גיא מונסונגו
צילום: שלומי יוסף
בלעדי

בג"צ דחה את העתירה של נוכל הנדל"ן גיא מונסונגו - לא יוכל לפרוס לתשלומים את החוב בהיקף של מיליוני שקלים

מונסונגו, ששינה את שמו לחגי שטראוס, הורשע במסגרת הסדר טיעון בשנת 2018 בהונאת נדל"ן של 16 מיליון שקל ונגזרו עליו 77 חודשי מאסר ופיצוי של 8 מיליון שקל לקורבנות. מונסונגו לא שילם עד כה כלל את חובו - וזה תפח ל-12 מיליון
נחמן שפירא | (2)

בלעדי:

נוכל הנדל"ן גיא מונסונגו (ששינה את שמו לחגי שטראוס) שהורשע במסגרת הסדר טיעון בשנת 2018 בהונאת נדל"ן של 16 מיליון שקל עליה הוא מרצה עונש מאסר של 77 חודשי מאסר, עתר לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בכדי שיחייב את המרכז לגביית קנסות לפרוס לו לתשלומים את סכום הפיצוי של 8 מיליון שקל אותו עליו לשלם לקורבנות ההונאה שלו.

מונסונגו  לא שילם עד כה כמעט כל תשלום למרכז לגביית קנסות בגין חוב הפיצוי. סכום שעומד היום על מעל ל-12 מיליון שקל. כזכור בשנת 2018, הורשע מונסונגו (חגי שטראוס) בביצוע שורה של עבירות כלכליות, הונאה, זיוף ומרמה בהיקף 16 מיליון שקל. בגזר דינו של החייב נאמר "מדובר בפרשת מרמה חמורה במסגרתה הונה הנאשם עשרות רבות של אזרחים תמימים". 

גיא מונסונגו צילום שלומי יוסף

גיא מונסונגו צילום שלומי יוסף​

עבירות הונאה מרובות

מונסונגו הורשע בריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאת נושים, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות נוספות. כמו כן, הוא הורשע בזיוף, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות. הוא הואשם בקבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועבירות מס, תמורת פרויקטים של נדל"ן שידע כי לא יצאו לפועל.

מונסונגו הודה במסגרת הסדר הטיעון, כי פעל למכור זכויות בפרויקטים של נדל"ן, תמ"א ופינוי בינוי למרות שידע שהם לא יצאו לפועל. מטרתו הייתה לקבל במרמה 'דמי רצינות', בסכום הגבוה ביותר האפשרי, שהגיע בחלק מהמקרים גם ל-200 אלף שקל. לשם כך יצר מצג כוזב של תכנון הפרויקטים שלא היו אמיתיים, אלא נלקחו מהאינטרנט ושיווק את הפרויקטים הללו על ידי  מערך מכירות אותו הקים ועל ידי פרסום בכל המדיות. בנוסף הכין החתים את הלקוחות על מסמכים והציג אותם כאילו נערכו בידי עורכי דין מוכרים. בכספים שקיבל עשה שימוש למטרות אישיות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מונסונגו  עתר לבג"צ נגד המרכז לגביית קנסות, מאחר שהמרכז סירב לפרוס את חוב הפיצוי לנפגעים לתשלומים.   הוא עתר כי בית המשפט יחייב את המרכז לפרוס את חובו לקורבנות ההונאה לתשלומים של 1,000 עד 2,000 שקל בחודש, ובהמשך לאחר שישתחרר ויקבל קצבת נכות יעלה ל-5,000 שקל בחודש. זאת בהתאם ליכולתו הכלכלית, נוכח שהותו במאסר ממושך ולאור מצבו הבריאותי.

המרכז הבהיר בהחלטתו לדחות את בקשות החייב והשגותיו, כי הצעות הפריסה של החייב אינן ריאליות כלל ביחס לגובה החוב וכי זכותם של נפגעי העבירה לקבל את מלוא הפיצוי שנפסק להם, בייחוד לאור העובדה כי  מונסונגו  לא הבהיר מה נעשה עם כספי המרמה והיכן הם מצויים, ולא פעל להשיבם ולו באופן חלקי.

קיראו עוד ב"משפט"

מונסונגו  גם טען למצב בריאותי מורכב ואולם לא ידע להבהיר כיצד זה, לצד היותו מרצה עונש מאסר, משליך על יכולת הפירעון שלו, המבוססת בראש ובראשונה על הרווחים שהפיק מביצוע העבירות.

