נסע באוטובוס בלי לתקף, ואז גילה שחשבונו עוקל
בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון קיבל בחלקה את תביעתו של נוסע נגד אגד ורשות האכיפה והגבייה, וקבע כי השתיים שלחו לו התראה ואזהרה לכתובת שגויה, על אף קיומה של כתובת רשמית ועדכנית במרשם האוכלוסין
תושב ירושלים שנסע באוטובוס של אגד בלי לתקף נסיעה כדין, מצא את עצמו כעבור כשנה וחצי עם חשבון בנק מעוקל ודו"ח אשראי שקבע כי הוא חייב. הבעיה, כך טען בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, לא היתה החוב עצמו, אלא העובדה שמכתבי ההתראה והאזהרה שהיו אמורים להגיע אליו לפני נקיטת ההליכים, נשלחו לכתובת ישנה שבה הוא כלל לא התגורר.
בן ציון חיים לובצקי תבע את אגד חברה לתחבורה ואת רשות האכיפה והגבייה על סכום של 38.9 אלף שקל, בטענה שנגרמו לו נזקים בעקבות פתיחת תיק הוצאה לפועל, עיקול על חשבון הבנק שלו ודיווח שלילי במערכת נתוני האשראי - וכל זאת מבלי שהוא קיבל אזהרה כדין מראש. לדבריו, אם הוא היה יודע על ההליך בזמן, הוא היה יכול לשלם את החוב או להתנגד לו, ולא להגיע למצב שבו חשבון הבנק שלו עוקל.
מהעובדות שנפרשו בפני הרשמת הבכירה לימור נסים-לב, עלה פער מטריד: ביוני 2023 הונפקה ללובצקי דרישת תשלום בגין אי תיקוף נסיעה, ובה הופיעה כתובתו העדכנית ברחוב גמזון ראובן בירושלים, כתובת שעודכנה במרשם האוכלוסין כבר בפברואר אותה שנה. אלא שכשהגיע השלב של שליחת מכתב התראה לפני פתיחת תיק הוצאה לפועל, באגד פנו לכתובת אחרת לחלוטין, ברחוב קדימה בירושלים. אישור המסירה מה-26 לפברואר 2024 ציין שההתראה "נמסרה לתובע... והתובע סירב לחתום", אך מי שגר בפועל בקחוב קדימה לא היה לובצקי.
הקושי, כך כתבה השופטת, הוא ש"אגד לא נתנה הסבר מספק מדוע ההתראה נשלחה דווקא לכתובת קדימה 39", בעוד שב"אישור מסירה שבו נרשם כי הנמען 'סירב לחתום' הוא מסמך בעל משקל", נדרש מאגד הסבר ממשי כשמתברר שהמסירה בוצעה בכתובת שגויה - והסבר שכזה לא ניתן.
תמונת המסירה התבררה כבעייתית עוד יותר כשנחשפה הערה בכתב יד על גבי אישור המסירה - "שכן שמואל" - שלא קיבלה כל הסבר בתצהיר של המוסר. נציג אגד, שנשאל בדיון מדוע לא נשלחה ההתראה לכתובת הנכונה, השיב שהחברה נעזרת בקבלן חיצוני לביצוע המסירות, וכי "אין לאגד ידיעה" לגבי הכתובת שבה בוצעה בפועל המסירה. אלא שהשופטת לא קיבלה את ההתנערות: "אין בהסתמכות על קבלן חיצוני כדי לפטור את אגד מהנטל להוכיח כי המסירה בוצעה כדין".
"הנמען לא ידוע במען" - ובכל זאת המשיכו לאותה כתובת
לא רק אגד נכשלה. גם מרשות האכיפה והגבייה, אחרי שתיק ההוצאה לפועל נפתח, נשלחה אזהרה בדואר רשום לאותה הכתובת ברחוב קדימה, וזו חזרה עם ההערה "הנמען לא ידוע במען". במקום לבדוק את כתובת המגורים העדכנית של לובצקי, שהיתה זמינה במרשם האוכלוסין, המשיכו ניסיונות המסירה להתמקד באותה כתובת בעייתית, עד שביצעו "הדבקה" - הצמדת המסמך לדלת - ב-17 לנובמבר 2024, לאחר אימות נטען עם שכן בשם אלמשעלי.
