פיג'ו 301: מבחן דרכים

שמונים שנים אחרי ה-301 המקורית, בוחרת פיג'ו בדרך דומה כדי לתקוף את השוק המשפחתי העממי
אלי שאולי |

פיג'ו 301

קשרים היסטוריים הם דרך נפלאה לתבל כתבה על מכונית שמיועדת לתחום אפרורי, והם אפילו מתבקשים כאשר עוסקים בפיג'ו 301 החדשה. כי היא עושה היסטוריה עבור היצרנית – היא דגם ראשון שחוזר על ספרות שכבר שמשו את הצרפתים בעבר. ואיכשהו ניתן למצוא בה גם משהו שמזכיר בתפיסה את המקור. בערך כמו שהחדשה מבוססת על גרסה מוארכת לפלטפורמת ה-208, כך גם ה-301 המקורית התבססה על שלדה מוארכת של ה-201, המכונית הראשונה שהציגה את שיטת כינוי הדגמים של פיג'ו. היום ההבדל באורך הוא 49 ס"מ – אז הוא עמד על 50. בסיס הגלגלים של ה-301 ההיא היה אפילו גדול מזה של ה-301 החדשה עם 270 ס"מ, אבל מנוע ה-1.5 ליטר היה "קצת" חלש יותר עם 34 כ"ס.
 

סימן לבאות
ייתכן שה-301 המקורית סימנה את הדרך בה תנצל לא פעם סדרת ה-3 את אחותה הקטנה. כי בהמשך ראינו לא מעט דגמי 3 שהתבססו על ה-2. כאשר סדרת ה-3 הצרפתית חזרה ב-1969 היא עשתה זאת עם ה-304 המצליחה – שהיתה גרסה מוארכת ל-204. גם ה-309 עשתה שימוש בבסיס ה-205. והיא בכלל תוכננה תחילה כמחליפת הטלבו הורייזן (Talbot Horizon) עבור קרייזלר אירופה, שפיג'ו רכשה.
 
 

עם זאת, ה-301 באה לסמן מתקפה מפוקחת ונחוצה של הקונצרן הצרפתי על שווקים עולמיים בהם לא הושקע מאמץ מספק. היבואנית, שממתינה כבר תריסר שנים למשפחתית, היתה מעדיפה משהו כמו 308 סדאן (למעשה ה-408 הסינית), שתפנה אל לב השוק המקומי, אבל ה-301 שונה ומיועדת לשווקים מתפתחים הגדלים בעולם: מאסיה ודרום אמריקה ועד מזרח אירופה וטורקיה, שם משוועים למשפחתית זולה, ומבחינת מכירות עשויה להיות קלף חשוב בדרך לחילוץ היצרנית הצרפתית שתלויה מדי בשוק האירופאי שבמיתון. לא לחינם גילו את התחום, שהיה "קוריאני" בעבר, שפע יצרניות אירופאיות.

קטנה או גדולה
אבל גם אם ה-301 מבוססת על הפלטפורמה הקטנה של פיג'ו, בחנייה היא מסווה זאת היטב. היא נראית גדולה ועם בסיס גלגלים של 265 ס"מ (גדול מה-308) ואורך של 444 ס"מ היא אכן כזו. העיצוב מחזק את הרושם בעזרת דמיון ברור לחזית האלגנטית של ה-508. הדמיון לאחות הגדולה פוחת כאשר מגיעים לאחוריים שנראים יותר שגרתיים. מהצד הרכב נראה מעט גבוה על הגלגלים (כמו שקורה לעיתים בכלים שמכוונים לשווקים מתפתחים), אבל בסך הכל ה-301 נאה.

הזמן קצר, הגשם בדרך ואני אץ לגעת בסחורה, למשש את הפלסטיקה ולגלות איכות חומרים נחותה מזו שהתרגלנו למצוא בחדשות של פיג'ו. זה בולט בייחוד בדיפון הדלתות עם התחושה החלולה.
אני מחפש, אבל לא מוצא, בסביבת הנהג קשר ל-208. הקווים סולידיים ועכשוויים אך מתחברים יותר לקטנות של סיטרואן, בייחוד בגלל פתחי האוורור, פקדי מערכת המיזוג המוזרה, ופלסטיק בוהק שסיטרואן אמצה לאחרונה.

גרסת הפרמיום שלנו (115,000 שקלים, 5,000 יותר מגרסת הבסיס) מצוידת היטב עם חישוקים קלים, חיישני חנייה, בלוטות' ושליטה מההגה על מערכת השמע הנאה שאינה קלה לתפעול. גם מיקום מתגי החלונות האחוריים אינו נוח ורומז על חיסכון.
הפשטות מגיעה גם למחוונים המיושנים, שם צד את העין קו אדום שמתחיל באזור ה-5,000 סל"ד. אני תוהה האם מד הסל"ד לא נלקח בטעות מגרסת דיזל, שכן תוך שניות יזכיר המנוע שאין בעיה לחצות גם את קו ה-6,000.
 
