החתונה המלכותית שמוכיחה שוב - אנחנו מכורים לסיפורים
אנו מתקדמים בחיינו בעזרתם של סיפורים. מסתבר שהסיפור הוא שפת התקשורת הבסיסית בין אנשים ועסקים, ומצוי בבסיסה של ההישרדות האנושית. הסיפור עוזר לנו ללמוד על אפשרויות של הצלחה וכשלון, רגשות ומשמעות, והוא מתמצת את המידע שאנו צריכים לדעת על חיינו.
על פי נוירולוגים ומדעני מוח, המוח שלנו "אורז" מידע בצורה של סיפור. זה מעוגן ב-DNA הבסיסי שלנו. על פי מיכאל מרגוליס (בספרו Believe me) ועל פי דייויד גובר (בספרו Tell to Win), מנהיגות אינה אלא היכולת לספר סיפור שבו כל אדם מוצא תפקיד. מנהיג אמיתי, כך גורסים המחברים, יוצר נאראטיב שפונה לרגש ומאפשר לנו להזדהות, לצלול אל תוך העלילה ולחיות אותה כאילו הסיפור חובר עבורנו באופן אישי. אין סיפורים חדשים, טוען Seth Godin. יש רק זוויות חדשות מהן אותו סיפור מסופר. מנהיג, אגב, יכול להיות גם עסק או מותג.
אגב, yes we can שהביא את אובמה לבית הלבן היה סיפור ידוע שסופר מזווית מרעננת. זהו סיפור עם התחלה (אומה במצב רע ושחורים שאינם נוהגים להגיע לתפקידי מנהיגות), סיבוך (אנחנו פוחדים ולא, לא נוכל לשנות את המצב) וסוף טוב (אז זהו שביחד אנחנו כן יכולים, וכן נוכל להביא שינוי).
המוח, כך מסתבר, מייצר ייצוג מנטאלי של גיבורי העלילה ומהלכה באותו מקום בו הוא מאפסן זכרונות אמת שקרו לנו. פירוש הדבר שהמוח אינו מבחין בין עלילה של סיפור פיקטיבי לזכרון של אירוע שקרה לנו במציאות. או במלים אחרות, בבסיס חווית הצמיחה האנושית יש דימיון רב בין סיפור שסיפרו לנו לפני השינה, סרט שראינו, מותג שהתבסס בתודעתנו ואירוע אמיתי שקרה לנו במציאות.
החתונה של קייט ווויליאם מוכיחה לנו שוב שאנחנו מכורים לסיפורים. הפעם ההתחלה יכולה להיות בנישואי דיאנה עם צ'ארלס או ביום שבו פגשה קייט את הנסיך באוניברסיטה, או ביום שבו התייתמו וויליאם והארי מאימם הנערצת. אמצע העלילה נעוץ בשנות העמימות סביב יחסי הנסיך עם בת העם, וסביב השאלה הגדולה האם זה אכן יכול לקרות במציאות או רק באגדות? וכמובן הסוף המופלא שמזכיר לנו שאגדות נוצרו בידי אנשים חיים בהשראת חייהם.
מה שיפה בסיפור של קייט ווויליאם זה שהוא גם אמיתי אבל גם נדיר, ובכך צופן עבורנו ריגוש כפול. בדיוק כמו עלית אובמה כנגד הסכויים, אנחנו עדים לריאליטי בעל עוצמה. נסיך שהופך נערה מהישוב למלכה לעתיד קורה אחת למיליון, והנה אנו עדים לרגע היסטורי גדול. 'סיפור מותג' זה טוען כל אחד ואחת מאיתנו ברגע של תקווה גם אם אנחנו ציניים וכלל לא מתעניינים בבית המלוכה הבריטי שנתפס בעיני חלקנו כהזוי ופאטתי. אבל ביום ששי האחרון כמעט שלא היתה אשה שלא מדדה, וירטואלית, את השמלה של קייט, או צעדה כשכתר יהלומים לראשה לאורך השטיח האדום בווסטמיניסטר, או החסירה פעימה במעמד הנדרים ההדדיים וענידת הטבעת. באותו רוח כולנו רצינו שהנישואין יהיו מבוססים על אהבה ולא על אינטרסים ובחנו מקרוב את הבעות פניו של הנסיך כלפי הכלה, כדי לחזק את יסודות הסיפור שאנחנו רוצים בו וקצת "חיים" בו.
כל מוסד, ארגון, עסק או מדינה, כמו גם ארמון מלוכה, קם ונופל על הסיפור הייחודי שהוא מספר על עצמו. מאותה סיבה, ארגון שמאמין שמטרתו היא רק לייצר מוצרים טובים ולהביא רווח - סופו להיכשל. אם אנשים לא יצליחו להגדיר לעצמם את הארגון באמצעות מטאפורה כלשהי, הוא יהיה שקוף עבורם. Apple לא רק ייצרה מחשבים וטלפונים ניידים. היא הפכה את המשתמש הסופי לקוסם עם כוחות על שנוגע באייקונים (בהתחלה עם עכבר ואחר כך עם האצבע) - קבצים ותיקיות והללו נענים לו בכניעה. אנחנו לא סתם אוהבים את הגיבור האפי. כולנו ממציאים גיבורי על כילדים במטרה לנוע אל מעבר לגבולות האפשר. החתונה המלכותית, מבחינתנו, משקפת את החיפוש שלנו אחר הסיפור שחוצה את גבולות האפשר ומעצים אותנו. סיפור קטן מעניק לנו מעט מאד מקום לזוז בתוכו בעוד שהסיפור הגדול, הגרנדיוזי, יכול לגרות אותנו ולעזור לנו לדמיין, לחקור ולאכלס אותו זמן רב יותר.
- 4.התגעגעתי לכל שלך:) (ל"ת)שושה 02/05/2011 20:51הגב לתגובה זו
- 3.אמיר ברנט 01/05/2011 13:17הגב לתגובה זורבים מאיתנו נעו בין תמיהה מממדי האירוע ומחשבה על כמה שהוא מיותר בעולם המטורף שלנו לבין פזילה לעברו ודמיון של דמיונות שונים ומשונים.. אני יודע שזה מה קרה לי... מסתבר שלא רק לי.
- 2.סו וואט? 01/05/2011 12:03הגב לתגובה זושאומר הרבה בלי להגיד כלום. אנשים גם אוהבים טלנובלות וגיבורי תרבות בשקל. אז מה??
- עטרה 01/05/2011 13:16הגב לתגובה זוהשאלה מדוע אנחנו אוהבים גיבורי תרבות, ומדוע אנחנו משקיעים % מטורף מהאנרגיה שלנו בהם אינה טריוויאלית בעיני
- את אמורה להבין בתחום 02/05/2011 10:31מספרים לנו שסלבים זה הדבר החדש ומצלמים אותם כל היום, הופכים אותם לכוכבים ומשדרים לנו שכוכבים נוצצים זה מעניין, אז זה נהיה מעניין. כמו שיר מאוס של בריטני ספירס- אחרי כמה השמעות בגלגלץ מתחילים לזמזם
- 1.כמה ארוך ולא מדוייק (ל"ת)איתי 01/05/2011 11:42הגב לתגובה זו
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
