה שנים לאחר מכן, עמדו כל עשרת האחים על כך שזהו לא רצונה של אמם. "מיד כשהתקבל הצו," העידו בבית הדין, "עלו על זה שזה לא בסדר, וזה לא נכון". הם שבו אל הרשם לענייני ירושה וביקשו, בהסכמה מלאה, לבטל את צו הירושה.