
רכשו את חלקה של אחותם בנכסים - וישלמו לה ריבית והצמדה
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי שלושה אחים, שרכשו מאחותם את חלקה בעשרה נכסי מקרקעין שהורישו להם הוריהם, יישאו בהפרשי ריבית והצמדה על מלוא סכום התמורה, בשל כך שעיכבו את תשלומיה באמצעות ניהול הליכים משפטיים ממושכים. השופטת תמר סנונית פורר מתחה
ביקורת על התנהלותם, הדגישה כי אין להם כל הגנה מפני פירוק השיתוף - וקבעה כי יש להוציא את הנכסים למכירה מיידית באמצעות כונסי נכסים חיצוניים
המאבק המשפחתי שהתגלגל לאולם בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נמשך חודשים ארוכים, וכלל ויכוחים על כל פרט קטן - מהמיסוי ועד לזהות של בעלי התפקידים שימונו למימוש העסקה. מאחורי ההליך עמדו ארבעה אחים, היורשים של עשרה נכסי מקרקעין, שמרגע שקיבלו את הירושה נהפכו לשותפים בעל כורחם. האחות, שהחזיקה בחלקה של אחד הנכסים, ביקשה לפרק את השותפות ולקבל את חלקה בכסף. האחים מצדם ביקשו לדחות את התהליך בתירוצים שונים, ובראשם הטענה שיש לבדוק תחילה את היבטי המס של העסקה. אלא שבית המשפט לא קיבל את עמדתם, וקבע כי מדובר בעיכוב מכוון של תשלום התמורה - עיכוב שיחייב אותם לשלם לאחותם הפרשי ריבית והצמדה על מלוא הסכום.
השופטת תמר סנונית פורר, שדנה בתיק, לא הסתירה את מורת רוחה מהתנהלות האחים. כבר בפתח פסק הדין היא ציינה כי, “על אף שהאינטרס של הצדדים היה אמור להיות להשיא את התמורה שתתקבל מפירוק השיתוף, לבצע תכנוני מס נדרשים, לקצר את ההליכים ולהקטין את הוצאותיהם - הדברים אינם מסתייעים ונדרשת החלטת בית המשפט”. לדבריה, נעשו ניסיונות רבים להביא את הצדדים להסכמות מושכלות, אך ללא הצלחה.
בית המשפט בחן שתי תביעות שאוחדו - האחת, תביעה לפירוק שיתוף בעשרה נכסים; והשנייה, תביעה נוספת על נכס מקרקעין בראשון לציון. בהחלטתה קבעה השופטת כי ביחס לעשרה הנכסים הראשונים, אין כל מניעה להורות על פירוק שיתוף מיידי, משום שגם הנתבעים עצמם הודו בכתב ההגנה כי, “לכל שותף במקרקעין עומדת זכות בסיסית לדרוש, בכל עת, את פירוק השיתוף בהתאם לסעיף 37 לחוק המקרקעין”.
השופטת לא התרשמה מטיעוני האחים
בהמשך כתב ההגנה אף הודו האחים כי הם מסכימים לפירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכסים, והסבירו כי אין אפשרות מעשית לבצע חלוקה בעין או לרשום את הנכסים כבית משותף. אף על פי כן, כשהגיעה העת לממש את המכירה, הם טענו לפתע שיש לעכב את ההליך עד שתיבדק סוגיית המיסוי. השופטת לא התרשמה מן הטיעון הזה וקבעה בהכרעתה כי, “היעתרות לבקשתם הינה בפועל עיכוב פירוק השיתוף והשהייתו לפרק זמן לא ידוע”.
