פיג'ו 301: מבחן דרכים

שמונים שנים אחרי ה-301 המקורית, בוחרת פיג'ו בדרך דומה כדי לתקוף את השוק המשפחתי העממי
אלי שאולי |

פיג'ו 301

קשרים היסטוריים הם דרך נפלאה לתבל כתבה על מכונית שמיועדת לתחום אפרורי, והם אפילו מתבקשים כאשר עוסקים בפיג'ו 301 החדשה. כי היא עושה היסטוריה עבור היצרנית – היא דגם ראשון שחוזר על ספרות שכבר שמשו את הצרפתים בעבר. ואיכשהו ניתן למצוא בה גם משהו שמזכיר בתפיסה את המקור. בערך כמו שהחדשה מבוססת על גרסה מוארכת לפלטפורמת ה-208, כך גם ה-301 המקורית התבססה על שלדה מוארכת של ה-201, המכונית הראשונה שהציגה את שיטת כינוי הדגמים של פיג'ו. היום ההבדל באורך הוא 49 ס"מ – אז הוא עמד על 50. בסיס הגלגלים של ה-301 ההיא היה אפילו גדול מזה של ה-301 החדשה עם 270 ס"מ, אבל מנוע ה-1.5 ליטר היה "קצת" חלש יותר עם 34 כ"ס.
 

סימן לבאות
ייתכן שה-301 המקורית סימנה את הדרך בה תנצל לא פעם סדרת ה-3 את אחותה הקטנה. כי בהמשך ראינו לא מעט דגמי 3 שהתבססו על ה-2. כאשר סדרת ה-3 הצרפתית חזרה ב-1969 היא עשתה זאת עם ה-304 המצליחה – שהיתה גרסה מוארכת ל-204. גם ה-309 עשתה שימוש בבסיס ה-205. והיא בכלל תוכננה תחילה כמחליפת הטלבו הורייזן (Talbot Horizon) עבור קרייזלר אירופה, שפיג'ו רכשה.
 
 

עם זאת, ה-301 באה לסמן מתקפה מפוקחת ונחוצה של הקונצרן הצרפתי על שווקים עולמיים בהם לא הושקע מאמץ מספק. היבואנית, שממתינה כבר תריסר שנים למשפחתית, היתה מעדיפה משהו כמו 308 סדאן (למעשה ה-408 הסינית), שתפנה אל לב השוק המקומי, אבל ה-301 שונה ומיועדת לשווקים מתפתחים הגדלים בעולם: מאסיה ודרום אמריקה ועד מזרח אירופה וטורקיה, שם משוועים למשפחתית זולה, ומבחינת מכירות עשויה להיות קלף חשוב בדרך לחילוץ היצרנית הצרפתית שתלויה מדי בשוק האירופאי שבמיתון. לא לחינם גילו את התחום, שהיה "קוריאני" בעבר, שפע יצרניות אירופאיות.

קטנה או גדולה
אבל גם אם ה-301 מבוססת על הפלטפורמה הקטנה של פיג'ו, בחנייה היא מסווה זאת היטב. היא נראית גדולה ועם בסיס גלגלים של 265 ס"מ (גדול מה-308) ואורך של 444 ס"מ היא אכן כזו. העיצוב מחזק את הרושם בעזרת דמיון ברור לחזית האלגנטית של ה-508. הדמיון לאחות הגדולה פוחת כאשר מגיעים לאחוריים שנראים יותר שגרתיים. מהצד הרכב נראה מעט גבוה על הגלגלים (כמו שקורה לעיתים בכלים שמכוונים לשווקים מתפתחים), אבל בסך הכל ה-301 נאה.

הזמן קצר, הגשם בדרך ואני אץ לגעת בסחורה, למשש את הפלסטיקה ולגלות איכות חומרים נחותה מזו שהתרגלנו למצוא בחדשות של פיג'ו. זה בולט בייחוד בדיפון הדלתות עם התחושה החלולה.
אני מחפש, אבל לא מוצא, בסביבת הנהג קשר ל-208. הקווים סולידיים ועכשוויים אך מתחברים יותר לקטנות של סיטרואן, בייחוד בגלל פתחי האוורור, פקדי מערכת המיזוג המוזרה, ופלסטיק בוהק שסיטרואן אמצה לאחרונה.

גרסת הפרמיום שלנו (115,000 שקלים, 5,000 יותר מגרסת הבסיס) מצוידת היטב עם חישוקים קלים, חיישני חנייה, בלוטות' ושליטה מההגה על מערכת השמע הנאה שאינה קלה לתפעול. גם מיקום מתגי החלונות האחוריים אינו נוח ורומז על חיסכון.
הפשטות מגיעה גם למחוונים המיושנים, שם צד את העין קו אדום שמתחיל באזור ה-5,000 סל"ד. אני תוהה האם מד הסל"ד לא נלקח בטעות מגרסת דיזל, שכן תוך שניות יזכיר המנוע שאין בעיה לחצות גם את קו ה-6,000.
 
