סיפור שנמשך כמעט שני עשורים הגיע לסיומו לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת. צוואה שנערכה ב-1985, טענות זיוף שהועלו שוב ושוב, עד שהכחיש את חתימתו, ונתבע שהתנגד בכל כוחו לבדיקה גרפולוגית - הכל הסתיים בפסק דין מקיף של השופטת אביבית נחמיאס שקבע: הצוואה תקפה, טענות הזיוף נדחות.

"המנוח הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים ביניהם התובע והנתבע"

הסיפור החל בשנת 2006, כאשר המנוח הלך לבית עולמו ביום 7.7.2006. כפי שמתאר פסק הדין: "המנוח הלך לבית עולמו ביום 7.7.2006, כשהוא נשוי. המנוח הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים ביניהם התובע והנתבע. הבן השלישי, א', מתגורר בארה"ב והבן הרביעי, ח' ז"ל הלך לבית לעולמו ביום 25.12.2014".

אולם בלב הסכסוך עמדה צוואה ששונתה במחלוקת, שנערכה יותר מ-20 שנה קודם לכן. "המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים מיום 21.3.85, במסגרתה ציווה נכס מקרקעין לתובע ולבן ח' ז"ל, בחלקים שונים", מציינת השופטת נחמיאס. הפילוג לא היה שווה: "במסגרת הצוואה הוריש המנוח נכס מקרקעין, לתובע ולבנו ח' ז"ל, בחלקים שונים – 3/4 חלקים לתובע ו-1/4 לבנו ח'".

הנכס, כפי שמתברר, לא היה סתם חתיכת קרקע. "יצויין כי מדובר בנכס, בו התגורר המנוח ומשפחתו, ואותו קיבל בירושה מאביו, וכיום מתגורר בנכס הנתבע", כותבת השופטת. זו עובדה שהקנתה לסכסוך ממד רגשי נוסף - הנתבע התגורר בבית שעל פי הצוואה לא היה שייך לו.

• העבירה דירה במתנה; אחרי שנפטרה, האחות טענה שזו העברה לא חוקית - מה קבע בית המשפט?
• מאבק משפטי: האח יפנה את הבית שקיבל ברשות מאמו המנוחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"עילת ההתנגדות המרכזית שבפי הנתבע הינה טענת זיוף"

ההתנגדות לצוואה התבססה על טענה מרכזית אחת. כפי שקובעת השופטת: "עילת ההתנגדות המרכזית שבפי הנתבע הינה טענת זיוף, שהתבססה על התכחשות עד הקיום מר י.ה., במסגרת תצהירו מיום 14.12.2015 לחתימתו עליה".

לא זו בלבד שהעד התכחש לחתימתו, אלא שהתברר פרט מעניין: "המדובר בצוואה בעדים, כאשר אחד העדים (פאדל אסעד חלול ז"ל) נפטר, ואילו העד הנוסף – י.א.ה., הכחיש את חתימתו על הצוואה".

אך כאשר העד נחקר, התגלו פרטים מעניינים. "במהלך ישיבת ההוכחות מיום 12.7.23, נחקר עד הקיום, מר י.א.ה. העד אישר בחקירתו כי הכיר את המנוח וכי קנה מהתובע - בנו של המנוח, חלקת אדמה בשנים 84-85 (קרי, בשנה בה נערכה הצוואה) ואישר את חתימתו על גבי שטר רכישת המקרקעין", מתאר פסק הדין.

• פקידה בביטוח לאומי דרשה להכיר בלחץ כפגיעה בעבודה
• ירושות לא שוויוניות: צדק אישי או סכסוך משפחתי?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר

"אנו מאשרים את האמור בצוואה"

מעניין לגלות מה בדיוק כתוב בצוואה המקורית. השופטת מציטה את תרגום הצהרת העדים: "בהתאם לתרגום הצוואה מהשפה הערבית כפי שהוגש ע"י הנתבע ביום 15.6.2021, הצהירו העדים כדלקמן (בעמוד השני): 'אנו מאשרים את האמור בצוואה - פ.א.ח. נושא ת.ז. **** - י.א.ה. נושא ת.ז. **** מעידים ומאשרים בזאת חתימת מר *** (המנוח) מ**** נושא ת.ז. מס' **** על צוואה זו כשהוא בהכרה מלאה ומרצונו הטוב היות וחתם ביום 21/3/1985 בפנינו על צוואה זו'".

"למרבה הצער, אף בעניין זה היתה התנהלות דיונית ענפה"

אך כאן מתחיל הפרדוקס המדהים של המקרה. דווקא הצד שטען לזיוף התנגד למינוי מומחה שיבדוק את טענתו. "למרבה הצער, אף בעניין זה היתה התנהלות דיונית ענפה, כאשר דווקא הצד שטען לזיוף, התנגד בכל תוקף למינוי מומחה לבחינת הזיוף הנטען, בטענות מטענות שונות", כותבת השופטת בהשתאות.