 

קבלת העתירה משמעותה אי תשלום הפיצוי

השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין והשופטת רות רונן קבעו כי מונסונגו  לא הצביע על כל נימוק ממשי כדי להצדיק את פריסת תשלום החוב לתשלומים כה נמוכים ביחס לגובהו. כך שלמעשה, קבלת העתירה משמעותה, כי הפיצוי במלואו לא ישולם לנפגעי העבירה משך שנים ארוכות. בנוסף קבעו, כי מונסונגו  לא ביסס את טענתו בדבר המצב הרפואי הקשה בו הוא מצוי ולא ידע להבהיר היכן נמצא הכסף שהושג כתוצאה מהעבירות החמורות שבוצעו על ידו.

מונסונגו הוא פושט רגל מאז שנת 2015, אז ניתן צו כינוס נכסים כנגדו  על כן הוקפאו הליכי הגבייה בתיקים שנפתחו בעניין הקנס והפיצוי. בשנת 2020 הוא הגיש בקשות להסדר חוב שנדחו על ידי המרכז, משום שלא ניתן להסדיר חוב בתקופה בה נמצאים בהליך פשיטת רגל, אלא בכפוף לאישור של הנאמן או להחלטת בית המשפט בו מתנהל הליך פשיטת הרגל. בשנת 2022 בוטל צו כינוס הנכסים, וחודשו הליכי הגבייה.

לאחר מכן הגיש מונסונגו בקשה לפריסת החוב ששוב נדחו בנימוק כי "הוא הואשם בהונאה רחבת היקף, לא מסר פרטים להיכן נעלם הכסף, ולכן אין מקום להפחתת הפיגורים". לגיב הפיצוי לקורבנות נקבע כי הבקשה נדחית "בשל היותה בלתי ריאלית ביחס לגובה החוב". לאחר מכן הגיש מונסונגו את העתירה לבג"צ. 

בדיון התברר כי סך חובותיו של מונסונגו לפיצוי לקורבנותיו עומד כיום על 12.24 מיליון שקל. עתירתו נדחתה בחודש מרץ האחרון על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. לאחר מכן פנה שוב לבקשה להסדר למרכז לגביית קנסות לפיו ישלם כל חודש 2,000 שקל. בקשתו שוב נדחתה משום שהיא לא סבירה ולא מידתית כאשר חובו עומד על מעל 12 מיליון שקל. "ולאור זכותם של נפגעי העבירה הרבים לקבל את הפיצוי שנפסק להם. זאת בייחוד שלא פעל להשיב את כספי המרמה ולא הבהיר מה נעשה איתם והיכן הם מצויים". מונסונגו גם טען כי הוא חולה אונקולוגי אך לא צירף מסמכים עדכניים על מצב בריאותו וכן לא הבהיר כיצד זה משליך על תשלום הפיצוי שכן התשלום מתבסס על הרווחים שהפיק כתוצאה מביצוע העבירות.

השופטים רונן, שטיין ומינץ ציינו בפסק הדין, כי למעט טענה שלא הוכחה, שמונסונגו שילם לנפגעים 2 מיליון שקל אותם יש לקזז מהחוב ותשלום אחד בסך 1,000 שקל, הוא לא שילם כל תשלום לטובת פירעון חוב הפיצוי שנקבע לנפגעים. לאור כל זאת נקבע כאמור, כי העתירה נדחית.

מנהל המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה, דורון תשתית, בירך על החלטת בג"צ ואמר "בית המשפט קבע מפורשות, כי חייב אשר הורשע בעוקץ של מיליונים לא יכול לקבל הסדרי חוב ארוכי טווח מבלי שהסביר להיכן נעלמו הכספים הרבים שעשק".

מנהל רשות האכיפה והגבייה, אורי ולרשטיין, אמר, כי "החלטות המרכז לגביית קנסות בבקשות לפריסות חוב פיצוי לנפגעי עבירה, ניתנו וימשיכו להינתן באופן מידתי וקפדני מאוד. היות ובגביית החוב אנו פועלים כנאמנים עבור הנפגעים ומשמשים שלוחיהם לגביית החוב. לנפגעי עבירה נושאים רבים ומורכבים לטפל בהם לשם שיקומם ונכון עשה המחוקק כאשר העביר את מלאכת הגבייה עבורם לפתחנו".

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    אבנר 19/09/2023 19:12
    הגב לתגובה זו
    בבואך לבית המשפט, שים כיפה לבנה גדולה על ראשך ומלמל ללא הרף: יהוה, אדוני, אדושם ואלוקים.
  • 1.
    אנונימי 19/09/2023 15:30
    הגב לתגובה זו
    הגיע הזמן שיספר היכן הסתיר את כל הכספים שגנב ולא שירקב בכלא כל חייב .
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.