פיג'ו 301: מבחן דרכים
פיג'ו 301
סימן לבאות
עם זאת, ה-301 באה לסמן מתקפה מפוקחת ונחוצה של הקונצרן הצרפתי על שווקים עולמיים בהם לא הושקע מאמץ מספק. היבואנית, שממתינה כבר תריסר שנים למשפחתית, היתה מעדיפה משהו כמו 308 סדאן (למעשה ה-408 הסינית), שתפנה אל לב השוק המקומי, אבל ה-301 שונה ומיועדת לשווקים מתפתחים הגדלים בעולם: מאסיה ודרום אמריקה ועד מזרח אירופה וטורקיה, שם משוועים למשפחתית זולה, ומבחינת מכירות עשויה להיות קלף חשוב בדרך לחילוץ היצרנית הצרפתית שתלויה מדי בשוק האירופאי שבמיתון. לא לחינם גילו את התחום, שהיה "קוריאני" בעבר, שפע יצרניות אירופאיות.
קטנה או גדולה
אבל גם אם ה-301 מבוססת על הפלטפורמה הקטנה של פיג'ו, בחנייה היא מסווה זאת היטב. היא נראית גדולה ועם בסיס גלגלים של 265 ס"מ (גדול מה-308) ואורך של 444 ס"מ היא אכן כזו. העיצוב מחזק את הרושם בעזרת דמיון ברור לחזית האלגנטית של ה-508. הדמיון לאחות הגדולה פוחת כאשר מגיעים לאחוריים שנראים יותר שגרתיים. מהצד הרכב נראה מעט גבוה על הגלגלים (כמו שקורה לעיתים בכלים שמכוונים לשווקים מתפתחים), אבל בסך הכל ה-301 נאה.
הזמן קצר, הגשם בדרך ואני אץ לגעת בסחורה, למשש את הפלסטיקה ולגלות איכות חומרים נחותה מזו שהתרגלנו למצוא בחדשות של פיג'ו. זה בולט בייחוד בדיפון הדלתות עם התחושה החלולה.
אני מחפש, אבל לא מוצא, בסביבת הנהג קשר ל-208. הקווים סולידיים ועכשוויים אך מתחברים יותר לקטנות של סיטרואן, בייחוד בגלל פתחי האוורור, פקדי מערכת המיזוג המוזרה, ופלסטיק בוהק שסיטרואן אמצה לאחרונה.
גרסת הפרמיום שלנו (115,000 שקלים, 5,000 יותר מגרסת הבסיס) מצוידת היטב עם חישוקים קלים, חיישני חנייה, בלוטות' ושליטה מההגה על מערכת השמע הנאה שאינה קלה לתפעול. גם מיקום מתגי החלונות האחוריים אינו נוח ורומז על חיסכון.
תנוחת הנהיגה אינה מושלמת עבורי. ההגה אינו מתכוון למרחק ובסיס המושב המוטה, יחד עם העובדה שהחלק העליון של סביבת הנהג גבוה, גורמת לי להרגיש נמוך. המושב, שנראה נוח בשניות הראשונות, אינו מושלם.
גם המושב האחורי אינו נוח במיוחד, אך המרחב לרגליים טוב. המרווח לראש קצת פחות מרשים והרכב מרגיש מעט צר. תא המטען ענק אך המכסה מתרומם באופן מוזר, אין לו פתיחה מבחוץ ושפת הטעינה הגבוהה מקשה.
נוגעים בזמבורה
כאשר רגע אחרי היציאה לכבישים האורבאניים אני מפעיל את הצופר, אוזניי סומרות – הייתכן שהוא מצפצף פנימה? האם הצרפתים הגזימו בחיסכון בחומרי בידוד? האם זה סימן לבאות?
נראה שכן, כי גם רעשי הכביש והרוח בולטים, והם עוד נאלצים להילחם במנוע ה-TU – לוחם וותיק ולא שקט, שנולד בשנות ה-80' (הושק בסיטרואן AX) והגיע עד ל-307. כעת הוא זוכה לחיים חדשים, כנראה בגלל שהוא זול ממנוע ה-1.6 העכשווי. אגב, בשווקים המתפתחים (דרום אמריקה, ואסיה) הוא מעולם לא מת, וכעת הוא הועמד בתקינת יורו 5 וזכה ל-5 סוסים נוספים. עם 115 כ"ס אין למנוע הוותיק בעיית כוח והביצועים טובים (11.8 שניות ל-100 קמ"ש), גם בזכות בחירת יחסי העברה קצרים.
הבעיה האמיתית של יחידת הכוח היא חוסר העידון, שהופך כמעט כל נסיעה לחוויה רועשת. השילוב בין היעדר בידוד נאות לרעשי מנוע לבין יחסי העברה קצרים הופך גם נסיעה בין עירונית רגועה לרועשת, ובמהירויות המקובלות בכביש 6 זה כבר לא נעים. ועוד לא דיברנו על השריקה שבאה כנראה מהתמסורת.
באופן לא ממש מפתיע, תיבת ארבעת ההילוכים המוכרת של PSA אינה משפרת את המצב: היא אינה זורמת, נתקעת בהילוכים נמוכים כאשר רוצים גבוהים ולהיפך, ולא פעם נכשלת בביצוע החלפה נעימה. זה מפריע יותר בעיר, בייחוד במעבר בין זחילות להאצה, אך בכל מצב היא מורגשת מדי ומרגישה כמו צעד לאחור לעומת מה שהכרנו ב-308. צריכת הדלק טובה ונעה בין 14 ק"מ לליטר בשיוט ל-11 במסלול מגוון.
נוסטלגיה
עניין נוחות הנסיעה מעט מורכב יותר. בעיר היא מצליחה להסתדר עם שיבושים קטנים, אך הגדולים אינם מגוהצים באופן חלק, ופה ושם גם זוכים להדהוד וחבטה. היא גם לא צולחת פסי האטה באופן רהוט. מחוץ לעיר המצב נעים רוב הזמן, אך גם כאן שיבושים גדולים או חיבורי כביש בולטים עוברים מדי לישבן.
באור הנכון
ניתן להבין את שמחת היבואנית לגבי הגעת המשפחתית החדשה של פיג'ו וסיטרואן, הרי כל קוץ במדבר הוא פרח וברור שמדובר בתוספת חשובה למבחר. אבל כרגיל הניסיון להשוות מכונית מתת-הקטגוריה הזו למשפחתיות בגודל מלא מוציא אותן רע. תמחור המשפחתיות הזולות (כבר אי אפשר לומר קטנות) הוא תמיד בעייתי בגלל הפנייתן לציי הרכב. כי כשבתוספת של 7,000 שקלים מקבלים משפחתית מודרנית ומאובזרת יותר, ל-301 ואחיותיה לקטגוריה יש בעיה.
אבל גם אם ה-301 אינה מרשימה באיכות ולוקה בעידון, הרי שדווקא מול בנות מינה, האקסנט והריו, נראה שהיא בעלת סיכויי התמודדות טובים. היא נראית טוב, היא מרווחת ונוחה יותר – והיא בהחלט מחממת את התחרות בתחום.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