"במיוחד תמוה הדבר כאשר טענת הזיוף הינה עילת ההתנגדות היחידה", מוסיפה השופטת. התובע, לעומת זאת, רצה בבדיקה: "בדיון מיום 19.5.21 הועלתה סוגית מינוי המומחים, התובע הצהיר כי בידו שלוש חוו"ד גרפולוגיות התומכות בטענתו כי החתימות המופיעות ע"ג הצוואה של המנוח ושני העדים, הן אותנטיות".

הבקשה הראשונה למינוי מומחה נדחתה: "הבקשה נדחתה בשל עיתוי הגשתה, ובשים לב לכך שדווקא הטוען לזיוף, מתנגד נחרצות למינוי מומחה".

"אבא שלי קיבל את הצוואה ואחר כך מסר אותה לי לשמור עליה"

רק לאחר שמיעת עדותו של עד הקיום החליט בית המשפט למנות מומחה. אך קודם לכן נשמעה עדות מרגשת של ד"ר ***, בן דודם של הצדדים, שסיפר על נסיבות הצוואה:

"אני לקראת סוף מרץ 85' ביקרתי אצל דודתי ובעלה ז"ל, עם אבא שלי, אני זוכר את זה כי אנחנו בדרך כלל מבקרים את דודתי יום כן יום לא, אני גר ב***, אז גרתי ב****. היינו כל הזמן בביקורים כי זו משפחה קרובה אלינו מאוד, אנחנו היינו כמו בית אחד, זה היה בצמוד למתן הצוואה שניתנה ביום 21.3.85... הצוואה נמסרה לאבי *** ז"ל".

העד המשיך: "אין מקום להטעיות, מה שכתוב פה זו אמת וכל האמת, היכרת את אבי מאוד, רכש לך כבוד ואנחנו תמיד דיברנו אמת, אבא שלי קיבל את הצוואה ואחר כך מסר אותה לי לשמור עליה".

כשנשאל מדוע הדודה מסרה את הצוואה לאביו ולא לבעלה, ענה: "הם היו ביחד. יש לה אמון מלא באח שלה שישמור על הצוואה מחשש שמי שידע את תוכנה יטרפד את המהלך הזה".

"שאלנו מה פשר העניין והוא אמר שיש חשש"

העד חשף את הסיבה להדרת הנתבע: "שאלנו מה פשר העניין והוא אמר שיש חשש שהנתבע יפעל בנכס כי הוא עסק בהימורים במשך שנים, ימכור את הנכס, דבר שהוא בניגוד לרצונם, לכן רצו לשמור את זה בסוד".

עוד הוסיף: "הנתבע שנהג להמר ברכוש של המשפחה וזה היה החשש כמו שכתבתי בתצהיר וזאת האמת".

השופטת מציינת: "מצאתי כי עדותו של העד, אמינה וקוהירנטית, העד נתן פרטים מפורטים על העזרה הרבה שאביו העניק למשפחה לרבות לנתבע, והמסר שהוא קיבל הוא כי עליו למסור את הצוואה לתובע על מנת שיממש את רצון אביו המנוח, וכך פעל".

"בנסיבות אלה, ולאחר שעיינתי היטב בכלל כתבי הטענות"

רק לאחר עדות זו החליט בית המשפט למנות מומחה, חרף ההתנגדות. בהחלטה מפורטת כתבה השופטת:

"עד הקיום, מר י.א.ה העיד בפני ביום 12.7.23 למרבה הצער עדותו היתה מינימליסטית, וכל שהיה בפניו הוא כי 'מעולם לא היה עד לצוואה' והכחיש את חתימתו על הצוואה. העד אישר כי הכיר את המנוח וכי קנה מבנו חלקת אדמה בשנים 84-85 (קרי, בשנה בה נערכה הצוואה). כן אישר העד את חתימתו על שטר המכר".

"בנסיבות אלה, ולאחר שעיינתי היטב בכלל כתבי הטענות ובהוכחות שנשמעו, אין מקום להסתמך אך ורק על עדות בע"פ של עד הקיום, ולהכריע בתיק על סמך נטלי הוכחה, שעה שקיימת אפשרות לערוך בדיקה ע"י מומחה בתחום זיהוי כתב יד", קבעה השופטת.

"החתימה המופיעה על הצוואה היא חתימתו של עד הקיום"

התוצאות של בדיקת המומחה היו חד-משמעיות. "ביום 29.5.24 הוגשה חוו"ד המומחית אשר קבעה כי החתימה המתנוססת על הצוואה היא חתימתו של העד י.א.ה, זאת בהתבסס על התאמה שנמצאה בתכונות הכתיבה השונות בין הכתב שבמחלוקת לבין דוגמאות כתב ידו של העד".

