שומרת סוד: בריטניה לא מוכנה לפרסם שמות החברות שסוחרות עם איראן
למרות תביעה בבריטניה לפרסום שמות החברות הסוחרות עם איראן כחלק מחוק חופש המידע האנגלי, הממשלה הבריטית מסרבת לפרסם את השמות עקב החשש כי דבר יגרום להפעלת לחץ כבד שיופעל עליהן ועל הבנקים בהן נמצאים החשבונות שלהן מצד ארה"ב.
היום אמור בית המשפט בלונדון לדון בבקשת של רשת החדשות "בלומברג" משנת 2009, לחשוף את השמות של החברות הבריטיות אשר סוחרות עם איראן ורשומות במשרד הממשלתי לעידוד העסקים, יוזמה, ומימניות (BIS), וזאת כחלק מחוק חופש המידע האנגלי.
"זה קריטי להבין מי מנהל קשרי מסחר עם מדינה שעליה יש אמברגו" אמר מרק סטפן, עו"ד של רשת החדשות. "אסור שמידע כה קריטי יהיה סודי ובלי שלציבור תהיה גישה אליו ולנהל דיון עליו".
"הפרסום בעיתונים גורם לכך שחברות אשר סוחרות עם איראן באופן חוקי, נחשפות בפני הרשויות בארה"ב, אשר רודפים אחריהן, ומאיימים בסנקציות עליהן והבנקים עמן הם עובדים" אמר מרטין ג'ונסטון, מארגון הסחר הבריטי-איראני המייצג כ-120 חברות, "מדובר בציד מכשפות".
נצייו כי בשנה האחרונה, ארה"ב החריפה את הצעדים בה היא נוקטת על מנת לאכוף את האמברגו על איראן כחלק מהחוק שעבר בשנה שעברה הגורס כי בנקים זרים המנהלים קשר עסקי עם חברות אשר סוחרות עם חברות מאיראן אשר נמצאות ברשימת האמברגו של המדינה יהיו חשופים לסדרת צעדי ענשיה כגון איסור לבצע עסקים בארה"ב, וזאת כחלק מהסנקציות אותן הטיל הממשל על מנת לבלום את קצב ההתקדמות של פרויקט הגרעין של המדינה.
- 2.אחד העם 06/08/2011 11:51הגב לתגובה זושסוחרות עם השטן הזה ובודאי קוראות כנגד ישראל. הבריטים בדו פרצופיים ידועים בתאוות הבצע שלהם.
- 1.דרומי מתוסכל 05/08/2011 18:45הגב לתגובה זואותה בהמוניהם.אפילו לא רק בשכונות שלהם.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
