תעשייה במצוקה: "יש מנגנון דפוק שהופך את כולם למנוצלים - ולכן הם מנצלים"

ביום ראשון נערכה בסינמטק תל אביב הקרנה חגיגית לפרק הראשון בעונה השנייה של הסדרה הדוקומנטרית 'האלבומים' שעולה מחר (מוצ"ש, 22:30) בערוץ 8, חודש לפני שהערוץ מחליף ידיים. החל מינואר 2013 תפסיק 'נגה תקשורת' (שבבעלות קבוצת RGE) להפעיל את הערוץ, שיועבר לחסותו של חיים סלוצקי.

ההודעה על כך יצאה באפריל השנה ונחשבה לרעידת אדמה בקרב אנשי התעשייה והיוצרים הדוקומנטריים במיוחד, חששו שבית הפקה לא יתעניין ביצירה שלהם.

אפשר להגיד שהחשש הזה עדיין קיים באוויר, ובהקרנת הבכורה אי אפשר היה שלא להרגיש שמסכמים פה תקופה. אייל אופנהיים, העורך הראשי של הערוץ עד סוף דצמבר והוגה הסדרה, הודה לאסף אמיר המפיק ('נורמה הפקות'), ליואב קוטנר ולאבידע ליבני, הבמאי, שהספיקו לסיים את העונה ב-8 החודשים שעברו מאז אפריל, פרק זמן כמעט בלתי הגיוני. וליבני, בסוף דברי התודות שלו, הזכיר לכל הצוות שמחר על הבוקר, לא חשוב כמה הם יחגגו אחרי ההקרנה, מתייצבים למשמרת עריכה ב'אדיט' בזמן. על הסדרה הזאת יעבדו עד רגע השידור ממש. יומיים אחרי, על הגג של אולפני 'אדיט', הוא לקח פסק מהעריכות שנערכות ב-3 חדרים במקביל, כדי להתראיין לאייס.

-הלו"ז הצפוף של העונה השנייה השפיע על העבודה? על העונה הראשונה עבדנו כמעט שנה. ועל זאת 8 חודשים. אייל אופנהיים רצה שכל הסדרות שהוא התחיל, כמו למשל גם 'גיבורי תרבות' של מודי בראון וענת זלצר, ייגמרו במשמרת שלו. אז זה פשוט נהיה פול טיים ג'וב.

-זה השפיע על התוכן? אני מקווה שלא.

-ועל השיקולים במהלך העבודה? ממש לא. הנה, היום אנחנו ממש לפני שידור העונה, ואנחנו עדיין מתווכחים בחדר עריכה כאילו יש עוד 4 חודשים של עבודה.

-אז איך נבחרו האלבומים? במקור רצינו לקרוא לסדרה 'אלבומים'. כי ה' הידיעה משנה את המשמעות. אלה אלבומים יפים, חשובים, טובים אבל הם לא "ה-". במהות זה אלבומים.

-חוץ מקסטה אחת, של נושאי המגבעת מה זה אלבום? ודיסק זה לא אלבום? בעוד 10 שנים יקראו לזה הקבצים. אלבום זה המהות של הדבר הזה. המוזיקה, בסדר שבה היא מונחת, במה שקרה בדרך העבודה על כל האלבום.

-בסך הכל, הסדרה משקפת תקופה מסוימת, את שנות ה-90 בתל אביב. למה דווקא התקופה הזאת? כי זאת תקופה שעוד לא התייחסו אליה, רק עכשיו מתחילים. זה כמו שבקולנוע מתחילים לעסוק במלחמה בערך 20 שנה אחרי. ולתקופה הזאת יש עוד יתרון - יש בה יותר תיעוד. לפרק על 'פלונטר' למשל היה יותר קשה למצוא חומרים. 'פלונטר' של היום, אם יש דבר כזה, יהיה כבר מתועד באייפונים. גם הנגישות של האנשים שמתראיינים חשובה, אלה אנשים בני גילי בערך, שיואב הוא ממש חלק מהסיפור שלהם, והם פעילים גם היום. אז נכון, מאור כהן השתנה, אבל זה אותו מאור כהן, ופורטיס זה פורטיס, והפרספקטיבה של הזמן רלבנטית.

