העליון קבע תקדים לצורך הרשעה בעבירות הלבנת הון
משמעותיים
בפסק דין תקדימי שפרסם, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להחיל את "הלכת הצפיות" גם על עבירות הלבנת הון, ובכך להרחיב את תחולת העבירה למקרים שבהם הנאשם צפה ברמת הסתברות גבוהה את התוצאה האסורה, גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לכך. הפסיקה מתייחסת למקרים שבהם הפעולה היתה מתוכננת ומתוחכמת, נמשכה על פני תקופה ארוכה, וכללה סכומי כסף משמעותיים.
הלכת הצפיות היא דוקטרינה משפטית שקובעת כי אדם נושא באחריות פלילית למעשה גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לגרום לתוצאה האסורה, כל עוד הוא היה מודע
לכך שקיימת הסתברות גבוהה שהתוצאה תתרחש כתוצאה ממעשיו. ההלכה הזו מבוססת על ההנחה שהנאשם צפה מראש את האפשרות שהתוצאה תתרחש, אך בחר לפעול למרות זאת. בישראל, הלכת הצפיות משמשת בעיקר בעבירות פליליות חמורות, כמו עבירות המתה והלבנת הון, כשנדרש להוכיח יסוד נפשי של
כוונה או מודעות לכך שהתנהגותו תוביל לתוצאה האסורה.
במקרה הנ"ל, המערער, אריק ישראלי, הואשם בכך שבמשך שש עד שבע שנים העביר מרומניה לישראל סכומי כסף במזומן בסכום כולל של כ-35 מיליון שקל, ללא דיווח לרשויות המס. המקור של הכספים היה בפעילות רשת מרפאות במזרח אירופה, שהוקמה על ידי נאשם נוסף. ההעברות של הכספים בוצעו בשתי דרכים עיקריות:
- העברות פיזיות: המערער נהג לטוס מרומניה לישראל מדי שבועיים-שלושה, ובמהלך טיסותיו העביר מעטפות עם סכומי כסף במזומן.
לעתים, בשל מגבלות הדיווח ברומניה, הוא פיצל זאת לסכומים נמוכים יותר.
- הלוואות לנופשים: המערער העמיד כספים לטובת קבוצות ישראלים שהגיעו לרומניה לנפוש ולהמר בקזינו, והכספים הושבו לו בישראל.
- 5 בכירים באוטומקס נעצרו בחשד לעבירות רבות
- נחשפה תשתית להלבנת הון בקריפטו בהיקף עשרות מיליוני דולרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית המשפט המחוזי בתל אביב, זוכה המערער מעבירה של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במטרה לסייע להתחמקות ממס, אך הורשע בריבוי עבירות של פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח, לפי חוק איסור הלבנת הון. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל שהומרו בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה וענישה נלווית.
המערער טען כי לא היתה לו כוונה פלילית להלבין הון או להימנע מדיווח לרשויות המס. לדבריו, הוא פעל בתום לב ולא היה מודע לחובת הדיווח. עוד טען כי לא הוכח שהסכומים שהעביר חויבו בדיווח, וכי לא היתה לו שליטה על הכספים לאחר שהעביר אותם.
המדינה טענה כי המערער היה מודע לחובת הדיווח, וכי פעולותיו נועדו במכוון לעקוף את החובה הזו. היא הדגישה את השיטתיות והתחכום שבאופן הפעולה, את התקופה הממושכת שבה בוצעו ההעברות, ואת הסכומים המשמעותיים שהועברו בדרך זו.
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין וחאלד כבוב, דחה את ערעורו של המערער. השופט כבוב, שכתב את פסק הדין, קבע כי אף שלא הוכחה כוונה ישירה של המערער להימנע מדיווח, ניתן להחיל את הלכת הצפיות במקרה זה.
לדבריו, "הלכת הצפיות" חלה כשהנאשם צפה ברמת הסתברות גבוהה את התוצאה האסורה, גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לכך. במקרה זה, הפעולות היו מתוכננות ומתוחכמות, נמשכו על פני תקופה ארוכה, וכללו סכומי כסף משמעותיים. במצב כזה, "הצפייה ברמת הסתברות גבוהה שתושג התוצאה של אי-דיווח לרשויות המס, היא כמעט מובנת מאליה".
השופט כבוב גם הוסיף כי יש להתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים, כמו רמת התכנון של המעשה, האם מדובר באירוע חד-פעמי או בפעולות חוזרות ונשנות, היקף סכומי הכסף, ונסיבותיו האישיות של הנאשם.
פסק הדין מרחיב את תחולת עבירת הלבנת ההון, בכך שהוא מאפשר הרשעה גם במקרים שבהם לא הוכחה כוונה ישירה להלבין הון, אך הוכח שהנאשם צפה את התוצאה האסורה ברמת הסתברות גבוהה. הפסיקה מדגישה את החשיבות במאבק בהלבנת הון, בייחוד במקרים שבהם הפעולות הן מתוכננות, מתוחכמות, ונמשכות על פני תקופה ארוכה.
החלת הלכת הצפיות על עבירות הלבנת הון מאפשרת לרשויות האכיפה והמשפט להתמודד ביעילות רבה יותר עם תופעות כאלה גם כשהנאשמים טוענים לחוסר כוונה פלילית ישירה. הפסיקה מעבירה מסר שלפיו גם פעולות שנעשות ללא כוונה ישירה להלבין הון, אך בציפייה ברורה לתוצאה של אי-דיווח - ייחשבו עבירות פליליות.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים בינואר 2024 בפרשה שבמסגרתה
אמיר האפרתי הואשם בעבירות מס, הלבנת הון ומרמה. על פי כתב האישום, בין 2016 ל-2020 הוא היה חבר ברשת עבריינית שהפיקה והפיצה אלפי חשבוניות כוזבות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. חלק ניכר מפעילותה של הרשת העבריינית היתה עם חברות בתחום הדלק והסולר, ולעתים שימשו החשבוניות
הכוזבות גם כדי להסוות וליצור כסות חשבונאית עבור מכירת סולר או דלק מהול. בכתב האישום פורטו שלוש שיטות פעולה עיקריות בהן פעלו אנשי הרשת. בסך הכל הנפיק הנאשם במסגרת הרשת העבריינית 3,289 חשבוניות פיקטיביות בהיקף כולל של 523,617,206 שקל. כחלק מהשירותים שהעניק על
בסיס חשבוניות אלה, העביר הנאשם כספי עסקה וכספי עמלה בגובה 9,215,631 שקל בכרטסות הפיקטיביות ובחשבונות הבנק הפיקטיביים של החברות הגנובות, וכן כספי עסקה ועמלה בגובה של 62,234,981 שקל בכרטסות ובחשבון הבנק של חברת אלול.
- 1.אנונימי 06/02/2025 11:40הגב לתגובה זויכלו לפנות למחוקק לתיקון החוק ולא לעשות דין לעצמם
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
