איך מייקל ג’קסון קנה את זכויות שירי הביטלס והפך אותן לאימפריה של מיליארדים?

מייקל ג'קסון קנה ב-1985 את קטלוג השירים של הביטלס ב-47.5 מיליון דולר. פול מקרטני חשב שזה מחיר מוגזם, אבל ג'קסון הבין שזה נכס נדיר ששווה להחזיק בו. כמה עשורים אחרי זה, ההשקעה הזאת הפכה לאחת העסקאות הכי רווחיות שהיו בעולם המוזיקה, עם שווי שהגיע למיליארדי דולרים.

הסיפור של מייקל ג'קסון והקטלוג של הביטלס מראה שמי שיודע לזהות נכס טוב בזמן מרוויח. בשנות ה-80 ג'קסון כבר היה כוכב ענק אחרי Thriller וכל הלהיטים שלו, הוא גם הבין במוזיקה לא עושים כסף רק מהופעות ומאלבומים, יש הרבה כסף גם בלחזיק את הזכויות של השירים. הוא קלט שזה נכס שיכול להכניס כסף לאורך שנים, ולא רצה לפספס את זה..

מי שפתח למייקל ג'קסון את הראש בכלל היה פול מקרטני. בזמן שהם עבדו יחד על השיר Say Say Say, מקרטני סיפר לו איך הוא קונה זכויות לשירים ומקבל תמלוגים במשך שנים. לפי הסיפור, ג'קסון זרק לו באיזשהו שלב: "יום אחד אני אקנה את השירים שלך". מקרטני חשב שהוא צוחק. ג'קסון לא צחק.

העסקה ששינתה את עולם המוזיקה

בשנת 1984 מכרו את חברת ההוצאה לאור ATV, שהחזיקה בערך 4,000 שירים. בתוך זה היה גם הקטלוג של נורת’רן סונגס, הזכויות של יותר מ-250 שירים של הביטלס. פול מקרטני ויוקו אונו יכלו לקנות את זה, אבל הם ויתרו, כי מבחינתם בערך 40 מיליון דולר היה מחיר גבוה מדי. מייקל ג'קסון הגיש הצעה בסדר גודל 47.5 מיליון דולר, סכום גבוה, כדי שאף אחד אחר לא יקפוץ עליו.

העסקה נסגרה ב-1985. מאותו רגע, ג'קסון הפך לבעל הבית על זכויות ההוצאה לאור של שירי הביטלס. כל פעם ששיר של הביטלס משודר, נמכר או נכנס לשימוש מסחרי, פרסומת, סרט, סדרה, תוכנית טלוויזיה, ג'קסון מקבל כסף, ומתחיל להרוויח כמעט מכל שימוש כזה. ב-1987, כשאחד השירים של הביטלס נכנס לפרסומת של נייקי. מקרטני התעצבן על השימוש המסחרי בשיר, אבל בפועל לא הייתה לו שום שליטה, כי הזכויות כבר היו אצל ג'קסון. העסקה הראתה שזכויות על שירים יכולות להיות שוות יותר מהשירים עצמם.

ממיליונים לאימפריה

ב-1995 הגיע המהלך הבא, סוני הציעה למייקל ג'קסון בערך 95 מיליון דולר כדי לאחד את הקטלוג שהוא קנה (ATV) עם פעילות ההוצאה לאור שלה. ככה נולדה חברה חדשה, Sony/ATV Music Publishing, שותפות שבה ג'קסון מחזיק בערך חצי.

מהלך חכם מכיוון שג'קסון כבר שם בערך 47.5 מיליון דולר על הקטלוג כמה שנים לפני, מה שגרם להכפלה של הסכום. בנוסף הוא מחזיק 50% מחברה הרבה יותר גדולה, עם הרבה יותר כוח, הרבה יותר שירים והרבה יותר הכנסות. החברה המשותפת לא נשארה רק עם הביטלס, היא התחילה לקנות ולהחתים עוד ועוד זכויות על שירים של אמנים אחרים: אמינם, ליידי גאגא, בוב דילן, ניל דיימונד ועוד.