-זה יוצא מאד תל אביבי זה מה זה לא מעסיק אותי, זה בתור אשקלוני, מה תל אביב ומה לא. ישראל היא מדינה קטנה ויש בה תל אביב אחת. אין פה גם סיאטל, גם ניו יורק, גם מיד ווסט. רוב ההתרחשות, בוודאי ברוק, קרתה בתקופות האלה בתל אביב.

-למה, למשל, אין אלבום של בנזין? 'בנזין' באו מהקריות, אבל זה קרה פה. 'המכשפות' הגיעו מרחובות וראשון לציון, אבל זה קרה בתל אביב. 'נושאי המגבעת' זו באמת דוגמה למשהו שקרה בירושלים. אבל 'כנסיית השכל' שבאו משדרות, מה שקרה איתם, קרה פה - בבניין ממול. גם 'איפה ילד' הגיעו מגבעת ברנר - אבל זה קרה פה, עם כל המתחים של אנשים שבאו מהקיבוץ. ערן צור בא מהקריות, אבל כל האמנים האלה היו אנשי פריפריה שפועלים בתוך העיר. אביתר בנאי גדל בעומר ובא לפה בצבא, אז הוא אמן תל אביבי?

-תרשה לי לנדנד - למה ב-2 עונות יש רק אלבום אחד של נשים, 'המכשפות'? על 'המכשפות' רצינו לעשות כבר בעונה הראשונה - אבל הייתה לנו דילמה כי ענבל פרלמוטר איננה. אין אף פרק בסדרה על להקה שמישהו ממנה מת. שאלנו את עצמנו אם אנחנו צריכים לגעת בנושא כזה דרמטי וטרגי. וזה מה שעצר אותנו בעונה הראשונה. בעונה השנייה החלטנו ללכת על זה.

-מה המפתח לפיצוח הפרק? כשאדם מת, צריך שהקול שלו, כלומר הסיפור שלו - יישמע. אז יש את השירים של ענבל, ואת 'המכשפות', ויש חברה ילדות טובה, ואת ליליאן שץ המנהלת שלהן. הקול של ענבל נשמע בפרק מאחרים, זה לא רק זיכרון נוסטלגי. היא נוכחת.

-אני אעשה כאילו לא שמתי לב שלא ענית לי על העדר הנשים בסדרה. יש המון הומור בסדרה? כמו כשבנסון מספר איך הוא רשם ביד רועדת צ'ק לרונן בן טל, ושלומי ברכה אומר מיד שבנסון לא שם שקל. או כש'נושאי המגבעת' מנסים להכניס את העטיפה הארוכה לקלטת ולא מצליחים. מה מצחיק במוזיקאים? מוזיקאים הם לא שחקנים, הם לא מחזיקים טקסט, ויש משהו במאבק הקיומי שלהם שיש בו הסתכלות הומוריסטית שלהם על עצמם. הם קשיי יום, כמונו. אף אחד לא התיישב לראיון עם כבדות ראש נוראית. יכול היות שברוק הישראלי יש הרבה הומור עצמי.

-אני הרגשתי מין אחוות עולב של אנשי תעשיית טלוויזיה ואנשי תעשיית הרוק. קשיי יום עושים סדרה על קשי יום ואללה - אהבתי. פיצחת את זה.

-וזה גם משהו שדיברת עליו בסוף הקרנת הבכורה. תרשה לי לצטט אותך: "כל האנשים שציינתי - כולל המוזיקאים - וכמו רוב היושבים באולם, הם בסך הכל פועלים נטולי פנסיה ראויה, עם מעט זכויות, שהעבודה המעולה שאנו עושים לא מבטיחה לנו שבחודש הבא מישהו ירצה אותנו - ושמתפללים שהשוטף + 30 של הצ'ק לא יהפוך לשוטף + 200 ושלא יסגרו לנו פתאום את הערוץ... ולמי שעובד בכאלה תנאים - לא נותר אלא לעשות את מה שהוא עושה בשביל 2 דברים: האמנות והחברות". למי היה מיועד המסר הזה לאנשים שיפעילו מעכשיו את ערוץ 8? אוי, מסר זה דבר נורא... אני לא רוצה להיכנס לזה.