 

תנוחת הנהיגה אינה מושלמת עבורי. ההגה אינו מתכוון למרחק ובסיס המושב המוטה, יחד עם העובדה שהחלק העליון של סביבת הנהג גבוה, גורמת לי להרגיש נמוך. המושב, שנראה נוח בשניות הראשונות, אינו מושלם.
גם המושב האחורי אינו נוח במיוחד, אך המרחב לרגליים טוב. המרווח לראש קצת פחות מרשים והרכב מרגיש מעט צר. תא המטען ענק אך המכסה מתרומם באופן מוזר, אין לו פתיחה מבחוץ ושפת הטעינה הגבוהה מקשה.

נוגעים בזמבורה
כאשר רגע אחרי היציאה לכבישים האורבאניים אני מפעיל את הצופר, אוזניי סומרות – הייתכן שהוא מצפצף פנימה? האם הצרפתים הגזימו בחיסכון בחומרי בידוד? האם זה סימן לבאות?
נראה שכן, כי גם רעשי הכביש והרוח בולטים, והם עוד נאלצים להילחם במנוע ה-TU – לוחם וותיק ולא שקט, שנולד בשנות ה-80' (הושק בסיטרואן AX) והגיע עד ל-307. כעת הוא זוכה לחיים חדשים, כנראה בגלל שהוא זול ממנוע ה-1.6 העכשווי. אגב, בשווקים המתפתחים (דרום אמריקה, ואסיה) הוא מעולם לא מת, וכעת הוא הועמד בתקינת יורו 5 וזכה ל-5 סוסים נוספים. עם 115 כ"ס אין למנוע הוותיק בעיית כוח והביצועים טובים (11.8 שניות ל-100 קמ"ש), גם בזכות בחירת יחסי העברה קצרים.

הבעיה האמיתית של יחידת הכוח היא חוסר העידון, שהופך כמעט כל נסיעה לחוויה רועשת. השילוב בין היעדר בידוד נאות לרעשי מנוע לבין יחסי העברה קצרים הופך גם נסיעה בין עירונית רגועה לרועשת, ובמהירויות המקובלות בכביש 6 זה כבר לא נעים. ועוד לא דיברנו על השריקה שבאה כנראה מהתמסורת.

באופן לא ממש מפתיע, תיבת ארבעת ההילוכים המוכרת של PSA אינה משפרת את המצב: היא אינה זורמת, נתקעת בהילוכים נמוכים כאשר רוצים גבוהים ולהיפך, ולא פעם נכשלת בביצוע החלפה נעימה. זה מפריע יותר בעיר, בייחוד במעבר בין זחילות להאצה, אך בכל מצב היא מורגשת מדי ומרגישה כמו צעד לאחור לעומת מה שהכרנו ב-308. צריכת הדלק טובה ונעה בין 14 ק"מ לליטר בשיוט ל-11 במסלול מגוון.

נוסטלגיה
פיג'ו 301 שומרת הפתעה בתחום ההתנהגות. דווקא המכונית הפשוטה הזו מזכירה לי ימים עברו, עם היגוי מדויק ובעל משקל נכון, אחיזת כביש טובה והתנהגות מאוד בוטחת, שמתאפיינת בתגובות נכונות להרפיה מהמצערת וריסון נכון של תנודות המרכב. חבל שבקרת היציבות הבלתי מתנתקת קצת נוירוטית וקוטעת כל ניסיון ליהנות.
 
 

עניין נוחות הנסיעה מעט מורכב יותר. בעיר היא מצליחה להסתדר עם שיבושים קטנים, אך הגדולים אינם מגוהצים באופן חלק, ופה ושם גם זוכים להדהוד וחבטה. היא גם לא צולחת פסי האטה באופן רהוט. מחוץ לעיר המצב נעים רוב הזמן, אך גם כאן שיבושים גדולים או חיבורי כביש בולטים עוברים מדי לישבן.

באור הנכון
ניתן להבין את שמחת היבואנית לגבי הגעת המשפחתית החדשה של פיג'ו וסיטרואן, הרי כל קוץ במדבר הוא פרח וברור שמדובר בתוספת חשובה למבחר. אבל כרגיל הניסיון להשוות מכונית מתת-הקטגוריה הזו למשפחתיות בגודל מלא מוציא אותן רע. תמחור המשפחתיות הזולות (כבר אי אפשר לומר קטנות) הוא תמיד בעייתי בגלל הפנייתן לציי הרכב. כי כשבתוספת של 7,000 שקלים מקבלים משפחתית מודרנית ומאובזרת יותר, ל-301 ואחיותיה לקטגוריה יש בעיה.

אבל גם אם ה-301 אינה מרשימה באיכות ולוקה בעידון, הרי שדווקא מול בנות מינה, האקסנט והריו, נראה שהיא בעלת סיכויי התמודדות טובים. היא נראית טוב, היא מרווחת ונוחה יותר – והיא בהחלט מחממת את התחרות בתחום.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)
פרשנות

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות

רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות 

מנדי הניג |

בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.  

 הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים

הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.

המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק. 


ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד.  הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין  והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד. 