המומחית הגיעה למסקנה ברורה: "המומחית מצאה בדרגת הוודאות הגבוהה ביותר – דרגה 1 ללא כל הסתייגות - התאמה בתכונות הכתיבה בין הכתב שבמחלוקת לבין דוגמאות כתב ידו של הכותב ודעתה היא שהכתב במחלוקת נכתב על ידי הכותב".

המסקנה הסופית הייתה: "על סמך ההתאמות בתכונות הכתיבה הייחודיות המאפיינות את הכותב, בעיקר משיכת קו ושטף הכתיבה, העדר ניגודים וסימנים המחשידים לזיוף, מסקנתי כי החתימות נכתבו על ידי כותב הדוגמאות בשם י.א.ה.".

"המתנגד הפנה למומחית שאלות הבהרה אם כי היא לא הוזמנה לחקירה"

באופן מפתיע, גם לאחר קבלת חוות הדעת הברורה, הנתבע בחר שלא לחקור את המומחית. "המתנגד הפנה למומחית שאלות הבהרה אם כי היא לא הוזמנה לחקירה ע"י מי מהצדדים", מציינת השופטת.

"משלא זומנה המומחית לחקירה, יש לקבוע כי אף הצדדים אינם חולקים על מסקנותיה", קבעה השופטת, תוך הפניה להלכה פסוקה: "בהתאם להלכה הפסוקה, עצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו".

"על מעמדו של הגרפולוג כמומחה בבית המשפט"

השופטת מסבירה את חשיבות חוות הדעת הגרפולוגית: "על מעמדו של הגרפולוג כמומחה בבית המשפט, ועל משקלה של חוות דעתו באבחון זיופי חתימות – ניתן ללמוד מדבריו של הנשיא מ' שמגר בעניין שאול רחמים: 'בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים'".

"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי 'הגיע לדרגת מדע שימושי ממש'", מציטה השופטת, "ולכן מותר - ולעתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות-דעתו של גרפולוג על-מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה".

"ברובם המכריע של פסקי הדין, נקבע כי הטוען לזיוף צוואה, עליו הנטל"

השופטת קובעת עקרונות חשובים בנושא נטל ההוכחה: "הדברים שונים בכל הנוגע לטענות לזיוף צוואה – ברובם המכריע של פסקי הדין, נקבע כי הטוען לזיוף צוואה, עליו הנטל להוכיח את טענתו. והרי הגיון רב בצידה של קביעה זו שאם לא תאמר כן, בכל הליך של התנגדות די בטענה סתמית של המתנגד, כי הצוואה מזוייפת, על מנת להטיל על מבקש הקיום את החובה לעתור למינוי מומחה, ולשאת במימון העלויות או בחלקן, תוצאה שבוודאי איננה תוצאה רצויה".

"משטענת זיוף חתימתו של עד הקיום הינה טענת ההתנגדות היחידה"

המסקנה הסופית הייתה ברורה: "בנסיבות אלה אני קובעת כי החתימה המתנוססת על הצוואה המקורית של המנוח שהוגשה לביה"ד הכנסייתי, הינה חתימתו של עד הקיום, י.א.ה.".

"משטענת זיוף חתימתו של עד הקיום הינה טענת ההתנגדות היחידה, וטענה זו נדחית, ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 21.3.85", סיכמה השופטת נחמיאס.

עלויות כבדות למתנגד

בשל ההתנהלות הדיונית הבעייתי, חויב הנתבע בהוצאות כבדות: "בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה, בשים לב להתנהלות הנתבע שהאריך בכל דרך אפשרית את בירור ההליך, מספר ימי הדיונים וריבוי בקשות הסרק, ותוצאת ההליך, הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪".

לקחים מהפסיקה

המקרה מלמד על כמה עקרונות חשובים בדיני הירושה:

נטל ההוכחה: "כלל ידוע במשפט האזרחי הינו כי 'המוציא מחברו עליו הראיה', ההלכה היא כאשר ישנה מחלוקת באשר לאמיתות תוכנו של מסמך דהיינו מדובר בטענת זיוף".

חשיבות הבדיקה המקצועית: "דרך המלך להוכחת טענת זיוף היא באמצעות מינוי מומחה להשוואת כתבי יד שיש לו את הטכנולוגיה והידע המקצועיים לבדיקה שכזו".

ההתנגדות למומחה: "כאשר מוטל ספק בחתימות הצוואה, חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את קיום הצוואה ולא על הטוען לזיוף".