למה התקשורת בארה"ב מרשה לעצמה לחגוג את חיסול בן לאדן באופן גרוטסקי?
נראה לי שאובמה מבלה ברגעים אלו ממש אצל אורטופד הבית הלבן שמנסה לרפא את ידו הדואבת מטפיחות שכם עצמיות ונלהבות במיוחד. לאובמה, נשיא המעצמה הזאת, אולי מותר להתרברב על כך שהוא נתן את ההוראה אבל השאלה היא האם לעיתונים ולכלי התקשורת - שומרי הסף של הדמוקרטיה הגדולה בעולם בלה בלה בלה - לא ראוי לנהוג, אממ.. אולי באופן המוזר הזה שנקרא: איפוק או רחמנא לצלן, ענייניות? כנראה שלא, כנראה שמדובר במילים שלא מתאימות לאג'נדת ה-"נחגוג את מותו של הצורר עד שיצא עשן ולא משנה אם אנחנו עורכים בעיתון, מגישים ב-CNN או עובדים בלשכת הנשיא". הרי ברור שחגיגת הפסים והכוכבים האלה בנוסח: "הבנזונה מת. דינג דונג" (כך נפתח אתמול מאמר המערכת של אתר ה'ניו יורק פוסט'), לא הייתה מתרחשת בשום קונסטלציה אחרת וברור שכשמדובר בעוכר העולם החופשי ובמי שאחראי באופן ישיר למותם של אלפים, יש קונצנזוס לגבי היותו "בנזונה" ומכאן כנראה גם השימוש במילים שביום רגיל ובמקומות אחרים, (נגיד בישראל, נגיד אחרי פעולות חיסול של פעילי טרור עם הרבה מאוד דם על הידיים), לא חשבו לרגע להציב בכותרות. מעניין מי היה הראשון לדחוף את כדור השלג, מעניין למה האחרים לא עמדו מנגד ותהו אם מדובר בסיקור לגיטימי או בפארסה מיותרת והכי מעניין - איפה עובר הגבול? מי קובע אותו ולמה כשמדובר בבן לאדן כותרות שמחות ומתלהמות זה בסדר אבל כשתופסים/עוצרים/הורגים טרוריסט/רוצח/מחבל אחר, נוהגים לפי הכללים המקובלים. אין פה תהיה בנוגע למידת הצדק שיש לאמריקאים בהתפרצויות השמחה שלהם לנוכח התפיסה והחיסול, למרות שכמו שרזי ברקאי אמר היום בתכנית הבוקר, "מדובר בהתנהגות אינפנטילית", אבל ניחא או "וואטאבר" אם אנחנו כבר בעניין, השאלה היא מדוע מוסדות מכובדים ובעלי שם כמו תחנות הטלוויזיה והעיתונים צריכים להישאב לחגיגה הזאת כאחרון צרכני התקשורת ולא לנקוט בגישה פחות מתלהמת בהיותם יצרניי תקשורת. האמריקאים מתים על סמלים, מתים על זה. תחושת הכוח שחזרה לאומה בעקבות התפיסה של בן לאדן אחרי מצוד בן עשור, גורמת אולי לשכרון חושים. אולי. אבל ברגע שאמצעי התקשורת מעודדים ומצטרפים לחוגגים, יש פה גם הוזלה של המצב המורכב באמת בו ארצות הברית ממש אבל ממש לא סיימה את ההתמודדות שלה עם הטרור בכלל ועם אל קעידה בפרט, וגם מתן לגיטימיזציה להתנהגות אלימה. כי אלימות היא אלימות היא אלימות והתלהמות גם - לא משנה איך הופכים אותה או מכבסים בהרבה רגשות פטריוטים, צילומים מרגשים של המשפחות בגראונד זירו ודיבורים אינסופיים על סגירת מעגל. דווקא ההתנהגות המפתיעה הזאת, מאירה את התקשורת פה באור די מחמיא, בלי התבשמות והאדרה עצמית מופרזת או כותרות שמרצדות בשפה של שוק. השמאלציות שאפיינה את מגישי המהדורות האמריקאיות אתמול, על דביקותם המוגזמת, וכותרות ה"דינג. דונג", הפכה את סיקור האירוע ההיסטורי, הסימבולי והבאמת חשוב הזה, לקרקס מצועצע ומטופש.
- 8.איילת 09/05/2011 09:44הגב לתגובה זואלה היקרה, אני נהנית מהכתיבה שלך ומהנושאים שאת מנתחת, באמת קולעת ללב העניין!
- 7.רפי 06/05/2011 00:41הגב לתגובה זולקרוא? לקרוע!
- 6.לא נורא (ל"ת)ברוך 03/05/2011 17:49הגב לתגובה זו
- 5.נו באמת 03/05/2011 16:49הגב לתגובה זועוד מעט תטיף לשריפת דגלים וריקוד מסביב למדורות, בוא נעשה בובות בן לאדן ונערוף את ראשן, נחרוך את עצמנו בשמחת הנקמה, נצהל ונקפץ מסביב לדם. עד מתי העולם יסתובב סביב הבהמיות האנושית? ככל שהמערכה מתארכת הולך הדימיון בין הצדדים וגובר, עד שלא ניתן להבחין מי הוא מי. שיאכלו את בן-לאדן, לפחות זה יהיה מקורי.
- 4.קול האמת 03/05/2011 15:24הגב לתגובה זואחרי 10 שנים של חיפושים ויותר מ 10,000 הרוגים, חפים מפשע, שנשרפו ונקברו חיים השמחה במקומה הנכון. לאור העיוות האנושי שתיכנן והפיק אירוע זוועות שכזה, שהתמיהה את העולם בקימו, ישנה הקלה עצומה בתג מחיר. לא ייתכן שלא תהיה שמחה, והאיפוק, שהרי הוא מזוייף, אין שום סיבה לזיוף כשהצדק נעשה. סיבה טובה לשמוח. וכל המרבה הרי זה משובח.
- 3.שרונית 03/05/2011 13:08הגב לתגובה זואהבתי את הטור ואת הדעה :)
- 2.אפילו כשתפסו את אייכמן לא שמחו ככה (ל"ת)הודיה 03/05/2011 12:22הגב לתגובה זו
- לא אותודבר 03/05/2011 12:26הגב לתגובה זובלקק את הפצעים מהשואה.המשפט הציף המון רגשות עצובים וקשים. פה יש סוג של הקלה יותר מהכול.
- 1.גועל 03/05/2011 12:14הגב לתגובה זוברור שידברו על זה עכשיו שבוע רצוף אבל גם התבלבלו עם אובמה ואוסמה וגם צהלו כמו מפגרים. דווקא לא PC!!
