זקן חולה (דאלי אי)
זקן חולה (דאלי אי)

רגע לפני מותו - ציווה את כל נכסיו לבן אחד; האחרים ערערו - מה קבע בית המשפט?

האם הבן כפה על אביו להוריש לו שתי דירות וחנות בשוק בבאר שבע, רגע לפני מותו, או שהאב התכוון ורצה להעניק את כל הירושה לבן אחד מתוך חמישה?

עוזי גרסטמן | (8)
נושאים בכתבה ירושה צוואה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע לאחרונה במחלוקת משפחתית סביב צוואה יוצאת דופן: אב המשפחה בן 82 שהיה מרותק למיטה, הוריש רגע לפני מותו את כל הונו לבן אחד מתוך חמישה. השאלה המתבקשת היא האם הצוואה הזו נכפתה עליו? האם הוא היה צלול? 

נכסיו של הנפטרהיו שתי דירות וחנות בשוק וכל הנכסים עברו לבן אחד. מתוך ארבעת האחים האחרים, שלושה החליטו שהם לא מוותרים וערערו לבית המשפט בטענה שהאב לא היה במצב לערוך צוואה תקפה ושאחיהם "שם יד" על הירושה בכפייה. אך השופטים קבעו: המסמך חוקי, ונשענו על הסיפור המשפחתי שלהערכתם מסביר את הצוואה. המקרה הזה מצטרף לרשימה של סיפורי ירושה מורכבים בישראל, שבהם הרגעים האחרונים של החיים הופכים לזירת קרב משפטית.

הסיפור: ירושה תחת צל המוות

האב, שהיה תלוי בטיפול סיעודי בשנותיו האחרונות, הזמין נוטריון לביתו כדי לערוך את הצוואה האחרונה שלו. במסמך הוא העביר את כל רכושו – בשווי מיליונים – לבנו האחד, והותיר את ארבעת ילדיו האחרים ללא חלק בעיזבון. לאחר פטירתו, טענו שלושה מהאחים שהאב לא היה צלול בכדי לקבל החלטה כזו ושבמצבו הבריאותי לא אפשר חתימה מכוונת וצלולה ושלאחיהם היורש הייתה יד מכוונת בכפייה ולחץ על אביהם בכתיבת מסמך הצתוואה. הם הדגישו את תזמון המסמך – סמיכותו למותו – כראיה לכך שמשהו לא כשורה.  

הבן שזכה בירושה סיפר סיפור שונה: הוא טען שהיה היחיד שתמך באביו ודאג לו יחד עם אשתו, בעוד אחיו התנכרו לו והזניחו אותו. לדבריו, ההחלטה לשים אותו במרכז הירושה לא הייתה חדשה – גם בשתי צוואות קודמות שערך האב, הוא קיבל חלק נכבד מהנכסים, מה שמראה על כוונה עקבית לאורך זמן.

הדרמה המשפטית והפסיקה

הסכסוך הגיע תחילה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שנתן אור ירוק לצוואה. האחים המתנגדים לא נכנעו והעלו את המקרה לערעור במחוזי. במהלך ההליך, מומחה שמונה לבדוק את מצבו הנפשי של האב קבע שהוא היה מסוגל להבין ולבטא את רצונו, למרות היותו חלש פיזית. כלומר שהוא היה צלול בעת החתימה. השופטים אימצו את חוות הדעת וטענו כי מצבו הבריאותי הקשה לא פגע בבהירות
מחשבתו. .

האחים טענו גם שהבן היורש השפיע על התהליך, שכן הוא זה שדאג להביא את הנוטריון לבית. אך בית המשפט לא מצא סימנים לכך שהוא התערב בתוכן הצוואה או ידע מה היא כוללת לפני החתימה. הנוטריון עצמו העיד שהאב היה מודע למה שהוא עושה במעמד החתימה, וזו הייתה עדות מפתח. למרות שלא היתה תעודה רפואית מעודכנת שהנפטר היה צלול (אלא רק תעודה מלפני שבועיים) העדות של הנוטריון הספיקה לשופטים. הפסיקה הסופית קבעה שהצוואה עומדת בדרישות החוק ושהיא מתאימה לסיפור המשפחתי כשמדובר בהחלטות שהתגבשו לאורך שנים.