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהחלטה ארוכה ומפורטת, חזרה סנונית פורר על עקרון היסוד של דיני פירוק השיתוף: הזכות של כל שותף לדרוש את הפירוק בכל עת, והיעדר כל הגנה מפני הדרישה הזו. היא הדגישה בהכרעת הדין כי, “אין לנתבעים הגנה מפני פירוק השיתוף. יתרה מכך, הם הביעו בכתב ההגנה את הסכמתם המפורשת לביצוע פירוק השיתוף באמצעות מכירה”. בית המשפט ציטט בהרחבה את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין פלונית נ’ פלונית (בע"מ 7367/22), שבו נקבע כי יש לקטוע הליכים מיותרים ולמנוע סחבת כשברור שאין לנתבע הגנה של ממש. “קטיעתו המוקדמת של הליך משפטי חסר תוחלת משרתת את היעילות... הדבר היעיל ביותר – הן לבעלי הדין, הן לציבור בכללותו – הוא עצירת ההליך לאלתר, טרם התמשכותו, סרבולו והסתעפותו”.
הדברים האלה , קבעה השופטת, מתאימים “במדויק” למקרה שלפניה. לדבריה, לא רק שאין לאחים הגנה בפני הדרישה של אחותם, אלא שכתב הגנתם “שזור הסכמה מובהקת לפירוק השיתוף בכלל נכסי הצדדים”. במצב כזה, היא כתבה בהחלטתה, “כאשר בידי תובע זכות מוצדקת על פי דין, אין לנתבע זכות קנויה לעכב מימושה של זכות זו עד לסיום מלא וסופי של ההליכים המשפטיים”. היא הוסיפה כי מעבר להיבט המשפטי, קיים כאן גם שיקול אנושי חשוב: “הצדדים הם אחים, וההליך מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. מתוך מטרה ותפיסה לצמצם את הקונפליקט בין בני המשפחה, יש להורות על פירוק השיתוף המיידי”. בכך ביקשה השופטת להבהיר כי עיכוב ההליך רק מעמיק את הקרע המשפחתי, ומונע מהצדדים לפתוח דף חדש.
ניתן לבדוק את היבטי המס בזמן שהכונס יבצע את המכירה
לגבי טענת המיסוי שהעלו האחים, קבעה השופטת כי היא “חשובה וחיונית”, אך אין בה כדי להצדיק עיכוב. “סוגיית המיסוי אינה משנה את הסכמתם העקרונית לביצוע פירוק השיתוף באמצעות מכירה”, היא כתבה. לדבריה, כל צד רשאי לבדוק את היבטי המס שלו בזמן שהכונס יבצע את המכירה, ואף “אין מניעה כי הכונס יידרש, ככל שימצא לנכון, לסוגיות אלה ואחרות להשאת התמורה והטבת מצבם של הצדדים”.
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
בהחלטתה מינתה השופטת שני עורכי דין ככונסי נכסים חיצוניים - עו"ד ליאור מזור ועו"ד ענבל בית הלחמי - כדי שיפעלו למכירת כל עשרת הנכסים “בשוק החופשי לכל המרבה במחיר”. השניים יגישו את הסכמתם וכתב ערובה תוך עשרה ימים, וידווחו לבית המשפט אחת ל-45 יום על התקדמות ההליך. במלים חריפות ציינה סנונית פורר כי “אין מקום להמשך הליכים מקדמיים טרם פירוק השיתוף”. לטענתה, בקשת האחים לעכב את המכירה היא ניסיון נוסף להאריך את ההליך “לפרק זמן לא ידוע”, בניגוד לרוח הפסיקה ולתכלית החוק. היא הוסיפה כי, “נבדק עם באי כוח הצדדים האם תהיה נכונות ויכולת לשתף פעולה, אולם הדבר לא נשא פרי”, ולכן אין מנוס ממינוי כונס חיצוני אובייקטיבי.
לצד זאת, דנה השופטת גם בתיק נוסף, שעסק בנכס מקרקעין יחיד בראשון לציון, שלגביו היתה הסכמה כי ניתן לבצע את הפירוק בעין, כלומר חלוקה פיזית של הקרקע בין האחים. עם זאת, גם כאן נדרש היה צעד מקדים: מינוי שמאי שיכין תכנית לחלוקה. לבקשת שני הצדדים מינתה השופטת את שמאי המקרקעין ערן בנטל, שיגיש חוות דעת מקצועית שתאפשר את הפירוק בעין. השופטת סיימה את החלטתה בקביעה כי “ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים” - ביטוי לרצונה להדגיש את ההיבט העקרוני של פסק הדין, שנוגע לזכות היסוד של כל שותף במקרקעין להשתחרר משותפות כפויה ולממש את חלקו.
