זקן חולה (דאלי אי)רגע לפני מותו - ציווה את כל נכסיו לבן אחד; האחרים ערערו - מה קבע בית המשפט?
האם הבן כפה על אביו להוריש לו שתי דירות וחנות בשוק בבאר שבע, רגע לפני מותו, או שהאב התכוון ורצה להעניק את כל הירושה לבן אחד מתוך חמישה?
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע לאחרונה במחלוקת משפחתית סביב צוואה יוצאת דופן: אב המשפחה בן 82 שהיה מרותק למיטה, הוריש רגע לפני מותו את כל הונו לבן אחד מתוך חמישה. השאלה המתבקשת היא האם הצוואה הזו נכפתה עליו? האם הוא היה צלול?
נכסיו של הנפטרהיו שתי דירות וחנות בשוק וכל הנכסים עברו לבן אחד. מתוך ארבעת האחים האחרים, שלושה החליטו שהם לא מוותרים וערערו לבית המשפט בטענה שהאב לא היה במצב לערוך צוואה תקפה ושאחיהם "שם יד" על הירושה בכפייה. אך השופטים קבעו: המסמך חוקי, ונשענו על הסיפור המשפחתי שלהערכתם מסביר את הצוואה. המקרה הזה מצטרף לרשימה של סיפורי ירושה מורכבים בישראל, שבהם הרגעים האחרונים של החיים הופכים לזירת קרב משפטית.
הסיפור: ירושה תחת צל המוות
האב, שהיה תלוי בטיפול סיעודי בשנותיו האחרונות, הזמין נוטריון לביתו כדי לערוך את הצוואה האחרונה שלו. במסמך הוא העביר את כל רכושו – בשווי מיליונים – לבנו האחד, והותיר את ארבעת ילדיו האחרים ללא חלק בעיזבון. לאחר פטירתו, טענו שלושה מהאחים שהאב לא היה צלול בכדי לקבל החלטה כזו ושבמצבו הבריאותי לא אפשר חתימה מכוונת וצלולה ושלאחיהם היורש הייתה יד מכוונת בכפייה ולחץ על אביהם בכתיבת מסמך הצתוואה. הם הדגישו את תזמון המסמך – סמיכותו למותו – כראיה לכך שמשהו לא כשורה.
הבן שזכה בירושה סיפר סיפור שונה: הוא טען שהיה היחיד שתמך באביו ודאג לו יחד עם אשתו, בעוד אחיו התנכרו לו והזניחו אותו. לדבריו, ההחלטה לשים אותו במרכז הירושה לא הייתה חדשה – גם בשתי צוואות קודמות שערך האב, הוא קיבל חלק נכבד מהנכסים, מה שמראה על כוונה עקבית לאורך זמן.
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- הבת תבעה את האם - שנישלה אותה מהירושה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הדרמה המשפטית והפסיקה
הסכסוך הגיע תחילה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שנתן אור ירוק לצוואה. האחים המתנגדים לא נכנעו
והעלו את המקרה לערעור במחוזי. במהלך ההליך, מומחה שמונה לבדוק את מצבו הנפשי של האב קבע שהוא היה מסוגל להבין ולבטא את רצונו, למרות היותו חלש פיזית. כלומר שהוא היה צלול בעת החתימה. השופטים אימצו את חוות הדעת וטענו כי מצבו הבריאותי הקשה לא פגע בבהירות
מחשבתו.
.
האחים טענו גם שהבן היורש השפיע על התהליך, שכן הוא זה שדאג להביא את הנוטריון לבית. אך בית המשפט לא מצא סימנים לכך שהוא התערב בתוכן הצוואה או ידע מה היא כוללת לפני החתימה. הנוטריון עצמו העיד שהאב היה מודע למה שהוא עושה במעמד החתימה, וזו הייתה עדות מפתח. למרות שלא היתה תעודה רפואית מעודכנת שהנפטר היה צלול (אלא רק תעודה מלפני שבועיים) העדות של הנוטריון הספיקה לשופטים. הפסיקה הסופית קבעה שהצוואה עומדת בדרישות החוק ושהיא מתאימה לסיפור המשפחתי כשמדובר בהחלטות שהתגבשו לאורך שנים.
צוואות על הקצה בישראל
הסיפור הזה אינו עומד לבדו - קיימים מקרים רבים שבהם צוואות נכתבות ממש לפני הסוף – לעיתים על ערש דווי . הסיפורים האלו מביאים איתם דרמות משפחתיות שמגיעות עד לפתחו של בית המשפט. ב-2020, למשל, אישר בית המשפט המחוזי בחיפה צוואה של אלמנה בת 85 שנכתבה יום לפני מותה בבית חולים. היא הורישה את ביתה בנהריה ואת חסכונותיה לבתה היחידה, תוך שהותירה את שלושת אחיה של הבת מחוץ לתמונה. האחים טענו שהאם הייתה תחת השפעת תרופות כבדות ולא ידעה מה היא חותמת עליו, אך עדויות של רופא ואחות שהיו נוכחים במעמד הוכיחו שהיא הבינה את מעשיה. בית המשפט קבע שהצוואה תקפה, והדגיש שמצב רפואי קשה אינו שולל כשירות נפשית.