השופטת לא התרשמה מהאימות הזה: "הרישום בדבר אימות מול משפחת אלמשעלי הוא כללי ועמום: לא הובהר מי אותו שכן; לא צוין שמו הפרטי; לא צוין מספר דירתו". גם תצלומי תיבת הדואר שצורפו לא סייעו. התגלה גם חוסר התאמה בין מספר הדירה שצולם (4) לבין טווח הדירות שצולם בשלט של הבניין (23-17) - קושי שלא קיבל הסבר.
לגבי הטענה של הרשות שתפקידה מתמצה בבדיקת שם וזהות החייב בלבד, השופטת דחתה זאת בנימוק חד: "אין מדובר בדרישה מהרשות לבצע חקירה עצמאית בכל תיק כבר בשלב פתיחתו, אלא בדרישה ליתן משקל למידע רשמי ועדכני שכבר מצוי בידיה", בייחוד לאחר שניסיון מסירה קודם כשל באופן שהעיד שהחייב אינו ידוע באותה כתובת.
השופטת דחתה את הטענות החריפות יותר שהעלה לובצקי - שימוש אסור במאגרי מידע, הצלבת מידע פסולה וזיוף שיטתי - כשקבעה כי לא הונחה לכך תשתית ראייתית מספקת. גם עילת לשון הרע נדחתה, שכן עיקול שמוטל במסגרת הליך הוצאה לפועל חוסה תחת הגנת פרסום מותר לפי חוק איסור לשון הרע, גם אם נפל בו פגם. אך בתחום הרשלנות, התביעה התקבלה. השופטת קבעה כי "אגד לא הוכיחה מסירת התראה כדין לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל", וכי גם הרשות "לא הרימה את הנטל להוכיח שהאזהרה הומצאה לתובע כדין עובר לנקיטת הליכי האכיפה נגדו".
- עובד אגד תובע 700,000 שקל על פיטורים - ומפסיד: "נעדר שלוש שנים ללא אישור רפואי אחד"
- גרושת נהג אגד זכאית למניות - גם שנים אחרי הגירושים
אשם תורם, אבל מתון
בקביעת הפיצוי, השופטת לא התעלמה מכך שלובצקי עצמו ידע על דרישת התשלום המקורית והגיש עליה ערעור, אך לא בדק מה עלה בגורלו במשך תקופה ארוכה. עם זאת, היא הבהירה כי הדבר לא מנתק את הקשר הסיבתי לכשל המסירה, אלא רק מצדיק "מיתון מסוים" של גובה הפיצוי.
בסיכומו של דבר, נפסק כי אגד תשלם ללובצקי 3,600 שקל ורשות האכיפה והגבייה תשלם 2,400 שקל, ובסך הכל 6,000 שקל פיצוי, בתוספת 500 שקל הוצאות משפט. בנוסף, הצד השלישי בתביעה - אברהם אמסלם ממאגנום, שביצע בפועל את ההדבקה - נדרש לשפות את הרשות במחצית מחלקה, מכיוון שהוא לא תיעד כראוי את האימות שביצע מול השכן.
השופטת הוסיפה גם התייחסות לטענת הנתבעות כי מאחורי התביעה עומדת עמותת דרך כבוד למען זכויות האזרח בתחבורה הציבורית, שמנהלת הליכים דומים נוספים. היא לא מצאה בשלב זה תשתית לקבוע שהתביעה היא הליך סדרתי פסול, אך השאירה את האפשרות לבחון זאת בעתיד, אם יתברר שהעמותה היא שמובילה את ההליך בפועל ולא התובע עצמו.
