ג'יימס בונד בשירות פג'ו 308: הפרסומת עושה את העבודה
בניגוד לקטגוריות אחרות, עולם המכוניות שמרני באופן מפתיע. למרות שניתן לזהות פה שם קריאטיב מרהיב, הוא עני ברפרטואר המיצובים שלו. מסורתית אפשר לזהות 2 טריטוריות משלימות שהלכו והתפתחו להן עם הזמן - טריטוריית הפונקציונאליות והבטיחותיות וטריטוריית הריגוש.
בעוד שמותגים כמו וולוו סיפחו את עולם הבטיחותיות והדאגה למשפחה, אלפא רומאו ו-BMW ניכסו בדרך זו או אחרת את חדוות הנהיגה. מכוניות כמו פולקסווגן התחילו את דרכן בשביל רציונלי אפרפר, ופיתחו את יחסיהן עם הצרכן כאשר נהפכו ל-lovemark תוך כדי שהן מסמלות עבורו את המכונית האהובה והנאמנה.
מכוניות צרפתיות כגון רנו, מביאות את היתרון הטכני פונקציונאלי מכיוון של "לא רואה מוסך", כשהחידוש אמור לשנות את מה שאנו חושבים על הצרפתיות. גם סיטרואן מעבירה סקס אפיל טכנולוגי עם הסרט המפורסם שלה מלפני שנתיים בה היא הופכת לרובוטריק שמשדר שכל ועוצמה מכניים.
פג'ו הלכה במשך שנים על השיק הצרפתי שלה. זה הרגע להזכיר סרט אלמותי של פג'ו 206 באמצעות הודי שדופק למכונית האמבסדור שלו את הצורה ואפילו מבקש מפיל לשבת על מכסה המנוע שלה, רק כדי שהיא תקבל את הצדודית של פג'ו 206.
פג'ו 206
בסופו של דבר, אפשר לראות בנוף המכוניות 2 הצעות מכר: או שאתה מאוהב במכונית שמוציאה ממך את החיה, או שעשית את ההחלטה הנכונה ועמדת בפיתוי להיסחף כי הלכת על ה'דבר הנכון'.
העולם הפונקציונאלי לפעמים נוגע בעולם הרגש והופך מיצוב 'שימושי' ל'שותף נאמן', אבל עירבוב יצירתי בין 2 עולמות אינו מתקיים ממש. אפילו מרצדס שעלתה עם הקמפיין המעולה "מוח ימין ומוח שמאל" מבססת את המיצוב שלה על חלוקה מסורתית בין רגש לפונקציונליות.
הסרטון לפג'ו 308 מביא משהו מסעיר. הוא מציג את המכונית העירונית הלא גדולה מזווית מעניינת במיוחד כי הוא מגיש את יתרונותיה המאד רציונליים דרך עיניה של בלוטות הריגוש. המוזיקה מצליחה לייצר מתח, העריכה מעלה את הדופק. הגיבור יוצא בחריקה מחניון תת קרקעי והוא דרוך וחד כתער. הכניסה שלו ליעדו היא דרמטית ואינה מותירה מקום לספק - מדובר בסרט אקשן, בואו נקווה שהוא יצא חי מהסצנה שעל מפתנה כולנו דורכים.
פג'ו 308
אלא שמסתבר שג'יימס בונד הגיע למתנ"ס לאסוף ג'ודאי בן 6 לארוחת ערב. השלד הוא לכאורה שלד של סיפור משפחתי, אבל שפת הסרטון היא שפת הבונד.
הסיסמא המאד חכמה מסכמת עבורנו מיצוב שאנחנו לא רגילים אליו ושמרגיש רענן, חדשני אם כי מאד רלוונטי. Everyday action. ויש דבר כזה, זאת לא המצאה מלאכותית של פרסום. בשביל האדם האורבני, חיי היום יום אכן נראים לפעמים כמו סרט אקשן. לצאת בזמן, להגיע בזמן, לעמוד בפקקים, למצוא חניה, למצוא את הרכב בחניה, לחזור הביתה. חווית האקשן היומיומי מסכמת את חיינו על כביש מהיר בכל תחומי החיים, ובין שאר מכשירי היום יום, שותפה להם המכונית שלנו.
מהבחינה הזו, למצב מכונית כמו פג'ו 308 בתור הפתרון האולטימטיבי לאקשן יומיומי הינו מהלך חכם ומדויק להפליא.
הצמדה של 2 דברים שלא קשורים זה לזה נידון לכשלון, אלא אם כן הוא יוצר דבר שלישי חדש בר קיימא. יום יומיות משפחתית ואקשן אינם הולכים יד ביד אלא אם כן הם יוצרים ייצור חדש כמו פג'ו 308 שמצלמת את חיי היום יום מנקודת מבט מיליטנטית.
בלי קשר למכוניות אבל עם קשר לעקרון ה'עיבוי' החכם, אפשר להזכיר את המיצוב החדש והגאוני של פומה, מותג נעלי הספורט, שעשה תפנית חדה ממגרש הספורט התחרותי ויצר גם הוא מתחם רעיוני חדש לו הוא קורא after hours athlete.
פומה מצדיעה ל'ספורטאי הלילה' שאינם אלא בליינים בלתי נלאים שמשחקים ביליארד ובאולינג ושותים בירה עד השעות הקטנות של הלילה: הגדרה של ספורט מנקודת מבט שונה לגמרי, או הגדרה של בילוי מזווית אחרת. ספורטאי הלילה שחוזר עייף ושיכור, ומפספס את משאית הזבל שעוברת מטר ממנו כשהוא מנסה לקלוע לתוכה עם פחית בירה ריקה. כך גם הלוחם האורבאני שמתפרץ במלוא האדרנלין לחוג ג'ודו של פעוטות.
ה'אתלטים של הלילה' של פומה
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
