העליון קבע תקדים לצורך הרשעה בעבירות הלבנת הון
משמעותיים
בפסק דין תקדימי שפרסם, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להחיל את "הלכת הצפיות" גם על עבירות הלבנת הון, ובכך להרחיב את תחולת העבירה למקרים שבהם הנאשם צפה ברמת הסתברות גבוהה את התוצאה האסורה, גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לכך. הפסיקה מתייחסת למקרים שבהם הפעולה היתה מתוכננת ומתוחכמת, נמשכה על פני תקופה ארוכה, וכללה סכומי כסף משמעותיים.
הלכת הצפיות היא דוקטרינה משפטית שקובעת כי אדם נושא באחריות פלילית למעשה גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לגרום לתוצאה האסורה, כל עוד הוא היה מודע
לכך שקיימת הסתברות גבוהה שהתוצאה תתרחש כתוצאה ממעשיו. ההלכה הזו מבוססת על ההנחה שהנאשם צפה מראש את האפשרות שהתוצאה תתרחש, אך בחר לפעול למרות זאת. בישראל, הלכת הצפיות משמשת בעיקר בעבירות פליליות חמורות, כמו עבירות המתה והלבנת הון, כשנדרש להוכיח יסוד נפשי של
כוונה או מודעות לכך שהתנהגותו תוביל לתוצאה האסורה.
במקרה הנ"ל, המערער, אריק ישראלי, הואשם בכך שבמשך שש עד שבע שנים העביר מרומניה לישראל סכומי כסף במזומן בסכום כולל של כ-35 מיליון שקל, ללא דיווח לרשויות המס. המקור של הכספים היה בפעילות רשת מרפאות במזרח אירופה, שהוקמה על ידי נאשם נוסף. ההעברות של הכספים בוצעו בשתי דרכים עיקריות:
- העברות פיזיות: המערער נהג לטוס מרומניה לישראל מדי שבועיים-שלושה, ובמהלך טיסותיו העביר מעטפות עם סכומי כסף במזומן.
לעתים, בשל מגבלות הדיווח ברומניה, הוא פיצל זאת לסכומים נמוכים יותר.
- הלוואות לנופשים: המערער העמיד כספים לטובת קבוצות ישראלים שהגיעו לרומניה לנפוש ולהמר בקזינו, והכספים הושבו לו בישראל.
- רשות ני״ע: אישור גילוי מרצון לא מעיד על מקור חוקי של הכספים
- 21 חשודים נעצרו בחשד לזיוף תקנים בהיקף של 15 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית המשפט המחוזי בתל אביב, זוכה המערער מעבירה של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במטרה לסייע להתחמקות ממס, אך הורשע בריבוי עבירות של פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח, לפי חוק איסור הלבנת הון. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל שהומרו בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה וענישה נלווית.
המערער טען כי לא היתה לו כוונה פלילית להלבין הון או להימנע מדיווח לרשויות המס. לדבריו, הוא פעל בתום לב ולא היה מודע לחובת הדיווח. עוד טען כי לא הוכח שהסכומים שהעביר חויבו בדיווח, וכי לא היתה לו שליטה על הכספים לאחר שהעביר אותם.
המדינה טענה כי המערער היה מודע לחובת הדיווח, וכי פעולותיו נועדו במכוון לעקוף את החובה הזו. היא הדגישה את השיטתיות והתחכום שבאופן הפעולה, את התקופה הממושכת שבה בוצעו ההעברות, ואת הסכומים המשמעותיים שהועברו בדרך זו.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין וחאלד כבוב, דחה את ערעורו של המערער. השופט כבוב, שכתב את פסק הדין, קבע כי אף שלא הוכחה כוונה ישירה של המערער להימנע מדיווח, ניתן להחיל את הלכת הצפיות במקרה זה.
לדבריו, "הלכת הצפיות" חלה כשהנאשם צפה ברמת הסתברות גבוהה את התוצאה האסורה, גם אם לא היתה לו כוונה ישירה לכך. במקרה זה, הפעולות היו מתוכננות ומתוחכמות, נמשכו על פני תקופה ארוכה, וכללו סכומי כסף משמעותיים. במצב כזה, "הצפייה ברמת הסתברות גבוהה שתושג התוצאה של אי-דיווח לרשויות המס, היא כמעט מובנת מאליה".
השופט כבוב גם הוסיף כי יש להתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים, כמו רמת התכנון של המעשה, האם מדובר באירוע חד-פעמי או בפעולות חוזרות ונשנות, היקף סכומי הכסף, ונסיבותיו האישיות של הנאשם.
פסק הדין מרחיב את תחולת עבירת הלבנת ההון, בכך שהוא מאפשר הרשעה גם במקרים שבהם לא הוכחה כוונה ישירה להלבין הון, אך הוכח שהנאשם צפה את התוצאה האסורה ברמת הסתברות גבוהה. הפסיקה מדגישה את החשיבות במאבק בהלבנת הון, בייחוד במקרים שבהם הפעולות הן מתוכננות, מתוחכמות, ונמשכות על פני תקופה ארוכה.
החלת הלכת הצפיות על עבירות הלבנת הון מאפשרת לרשויות האכיפה והמשפט להתמודד ביעילות רבה יותר עם תופעות כאלה גם כשהנאשמים טוענים לחוסר כוונה פלילית ישירה. הפסיקה מעבירה מסר שלפיו גם פעולות שנעשות ללא כוונה ישירה להלבין הון, אך בציפייה ברורה לתוצאה של אי-דיווח - ייחשבו עבירות פליליות.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים בינואר 2024 בפרשה שבמסגרתה
אמיר האפרתי הואשם בעבירות מס, הלבנת הון ומרמה. על פי כתב האישום, בין 2016 ל-2020 הוא היה חבר ברשת עבריינית שהפיקה והפיצה אלפי חשבוניות כוזבות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. חלק ניכר מפעילותה של הרשת העבריינית היתה עם חברות בתחום הדלק והסולר, ולעתים שימשו החשבוניות
הכוזבות גם כדי להסוות וליצור כסות חשבונאית עבור מכירת סולר או דלק מהול. בכתב האישום פורטו שלוש שיטות פעולה עיקריות בהן פעלו אנשי הרשת. בסך הכל הנפיק הנאשם במסגרת הרשת העבריינית 3,289 חשבוניות פיקטיביות בהיקף כולל של 523,617,206 שקל. כחלק מהשירותים שהעניק על
בסיס חשבוניות אלה, העביר הנאשם כספי עסקה וכספי עמלה בגובה 9,215,631 שקל בכרטסות הפיקטיביות ובחשבונות הבנק הפיקטיביים של החברות הגנובות, וכן כספי עסקה ועמלה בגובה של 62,234,981 שקל בכרטסות ובחשבון הבנק של חברת אלול.
- 1.אנונימי 06/02/2025 11:40הגב לתגובה זויכלו לפנות למחוקק לתיקון החוק ולא לעשות דין לעצמם

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל
עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון
לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת
ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.
היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.
בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.
"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".
- גל של פיטורים באוקטובר, הגבוה מזה 22 שנים
- "האם ה-AI יחליף אותי?" - על הפיטורים שבדרך, גם בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".