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
מקרה נוסף התרחש ב-2018 בירושלים, כשאיש עסקים בן 79 שינה את צוואתו שלושה ימים לפני מותו מסרטן. הוא הוריש את כל החברה שבבעלותו – בשווי עשרות מיליונים – לבנו הצעיר, שהיה שותף פעיל בעסק, והותיר את שתי בנותיו ללא נגיעה בירושה. הבנות נלחמו בבית המשפט בטענה שהאח השפיע על האב החולה, אך הקלטות של שיחות עם עורך הדין שהכין את הצוואה הראו שהאב היה עקבי ברצונו לתגמל את הבן על תרומתו לעסק. גם כאן, השופטים אישרו את המסמך, וקבעו שרצון המצווה הוא הקובע, כל עוד הוא נעשה בדעה צלולה.
הפסיקות האלה מדגישות עיקרון מרכזי: בתי המשפט בישראל נוטים לכבד את רצונו האחרון של אדם, גם אם הוא נכתב תחת תנאים קשים או זמן קצר לפני המוות, כל עוד יש עדויות לכך שהמצווה היה מודע למעשיו. מצב סיעודי, מחלה סופנית או אפילו תלות בזולת לא נתפסים אוטומטית כפגיעה בכשירות – הכל תלוי בראיות, בעדויות ובסיפור שמאחורי המשפחה. בית המשפט מחפש את האמת מאחורי המסמך: האם הוא משקף את היחסים האמיתיים, את ההיסטוריה ואת הכוונות של המנוח? במקרה של הנפטר שהוריש את הכל לבן אחד תשובה הייתה חיובית, והצוואה נשארה על כנה.
- 5.אנונימי 24/03/2025 06:08הגב לתגובה זוכל הנושא של הרגע האחרון בעייתי מאוד ומטריד למרות שמקרה זה בהחלט יתכן והאמת יצאה לאור
- 4.משה 23/03/2025 04:34הגב לתגובה זואם באמת ובתמים בתי המשפט היו בודקים את כל מכלול הראיות אשר הוצגו בפניהם יתכן שאפילו היו מורים למשטרת ישראל לפתוח במידית בחקירה ושלא לדבר על הסיוע שקיבל מעורכי דין
- 3.אנונימי 22/03/2025 16:48הגב לתגובה זושופטים חסרי לב והגיון אין שכל אין דאגה אין סיכוי שילד אחד מקבל הכל פשוט אין סיכוי
- 2.פייסל 22/03/2025 14:38הגב לתגובה זוכאן הכל מניפולציות
- 1.אזרח 22/03/2025 09:54הגב לתגובה זולא לוקחים את כל הקופה כי תמכת ב10 שנים האחרונות צריך להסתכל על כל התקופה האם שאר הילדים היו בנתק גם שאבא היה בריא ומתפקד בכל מקרה לא אומר שצריך להיות שיוויון אבל יש דרך לחלק את הירושה שכן מי שהיה שם יותר יקבל יותר אבל להשאיר את שאר המשפחה בלי כלום זה לא מוסרי וזה אומר הרבה על האופי של הבן אדם.
- אנונימי 22/03/2025 15:37הגב לתגובה זואבל מצד שני גם אם זה לא נראה טוב יש את מה שקבע האבאאני חושב שבמקרים כאלה עדיף למצוא דרך להתחלק אולי לא שווה בשווה אבל כן לתת חלק כלשהו
- משה 22/03/2025 14:21הגב לתגובה זומי שואל אותך או את בית מישפט למי להוריש כל אדם לגופו של אדם יש ילדים שלא מגיע להם כלום וזאת הדרך להביעה להורה לילד המועדף
- דוד הגנן 22/03/2025 12:05הגב לתגובה זואני אישית אף על פי שדאגתי לבד לאימי במהלך השנים חילקתי הכל השווה עם אחותי כי ככה חונכתי אבל היו בני משפחה נשמות טובות שיום אחרי הלוויה אמרו לי שמגיע לי הכל כי רק אני דאגתי לאימי. בגלל זה אסור לשפוט !!!
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
- הבת תבעה את האם - שנישלה אותה מהירושה
- זייפה כתב יד של אמה כדי לסכל צוואה - ותשלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