 

תנוחת הנהיגה אינה מושלמת עבורי. ההגה אינו מתכוון למרחק ובסיס המושב המוטה, יחד עם העובדה שהחלק העליון של סביבת הנהג גבוה, גורמת לי להרגיש נמוך. המושב, שנראה נוח בשניות הראשונות, אינו מושלם.
גם המושב האחורי אינו נוח במיוחד, אך המרחב לרגליים טוב. המרווח לראש קצת פחות מרשים והרכב מרגיש מעט צר. תא המטען ענק אך המכסה מתרומם באופן מוזר, אין לו פתיחה מבחוץ ושפת הטעינה הגבוהה מקשה.

נוגעים בזמבורה
כאשר רגע אחרי היציאה לכבישים האורבאניים אני מפעיל את הצופר, אוזניי סומרות – הייתכן שהוא מצפצף פנימה? האם הצרפתים הגזימו בחיסכון בחומרי בידוד? האם זה סימן לבאות?
נראה שכן, כי גם רעשי הכביש והרוח בולטים, והם עוד נאלצים להילחם במנוע ה-TU – לוחם וותיק ולא שקט, שנולד בשנות ה-80' (הושק בסיטרואן AX) והגיע עד ל-307. כעת הוא זוכה לחיים חדשים, כנראה בגלל שהוא זול ממנוע ה-1.6 העכשווי. אגב, בשווקים המתפתחים (דרום אמריקה, ואסיה) הוא מעולם לא מת, וכעת הוא הועמד בתקינת יורו 5 וזכה ל-5 סוסים נוספים. עם 115 כ"ס אין למנוע הוותיק בעיית כוח והביצועים טובים (11.8 שניות ל-100 קמ"ש), גם בזכות בחירת יחסי העברה קצרים.

הבעיה האמיתית של יחידת הכוח היא חוסר העידון, שהופך כמעט כל נסיעה לחוויה רועשת. השילוב בין היעדר בידוד נאות לרעשי מנוע לבין יחסי העברה קצרים הופך גם נסיעה בין עירונית רגועה לרועשת, ובמהירויות המקובלות בכביש 6 זה כבר לא נעים. ועוד לא דיברנו על השריקה שבאה כנראה מהתמסורת.

באופן לא ממש מפתיע, תיבת ארבעת ההילוכים המוכרת של PSA אינה משפרת את המצב: היא אינה זורמת, נתקעת בהילוכים נמוכים כאשר רוצים גבוהים ולהיפך, ולא פעם נכשלת בביצוע החלפה נעימה. זה מפריע יותר בעיר, בייחוד במעבר בין זחילות להאצה, אך בכל מצב היא מורגשת מדי ומרגישה כמו צעד לאחור לעומת מה שהכרנו ב-308. צריכת הדלק טובה ונעה בין 14 ק"מ לליטר בשיוט ל-11 במסלול מגוון.

נוסטלגיה
פיג'ו 301 שומרת הפתעה בתחום ההתנהגות. דווקא המכונית הפשוטה הזו מזכירה לי ימים עברו, עם היגוי מדויק ובעל משקל נכון, אחיזת כביש טובה והתנהגות מאוד בוטחת, שמתאפיינת בתגובות נכונות להרפיה מהמצערת וריסון נכון של תנודות המרכב. חבל שבקרת היציבות הבלתי מתנתקת קצת נוירוטית וקוטעת כל ניסיון ליהנות.
 
 

עניין נוחות הנסיעה מעט מורכב יותר. בעיר היא מצליחה להסתדר עם שיבושים קטנים, אך הגדולים אינם מגוהצים באופן חלק, ופה ושם גם זוכים להדהוד וחבטה. היא גם לא צולחת פסי האטה באופן רהוט. מחוץ לעיר המצב נעים רוב הזמן, אך גם כאן שיבושים גדולים או חיבורי כביש בולטים עוברים מדי לישבן.

באור הנכון
ניתן להבין את שמחת היבואנית לגבי הגעת המשפחתית החדשה של פיג'ו וסיטרואן, הרי כל קוץ במדבר הוא פרח וברור שמדובר בתוספת חשובה למבחר. אבל כרגיל הניסיון להשוות מכונית מתת-הקטגוריה הזו למשפחתיות בגודל מלא מוציא אותן רע. תמחור המשפחתיות הזולות (כבר אי אפשר לומר קטנות) הוא תמיד בעייתי בגלל הפנייתן לציי הרכב. כי כשבתוספת של 7,000 שקלים מקבלים משפחתית מודרנית ומאובזרת יותר, ל-301 ואחיותיה לקטגוריה יש בעיה.

אבל גם אם ה-301 אינה מרשימה באיכות ולוקה בעידון, הרי שדווקא מול בנות מינה, האקסנט והריו, נראה שהיא בעלת סיכויי התמודדות טובים. היא נראית טוב, היא מרווחת ונוחה יותר – והיא בהחלט מחממת את התחרות בתחום.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.