דג ושמו דחקה: צח פלדמן על מאחורי הקלעים בתחרות 'דג הזהב' - בתיאבון

9:00, מתחם התחנה. טובי המוחות שמסתתרים להם מתחת זקנים ופדחות - במינגול תעלול על קשקש של דג. מתערבבים. מחליפים חוויות על באנר סטאטי / עמוד נחיתה, וממלאים את בטנם שהתעגלה עם השנים, באשמת ג'ירף וחיות אחרות. נראה היה כי מתאמנים הם לארוחות הלילה הקרבות אלינו בצעדי ענק - אותן ארוחות שישאירו בעיקר את הצוותים במשרד, כדי להביא מודעת קצה. כזו שתיקח אותם לראות ציצי, להתחכך בחוטיני ולהעלות לפייס תמונות של אצה. והבא שאומר "הרצאות" אני שולח אותו לעשות מודעה ל"חבר". מי נכח באירוע ההשקה? מנהלי קריאייטיב מן השורה הראשונה וקומץ בנות חיננית מהמדיה - כאלה שרואים רק באירועים מסוג זה או כשמישהי מהן עוזבת את המשרד ועושים לה שתייה: "מרינה מהמדיה עוזבת...נאחל לה בהצלחה. ובלה. בלה. ובואו נאכל קרמבו ונזדיין מפה, כי אנחנו חלאות וגם יש ים בריפים". ואני, פעם קופי ומנהל, היום מסתובב עם כרטיסי ביקור בצורת פולקסוואגן ואן ומחמיא לאנשים על חזותם, בתקווה שיום אחד יזכרו בי ויזרקו עצם או בריף*. *מה שיבוא קודם. הזול מביניהם. החברה רשאית להפסיק את המבצע בכל עת. ט.ל.ח כן, כן. גם אני, כשעוד הייתי במשחק - לכלכתי את הריאות עם מרלבורו אדום לתוך לילות לבנים, רק כדי להביא את הפצצה. ואפילו הבאתי פעם, אך נאלצתי להישאר בארץ, כי בני הבכור "עומר" החליט שהגיע הזמן לצאת לאוויר העולם ולשלוח את שירלי בכר במקומי. 9:46, אחרי סלט עם בצל שנתקע לי באם אימא של השן בינה. בזה אחר זה, עלו אושיות פרסום ידועות ובועטות לנאום כולתום - יורם לוי, אמיר גיא וכן נציגי רשת שוקן. יורם, נתן את משנתו - לגייס את הלקוחות לצורך המשימה, להיות על ה ב ר י ף שלהם, לייצר מודעות "שגם אמא שלכם תבין..." וכמובן הוסיף סיפור בדרכו המיוחדת - כזה שסוחף אותך למרחקים, גם אם מדובר בחוויה רוחנית שהוא עבר עם נגמ"ש בקונטרה. מיד אחריו, אמיר גיא - שגם הוא, עשה שכל בכל הנוגע לתחרות ולאינטליגנציה הרגשית באינטראקציה עם המותג, עם הלקוח ועם הצוותים: "תנו גם צ'אנס לצעירים להביא אותה בתחרות..." וגם הזכיר כי הענף לא סקסי כפי שהיה בעבר - וקשה למצוא אנשים טובים, כי יש היום מגרשים נוספים שאפשר לשחק בהם, מלבד משרדי הפרסום. במה שונה הדג השנה? בואו נתחיל במה הוא דומה: גם השנה תישארו עד חצות כשלצידכם מגש פיצה עם סלייס שהפסיד במשחק הכיסאות והפך בין לילה למאפרה של ג'ויינטים. גם השנה תגייסו צלמים רעבים לפלש, שיהפכו את הרעיון שלכם למודעה מבריקה תמורת קרדיט. (אלא אם אתם עובדים באדלר ונהנים מירון יצחקוב) אבל יש דובדבן בסנפיר: אמנם בתחרות פרינט עסקינן, אך השנה, בשונה משנים עברו - תוצגנה כל העבודות גם באינטרנט וכן תפורסמנה במוסף מיוחד שיחולק לכל הקוראים. כדי שגם הם יטעמו קצת מהסלטה והדגה. האם שמתם לב לעברית הצחה? תפורסמנה, תוצגנה, תזדיינה! 10:13, האוכל נגמר. ההרצאות נגמרו. אך הרעב נשאר. האנשים התפזרו כמו להקת דגים שממהרים, השד יודע לאן. ורק אני, דופק חיוכים וחיבוקים לכל מיני אנשים שאני אוהב ומעריך - אבל בעיקר צריך. ולא, זו לא כתבת גרילה, עם מסר סמוי שתגייסו אותי לפרילאנס. נו טוב, בעצם כן. בהצלחה ובתיאבון!