צוואות על הקצה בישראל

הסיפור הזה אינו עומד לבדו - קיימים מקרים רבים שבהם צוואות נכתבות ממש לפני הסוף – לעיתים על ערש דווי . הסיפורים האלו מביאים איתם דרמות משפחתיות שמגיעות עד לפתחו של בית המשפט. ב-2020, למשל, אישר בית המשפט המחוזי בחיפה צוואה של אלמנה בת 85 שנכתבה יום לפני מותה בבית חולים. היא הורישה את ביתה בנהריה ואת חסכונותיה לבתה היחידה, תוך שהותירה את שלושת אחיה של הבת מחוץ לתמונה. האחים טענו שהאם הייתה תחת השפעת תרופות כבדות ולא ידעה מה היא חותמת עליו, אך עדויות של רופא ואחות שהיו נוכחים במעמד הוכיחו שהיא הבינה את מעשיה. בית המשפט קבע שהצוואה תקפה, והדגיש שמצב רפואי קשה אינו שולל כשירות נפשית.

קיראו עוד ב"משפט"

מקרה נוסף התרחש ב-2018 בירושלים, כשאיש עסקים בן 79 שינה את צוואתו שלושה ימים לפני מותו מסרטן. הוא הוריש את כל החברה שבבעלותו – בשווי עשרות מיליונים – לבנו הצעיר, שהיה שותף פעיל בעסק, והותיר את שתי בנותיו ללא נגיעה בירושה. הבנות נלחמו בבית המשפט בטענה שהאח השפיע על האב החולה, אך הקלטות של שיחות עם עורך הדין שהכין את הצוואה הראו שהאב היה עקבי ברצונו לתגמל את הבן על תרומתו לעסק. גם כאן, השופטים אישרו את המסמך, וקבעו שרצון המצווה הוא הקובע, כל עוד הוא נעשה בדעה צלולה.

הפסיקות האלה מדגישות עיקרון מרכזי: בתי המשפט בישראל נוטים לכבד את רצונו האחרון של אדם, גם אם הוא נכתב תחת תנאים קשים או זמן קצר לפני המוות, כל עוד יש עדויות לכך שהמצווה היה מודע למעשיו. מצב סיעודי, מחלה סופנית או אפילו תלות בזולת לא נתפסים אוטומטית כפגיעה בכשירות – הכל תלוי בראיות, בעדויות ובסיפור שמאחורי המשפחה. בית המשפט מחפש את האמת מאחורי המסמך: האם הוא משקף את היחסים האמיתיים, את ההיסטוריה ואת הכוונות של המנוח? במקרה של הנפטר שהוריש את הכל לבן אחד תשובה הייתה חיובית, והצוואה נשארה על כנה.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 24/03/2025 06:08
    הגב לתגובה זו
    כל הנושא של הרגע האחרון בעייתי מאוד ומטריד למרות שמקרה זה בהחלט יתכן והאמת יצאה לאור
  • 4.
    משה 23/03/2025 04:34
    הגב לתגובה זו
    אם באמת ובתמים בתי המשפט היו בודקים את כל מכלול הראיות אשר הוצגו בפניהם יתכן שאפילו היו מורים למשטרת ישראל לפתוח במידית בחקירה ושלא לדבר על הסיוע שקיבל מעורכי דין
  • 3.
    אנונימי 22/03/2025 16:48
    הגב לתגובה זו
    שופטים חסרי לב והגיון אין שכל אין דאגה אין סיכוי שילד אחד מקבל הכל פשוט אין סיכוי
  • 2.
    פייסל 22/03/2025 14:38
    הגב לתגובה זו
    כאן הכל מניפולציות
  • 1.
    אזרח 22/03/2025 09:54
    הגב לתגובה זו
    לא לוקחים את כל הקופה כי תמכת ב10 שנים האחרונות צריך להסתכל על כל התקופה האם שאר הילדים היו בנתק גם שאבא היה בריא ומתפקד בכל מקרה לא אומר שצריך להיות שיוויון אבל יש דרך לחלק את הירושה שכן מי שהיה שם יותר יקבל יותר אבל להשאיר את שאר המשפחה בלי כלום זה לא מוסרי וזה אומר הרבה על האופי של הבן אדם.
  • אנונימי 22/03/2025 15:37
    הגב לתגובה זו
    אבל מצד שני גם אם זה לא נראה טוב יש את מה שקבע האבאאני חושב שבמקרים כאלה עדיף למצוא דרך להתחלק אולי לא שווה בשווה אבל כן לתת חלק כלשהו
  • משה 22/03/2025 14:21
    הגב לתגובה זו
    מי שואל אותך או את בית מישפט למי להוריש כל אדם לגופו של אדם יש ילדים שלא מגיע להם כלום וזאת הדרך להביעה להורה לילד המועדף
  • דוד הגנן 22/03/2025 12:05
    הגב לתגובה זו
    אני אישית אף על פי שדאגתי לבד לאימי במהלך השנים חילקתי הכל השווה עם אחותי כי ככה חונכתי אבל היו בני משפחה נשמות טובות שיום אחרי הלוויה אמרו לי שמגיע לי הכל כי רק אני דאגתי לאימי. בגלל זה אסור לשפוט !!!
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.