הרכבת הקלה
צילום: נת"ע
דעה

הרשות המקומית לא מתכננת את הרק"ל ולא מפצה אך רוצה את היטל ההשבחה

גביית היטל השבחה בדרך לא דרך נהיה דבר שבשגרה, וניסיון "מצליח" של הועדות המקומיות לדלות כספים בכל דרך אפשרית על מנת להעשיר את קופתן כבר אינו מפתיע - ועדיין מה שקורה סביב תכנית הרכבת הקלה הוא אבסורד
עו"ד צבי שוב | (2)
נושאים בכתבה הרכבת הקלה קנס

האם תשתית ציבורית, שתשרת את כלל הציבור מצדיקה חיוב בהיטל השבחה בגין נכס גובל? על שאלה זו השיבה לאחרונה ועדת הערר בירושלים בשלילה, לאחר שהועדה המקומית הוציאה חיוב בקרקע באזור התעשייה תלפיות בירושלים, בגין תכנית הרכבת הקלה, שלטענת הועדה המקומית השביחה את הקרקע.

חוק התכנון והבניה מאפשר לגבות היטל השבחה במקרקעין שלא כלולים בתחום תכנית, אך גובלים בה. מסתבר, כי עד היום לא נמצאה רשות שגבתה היטל השבחה בגין תשתית ציבורית לנכס גובל מסיבות מוצדקות שנפרט בהמשך.

ועדת הערר בחנה את תכלית היטל ההשבחה, שבעיקרו נועד להגשים רעיון של צדק חברתי, לפיו מי שהתעשר בשל פעילות של רשות התכנון, ראוי שישתף את הציבור בהתעשרותו. אך, לא בכך די, אלא שהתעשרותו של הנישום יש לה גם השפעות על הציבור במובן זה שהרשות נדרשת להשקיע בתכנון ופיתוח הקרקע ולתת פתרונות. נקבע, כי לא רק שרציונליים אלו לא מתקיימים, אלא שגביית היטל השבחה לגובלים של תשתיות ציבוריות, תסתור רציונליים אלו.

הרי ברור, שככל שהרכבת הקלה משביחה את המקרקעין הגובלים, אזי היא משביחה גם את המקרקעין הרחוקים יותר, וכנראה גם את כל המקרקעין בעיר. אז מדוע שרק מי שגובל בתכנית ישלם היטל השבחה, ומי שנמצא מעט רחוק יותר ייהנה ולא ישלם? ולכן, קבעה ועדת הערר במקרה זה שההתעשרות היא של כלל הציבור, והיטל השבחה של גובלים יוביל לעיוות וחוסר שוויון.

ועדת הערר קבעה, כי השבחה בגין מקרקעין גובלים מחייבת "השפעה אקסקלוסיבית". כלומר, החיוב יקום רק במקרה בו תכנית נסמכת כולה על המקרקעין הגובלים ומגדילה את אפשרויות הניצול במקרקעין עליהן היא נסמכת באופן בלעדי, כאשר שומה כזו יש להוציא בתוך חצי שנה, אחרת החיוב יבוטל. זאת, לעומת המקרה ה"רגיל" של היטל השבחה בתוך תחומי התכנית, שככל שהועדה לא הוציאה לוח שומה בתוך חצי שנה מיום אישור התכנית, ייחשב הדבר כהחלטת הועדה המקומית על דחיית השומה עד למועד מימוש הזכויות.

השוואה חשובה ומעניינת בעניין הגובלים היא לתביעות ירידת ערך מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, כאשר בתביעות אלו, היכולת של בעל נכס גובל להגיש תביעה עקיפה לפיצויים הופחתה בפסיקה עד מאד, בנימוק בין היתר כי לא ניתן לפצות על התפתחות צפויה וסבירה של העיר, לדוגמה אם אדם גר בשכונת מגורים, ובונים מולו בניין מגורים אז הסיכוי שיקבלו טענה כי הבניין מסתיר לו את הנוף, נמוך עד אפסי, מאחר כי התפתחות כזו של העיר היא צפויה בשכונת מגורים ואי אפשר לעצור את התפתחות העיר. כך, מהצד השני של המטבע, גביית היטל השבחה בגין גובלים, ישנה התפתחות צפויה, במקרה זה, היה ברור שגם אם לא תעבור הרכבת הקלה, אז תעבור רכבת כבדה, או כביש, או כל תשתית אחרת, ולכן אין זה הגיוני לגבות היטל השבחה בגין התפתחות זו.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אליקו משה 30/04/2021 14:22
    הגב לתגובה זו
    לכל הטפשים שנוהרים אחרי הסיסמאות של הימין לצמק את סמכות בית המשפט העליון במדינה דמוקרטית תפקיד בית המשפט העליון לצדק להגן על האזרח מפני שרירות הלב והגזל של הממסד הציבורי כלפי האזרח
  • 1.
    רק״ל .... (ל"ת)
    קור. אבשלום קור 30/04/2021 14:20
    הגב לתגובה זו
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

גלי צהל
צילום: צילום אלכסנדר כץ

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר

גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד

מנדי הניג |
נושאים בכתבה גלי צה"ל

אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.

"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"

בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.

לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.

שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.

התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ

לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.