ועכשיו המספרים: בשיא, החברה הזאת הכניסה לפי הערכות בערך 1.25 מיליארד דולר בשנה, עם רווח של בערך 500 מיליון דולר בשנה. זה כבר לא “קטלוג שירים” זה עסק ענק שמייצר כסף בלי הפסקה. גם השווי קפץ בהתאם. באמצע העשור הקודם דיברו על שווי של כמה מיליארדי דולרים.

ואז הגיע האקזיט: ב-2016 עיזבון ג'קסון מכר את החלק שלו לסוני בכ-750 מיליון דולר. השקעה של כ-47.5 מיליון דולר הפכה לנכס ששווה מאות מיליוני דולרים, ובדרך נבנה אחד הקטלוגים הכי גדולים במוזיקה. זה לא היה רווח חד-פעמי, אלא מקור הכנסה קבוע שעבד לאורך שנים.

איך אפשר להיות עשיר מאוד ובכל זאת כמעט לקרוס?

מייקל ג'קסון היה עם נכסים ששווים המון כסף, אבל המצב הכספי שלו עצמו היה ממש מבולגן. היה לו משהו ששווה מאות מיליונים, במקביל החיים שלו עלו סכומים לא נורמליים. האחוזה בנוורלנד עלתה ים כסף, הוא קנה מלא אמנות, החזיק צוותים גדולים, אבטחה, טיסות, הוצאות משפטיות, הסכמים, וגם כל מיני פרויקטים שלא קרו בסוף. כל זה עלה עשרות מיליוני דולרים בשנה רק בשביל לשמור על איך שהוא חי.

הוא התחיל לקחת הלוואות על חשבון הנכס הכי חשוב שלו שזה החלק שלו ב-Sony/ATV. בשלב מסוים הוא לקח הלוואה של בערך 380 מיליון דולר מבנק אוף אמריקה, כשהקטלוג עצמו משמש כבטוחה. זה גרם לסיכון של הנכס הכי יקר. אבל זה לא נעצר שם. החובות המשיכו לגדול, הריביות עבדו, ההוצאות לא נעצרו ובסוף, כשהוא נפטר דיברו על חובות של בערך 500 מיליון דולר.

הוא היה “עשיר על הנייר”, עם נכס מטורף שמכניס כסף, אבל מבחינת מזומן וניהול, הוא כמעט נחנק מהחובות.

הניהול השתנה והכסף התחיל לעבוד

אחרי שמייקל ג'קסון נפטר, מי שניהל את העיזבון שלו פשוט התחיל לעבוד אחרת. במקום למכור דברים מהר רק כדי לסגור חובות, הם התחילו להרוויח כסף לאורך זמן מהמוזיקה ומהשם שלו. אחרי המוות שלו יצא הסרט This Is It, שהכניס הרבה כסף. במקביל הם עשו עסקאות עם חברות כמו פפסי, יצאו מופעים של סירק דו סוליי עם המוזיקה שלו,

והם המשיכו למכור זכויות לשירים שלו לפרסומות, סרטים ותוכניות טלוויזיה. הם גם טיפלו בחובות, סידרו הלוואות וחתכו הוצאות שלא צריך. במקום עסקה אחת גדולה שתפתור הכול, הם בנו מצב שבו הנכסים שלו ממשיכים להכניס כסף לאורך שנים.

במקביל הם עשו סדר בחובות, ניהלו מחדש הלוואות והפסיקו הוצאות מיותרות. הם הפכו את העיזבון למערכת שמייצרת הכנסות קבועות, לא חד-פעמיות.

מאז 2009, נכנסו מעל 2 מיליארד דולר. החובות שהיו סביב 500 מיליון דולר נפרעו בהדרגה, והנכסים עצמם רק עלו בערכם עם השנים. ואז ב-2024 מכירה ממחצית מ-Mijac Music, הקטלוג האישי של ג'קסון, לסוני, לפי שווי של בערך 1.2 מיליארד דולר.