-אני מתעקשת אני רק אומר, יש פה מנגנון דפוק שהופך את כולם למנוצלים ולכן הם מנצלים. לפני שנה, היינו יוצאים מ'אדיט' והולכים להפגנות. לא ...רגע... זה יצא מקטר, אני לא מתבכיין ואף פעם לא התבכיינתי.

-ממה אתה מפחד? זה מה שחשוב להגיד, לא? לדבר על התנאים האיומים של התעשייה הזאת. אנשים יודעים, לא? בטח קוראי אייס. לפעמים אני רואה אנשים עובדים, רצים לארכיון, עולים יורדים, וכמה הם מרווחיים? אבל מי אני שאגיד מה יוצא להם מזה אבל על זה דיברתי בסינמטק - עם כל מה שקורא איתנו, בין אם זה 'עמוד ענן' ובין אם זה המצב הכלכלי הנוראי והמצב החברתי - הניצול הזה, שכולם מנצלים את כולם..., אתה נכנס לתוך שרשרת הניצול, ואתה שם - מנוצל, קצת מנצל. אז בסופו של דבר, מה שנשאר באמת, זה החברות והאמנות. אנשים עושים את זה כי הם רוצים שזה ייצא הכי טוב שאפשר וגם אחד בשביל השני. כשעושים משהו שאוהבים, אז הכסף הוא לא פונקציה, כי אין לך את הלוקסוס שזה יהיה פונקציה, וגם בגלל שחשוב לך שזה ייצא טוב. הרצון של יואב שזה יהיה טוב, למען המוזיקה ולמען הזיכרון ולמען ההיסטוריה - הוא כובש. אין הרבה אנשים בעולם שעושים את זה כי זה באמת חשוב להם, וכשיש פרט לא נכון, זה באמת מדיר שינה מעיניו. וזה לא קשור לכסף.

-איך באמת החלוקה ביניכם? קוטנר הוא העורך? צריך להבדיל - כשאומרים עורכים, הכוונה לעורכי הווידיאו של הסדרה - טל שפי, יוני כהן ואורון אדר. קוטנר הוא עורך התוכן הראשי, הוא מראיין את רוב הראיונות, הוא האיש שהידע שלו והבסיס שהוא בונה לנו מניחים הציר שאנחנו הולכים לפיו, הוא האיש שהיה שם כשהדברים קרו. כמובן שלא תמיד הסיפור ההיסטורי הוא הדבר הנכון מבחינת טלוויזיה ומבחינת הפרק. קוטנר נמצא תמיד בראפ-קאטים, וגם אסף אמיר שותף מלא בתוכן.

-תהיה עוד עונה? אני לא יודע, אני לא מחליט. אני כרגע עסוק בלגמור את העונה הזאת. השנתיים וחצי האלה - כן צריך טיפה אוויר, אבל בכיף אני אעשה עוד עונה.

-זה שאתה לא בפרונט של הסידרה, לא מבאס אותך? העשייה הדוקומנטרית היא בשוליים, הסדרה הזאת אולי קצת פחות. רוב חברי שעושים סרטים דוקומנטריים, מבחינתי הם אנשים נורא מוכרים. סיוון ארבל למשל, היא בנאדם נורא מוכר. אבל כל מי שלא מכירים אותה מהתעשייה, לא יודעים מי זאת. וככה גם אני, ולא אכפת לי. ברור שזה נעים כשאומרים לך שאוהבים את מה שאתה עושה. נראה לי הכי הגיוני שיואב קוטנר יהיה בפרונט. כמו שמיחסים בטעות לדוסטויבסקי את המשפט - "כולנו גדלנו תחת האדרת של גוגול" - כולנו גדלנו תחת האדרת של קוטנר, ואך טבעי שירצו לשמוע אותו. מי שמתעניין איך נעשתה הסדרה בדיוק, יידע מי עשה מה. מי שלא, זה ממילא לא משנה.