פיטורים
צילום: copilot

גל הפיטורין מתגבר והולך ומגיע עד עובדי המדינה

אנחנו עדים לפיטורין במגזר הטק כבר מספר חודשים, ובכל זאת ההודעה של פייבר על חזרה לפורמט של סטארט-אפ ועל פיטורין של 250 עובדים היא דרמטית, ואליה מצטרפת הודעה של זיפריקרוטר, שסוגרת את מרכז המחקר והפיתוח שלה בישראל; בנוסף, גם המגזר הציבורי מתחיל להתערער, כשהחשב הכללי, יהלי רוטנברג, אותת על פיטורין צפויים של כ-20,000 עובדי מדינה (שליש מעובדי המטה)

רן קידר |
נושאים בכתבה פיטורים AI

לאחרונה, כמעט ולא היה יום שבו לא היתה כותרת אחת לפחות על פיטורין בחברה גדולה. רשימת השמות אינסופית וכוללת את אינטל (שנמצאת גם ככה במהלכי ייעול דרמטיים), מיקרוסופט, אמזון, גוגל, סיילספורס, והנה אתמול פייבר, חברה ציבורית שנסחרת בוול סטריט, הודיעה על מהלך דרמטי שבו היא מפטרת שליש מכח האדם, כ-250 עובדים, וחוזרת לפורמט של סטארטפ. לרוב, השוק אוהב לשמוע על הודעות פיטורין, שממוסגרות בשיח על ייעול ועל שינוי יעדים. אבל כשהחשב הכללי, יהלי רוטנברג, מדבר על כשליש מעובדי המטה של המדינה ש-"יוחלפו" על ידי הבינה המלאכותית, התופעה חורגת מגבולות המגזר הפרטי ובבירור היא קיימת בשוק העבודה כולו, והמגמה ברורה: פחות עובדים, יותר AI. 

אל החדשות על פייבר ועל העתיד התעסוקתי שלה בישראל הצטרפה הבוקר חברה נוספת, כש-ZipRecruiter הודיעה על סגירת מרכז המחקר והפיתוח שלה בישראל, בדרך לפיטורי כל עובדי הסניף המקומי, כ-65 במספר, ימים ספורים לפני החגים. 

מנכ"ל פייבר, מיכה קאופמן, הגדיר את המהלך כ-"איתחול כואב" והדגיש כי הפיטורים נוגעים לכל המחלקות, וכי ההחלטה היא אחת הקשות שקיבל עד כה. הסיבה המרכזית הוגדרה כך: טכנולוגיות AI כבר מסוגלות לבצע חלק גדול מהשירותים שבעבר שווקו בפלטפורמת הפרילנסרים של פייבר, ופוגעות ישירות במודל העסקי שלה קאופמן לא לבד, כמובן, ולצד ההצהרה שלו, ניתן לראות גם הצהרות עם טון אחר, כפי ששמענו לאחרונה ממנכ"ל סיילספורס, מארק בניוף, שהתגאה בפני משקיעים בכך שהחליף 4,000 עובדים בסוכני AI, וכך התייעל וצמצם את מחלקת התמיכה שלו מ-9,000 ל-5,000 בלבד. 

כמובן, שהגורם המרכזי הוא יכולותיה של הבינה המלאכותית וכמובן שהמגמה אינה ייחודית לישראל. בארה"ב פוטרו מאז תחילת השנה מעל 800 אלף עובדים, כשענפי הטכנולוגיה, הקמעונאות והייצור הם הנפגעים העיקריים. ענקיות כמו מיקרוסופט, אמזון, מטא ו־סיילספורס קיצצו אלפי משרות תוך כדי השקעה מסיבית במערכות AI. גם מגזרי שירות הלקוחות והפיננסים נפגעים, כאשר בנקים וחברות ביטוח מחליפים עובדים במערכות אוטומטיות. מגמות דומות ניכרות גם באוסטרליה ובאירופה, שם ממשלות מטמיעות מערכות AI לטיפול בפניות אזרחים ובניהול מערכות חירום.

הבשורה הדרמטית מגיעה לא רק מהמגזר העסקי אלא גם מהמגזר הציבורי. בארה"ב, הקמת ה-DOGE (המחלקה ליעילות ממשלתית) הובילה לירידה דרמטית במספר עובדי המדינה, בעיקר בתחומי מטה ושירות. בחודש מרץ 2025 לבדו הוכרזו פיטורים בהיקף של כ־275 אלף עובדים פדרליים. במנהל השירותים הממשלתיים (GSA) הוחל בצ’טבוט בשם GSAi שמבצע משימות עבור כ־1,500 עובדים, צעד שהוביל לצמצומים חדים במשרות מנהלתיות. במשרד לענייני ותיקים נרשמה תוכנית רחבה לקיצוץ כ-83 אלף משרות, שבסופו של דבר הוקטנה ל-30 אלף לאחר שילוב פרישות טבעיות והתפטרויות. וכך, הסקטור הציבורי האמריקאי גם הוא חלק מהמגמה של פיטורין והתייעלות.