נישום שהוכר כנכה בב"ל יוכר גם לצורך הפטור במ"ה

בית המשפט העליון קיבל עתירה לפטור ממס שהגיש שחקן כדורסל, אשר נפצע במהלך משחק ושולמו לו דמי פגיעה על ידי המוסד לביטוח לאומי למשך 6 חודשים. בתום התקופה נקבעה לעותר נכות בשיעור 100%. העותר טען כי הוא זכאי לפטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, ומשכך זומן לוועדה לעניין מס הכנסה לקביעת אחוז נכותו, שם נקבעה לו נכות בשיעור 20%. משנקבע אחוז נכותו של העותר על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לא היה מקום לזמנו לוועדה נוספת, ולכן קביעת הוועדה לעניין מס הכנסה - מבוטלת, ויש לראות את העותר כמי שנקבע אחוז נכותו בשיעור 100% לעניין סעיף 9(5) לפקודה. העובדות וטענות הצדדים העותר היה שחקן כדורסל מקצועי. ביום 10.12.2000 נפגע ברגלו במהלך משחק, וכתוצאה מכך נאלץ להפסיק לשחק. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בפגיעתו של העותר ושילם לו "דמי פגיעה" במשך 6 חודשים, עד ליום 10.6.2001. בשלב מאוחר יותר ניתנה בעניינו החלטה בוועדה רפואית לעררים של המל"ל, שבמסגרתה נקבעו לו 100% נכות זמנית מיום 11.6.2001 ועד יום 9.7.2001. בד בבד עם ההחלטה הגיש העותר בקשה לפקיד השומה לקבלת פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שלפיו מוענק פטור ממס לנכה בשיעור 100%. העותר ביקש את הפטור לתקופה שמיום פגיעתו ב-10.12.2000 ועד יום 9.7.2001. המשיבה 2 העבירה את עניינו של העותר לוועדה רפואית לעניין מס הכנסה, והוועדה העמידה את שיעור נכותו של העותר לתקופה המבוקשת על 100%. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לוועדה רפואית לעררים בעניין מס הכנסה במל"ל, והוועדה העמידה את שיעור נכותו של העותר בגין התקופה האמורה על 20%, שיעור שאינו מזכה בפטור ממס. מכאן העתירה דנן. בית המשפט קבע: מתן הפטור לנכה בשיעור 100% מוסדר בסעיף 9(5) לפקודה. על פי סעיפים 9(5)(א)(א) ו-(ב) לפקודה, ברירת המחדל לקביעת נכות לעניין הזכאות לפטור ממס היא קביעת אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א), ובהם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). רק משלא נקבע לאדם אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים, אפשר לקבוע את נכותו על פי ועדה המוקמת מכוח סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודה ותקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן: "התקנות"). בעניינו של העותר, התמהמהותה של המשיבה הביאה לכך שבטרם ניתנה החלטה בבקשתו של העותר לפטור ממס, נקבע אחוז נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות אלו, ולאור לשונן הברורה של הפקודה והתקנות, לא הייתה בידי המשיבה כל אפשרות לשוב ולזמן ועדה לקביעה נוספת של אחוז נכותו. משכך, החלטתה של הוועדה הראשונה לעניין מס הכנסה, וההחלטה שניתנה בערר עליה, אינן יכולות לעמוד, שכן ניתנו בחוסר סמכות. לטענת המשיבה, היות והוועדה לעניין ביטוח לאומי קבעה לעותר נכות בשיעור 100% לתקופה של חודש בלבד, במסגרת שבעת החודשים שבגינם ביקש פטור, הרי יש להותיר על כנה את החלטתה של הוועדה הראשונה לעניין מס הכנסה, ככל שזו מתייחסת לששת החודשים הראשונים שלאחר פציעתו. אמנם סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה מפנה לקביעת אחוז נכותו של נכה כרלוונטית לעניין קבלת הפטור, אולם אין בכך כדי ליצור בהכרח הסדר שלילי המונע הכרה אף בתקופת דמי הפגיעה כממלאת את דרישת הסעיף. מנגנון הפיצוי של המל"ל בגין פגיעות עבודה יצר הפרדה בין שתי תקופות: הראשונה, תקופה המוגבלת כיום ל-13 שבועות, שבמסגרתה משולמים דמי פגיעה למי "שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת" (סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי). מטרת תשלום דמי הפגיעה היא יצירת מנגנון פשוט, לשם פיצוי מהיר של מי שכתוצאה מפגיעה בעבודה נמנע ממנו לעבוד. מדובר בשלב זמני, הסמוך לקרות התאונה, ובו גם פגיעה קלה המונעת את המשך העבודה מקימה זכאות. המאפיין את השלב הזה מבחינה רפואית הוא זמניות וטרם התגבשות התוצאה הקבועה של הפגיעה. במסגרת התקופה השנייה, המתגבשת לאחר תום תקופת דמי הפגיעה, משולמים קצבה או מענק למי שהוכר כנכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, על פי שיעור נכותו (סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי). אין חולק שהפטור על פי סעיף 9(5) לפקודה נועד להינתן רק למי שלוקה בפגיעה גופנית קשה, ולפיכך נקל להבין מדוע ככלל אין לראות בזכאות לדמי הפגיעה, כשלעצמה, כמקימה זכאות לפטור ממס. עם זאת, אין לאפשר מצב שבו הרצון להקל על הטיפול במי שפגיעתו קלה, יפגע במי שבאופן מהותי פגיעתו חמורה. כך, בתום תקופת דמי הפגיעה העמידה הוועדה לעניין ביטוח לאומי את נכותו של העותר על שיעור 100%, לתקופה של חודש, ועל כן יש לומר כי בחלוף שישה חודשים מיום פציעתו עמד שיעור נכותו על 100%. בהתאם, אי אפשר להעלות על הדעת כי בסוג זה של נכות, אשר נבעה מקרע בגיד האכילס, יעמוד שיעור נכותו בתקופה שבין פציעתו ובין החודש האמור על שיעור הנופל מ-100%, דוגמת השיעור של 20% שנקבע לו על ידי ועדת העררים לעניין מס הכנסה. קבלת קביעת ועדת העררים לתקופה זו תוביל לתוצאה תמוהה, שלפיה לאחר שבמשך שישה חודשים נכותו של העותר הייתה 20% וניתנה לו אפשרות להסתגל למצבו אחרי הפגיעה באמצעות דמי פגיעה, חומרת נכותו תקפוץ ל-100% לתקופה של חודש ימים בלבד. בנסיבות אלו יש לראות את העותר כמי שנכותו נקבעה על פי חוק הביטוח הלאומי, והועמדה על 100% החל מיום פציעתו ביום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001, על כל המשתמע מכך לעניין זכאותו לפטור על פי סעיף 9(5) לפקודה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לפני: כב' השופטים א' א' לוי, מ' נאור, ס' ג'ובראן ניתן ב-24.9.2009

התקציר מאת עו"ד רות דהן, מערכת "דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"