למה בעצם האחים עיכבו את התשלום לאחותם?
לפי פסק הדין, האחים טענו שהם רוצים לבדוק קודם את ההיבטים של המיסוי, כלומר כמה מס יצטרכו לשלם על העסקה. אבל השופטת קבעה שמדובר בטענה לא רלוונטית, ושמטרתם האמתית היתה לדחות את פירוק השיתוף ולעכב את קבלת הכסף בידי האחות.
מה המשמעות של פירוק שיתוף במקרקעין?
פירוק שיתוף הוא מצב שבו כמה אנשים מחזיקים ביחד בנכס, וכל אחד מהם רשאי בכל רגע לבקש לסיים את השותפות. אם אי אפשר לחלק את הנכס בעין, כמו למשל דירה או בניין, בית המשפט מורה למכור אותו, והכסף מתחלק בין הבעלים לפי חלקם.
למה בכלל הנכסים האלה היו משותפים בין האחים?
הנכסים הגיעו אליהם בירושה מהוריהם. כלומר הם נהפכו לשותפים בעל כורחם - לא מתוך בחירה עסקית. אחרי קבלת הירושה, כל אחד רצה לממש את חלקו בצורה שונה, וזה מה שהוביל למחלוקת המשפטית.
מה זה אומר שהאחים צריכים לשלם "הפרשי ריבית והצמדה"?
כשמישהו חייב כסף ומעכב את התשלום, הסכום צובר הפרשי ריבית והצמדה למדד המחירים לצרכן, כלומר הוא גדל בהתאם לזמן שעבר. כך בית המשפט מוודא שהצד שמעכב תשלום לא ייצא נשכר מהעיכוב, ושמי שמגיע לו הכסף יקבל את ערכו המלא.
למה בית המשפט כל כך הדגיש את נושא השיתוף בין אחים?
השופטת תמר סנונית פורר ציינה כי מכיוון שמדובר בבני משפחה, היא ראתה חשיבות לא רק בהיבט המשפטי אלא גם בהיבט האנושי - צמצום הקונפליקט המשפחתי. ככל שההליך נמשך ומתעכב, כך גדל הקרע ביניהם, ולכן היא קבעה שיש לפעול במהירות כדי לסיים את הפרשה.
האם האחים יכלו למנוע את כל ההליך הזה?
כן, אם היו מגיעים להסכמה ביניהם מחוץ לבית המשפט. השופטת ציינה שנעשו ניסיונות לגשר ביניהם כבר בדיונים הראשונים, אבל הם לא הצליחו להסכים אפילו על זהות בעלי התפקידים שימונו. במצב כזה בית המשפט נאלץ להכריע ולמנות גורם חיצוני.
למה היה צורך במינוי שמאי מקרקעין רק לגבי הנכס בראשון לציון?
בניגוד לשאר הנכסים שלא ניתן לחלק בעין ולכן הם נמכרים, הנכס בראשון לציון הוא קרקע שניתן לחלק פיזית בין הצדדים. לכן השופטת קבעה שצריך שמאי שיכין תוכנית לחלוקה, כדי שכל אחד יקבל חלק ממשי בקרקע, ולא כסף ממכירה.
מה יקרה אם גם עכשיו האחים לא ישתפו פעולה עם כונסי הנכסים?
במקרה כזה, כונסי הנכסים רשאים לפנות שוב לבית המשפט בבקשות מתאימות, וההליך יימשך גם בלי שיתוף פעולה מצדם. בית המשפט יכול לאכוף את ההחלטה בדרכים שונות, כדי לוודא שהנכסים אכן יימכרו ושהאחות תקבל את חלקה.

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.
