תבעה פקחים שקנסו אותה על הכלב, ותשלם להם

מה שהתחיל כמאבק של גמלאית על זכותה לטייל עם הכלבה שלה בגן השכונתי, הסתיים בפסק דין שלא רק שדחה את תביעתה אלא גם חייב אותה לשלם מכיסה. ענת קרן, תושבת חיפה, הגישה תביעה קטנה נגד שני פקחי עירייה שרשמו לה דו"חות על שחרור כלב במרחב ציבורי, וגילתה שלפעמים, כשאתה תוקף את האנשים הלא נכונים, אתה משלם על זה פעמיים.

פסק הדין ניתן באחרונה על ידי הרשם הבכיר בנימין בן סימון בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה. קרן תבעה את שני הפקחים  דימה גורביץ' ושלמה אטיאס - באופן אישי, וביקשה פיצוי של 5,000 שקל מכל אחד מהם עבור מה שהיא תיארה כאכיפה בלתי מוצדקת ופוגענית.

הסיפור התחיל ב-2013. לטענת קרן, התקיים באותה שנה מפגש בין תושבי השכונה לראש העיר ונציגי העירייה, שבו הוסכם שגן יפתח ברחוב רענן ישמש גם גינת כלבים בשעות מסוימות: בבוקר לפני 9:00 ובערב בין 19:30 ל-21:30. לדבריה, ההסדר לווה בהצבת שלטים ומתקנים לשקיות ולשתייה לכלבים, ופעל במשך שנים.

אלא שבאפריל 2024, כך לדבריה, הגיעו פקחים לגן בלי התראה מוקדמת ושינו את כללי המשחק. קרן טענה שהפקחים פנו אל בעלי הכלבים "בלשון גסה ומתנשאת", ודרשו להחזיק את הכלבים כדי לקרוא את מספר השבב. ב-22 לאפריל 2024 היא קיבלה הודעה על קנס מנהלי בגין עבירה של "כלב משוטט", ובמאי 2024 הוטל עליה קנס נוסף. מה שהכעיס את קרן במיוחד היה מה שהיא ראתה כאכיפה בררנית: לטענתה, במקום היו כ-15 כלבים וכעשרה בעלי כלבים, אבל רק היא נקנסה.

• העסק המשפחתי פעל ללא היתר 65 שנה - מה יעלה בגורלו?
• ניסה לחמוק מחוב ארנונה של 98 אלף ש' - מה קבע ביהמ"ש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"לא תובעים את הפקח, תובעים את העירייה"

כבר בתחילת הדיון ניסה בית המשפט להציל את קרן מעצמה. הרשם בן סימון הבהיר לה שהנתבעים הם עובדי עירייה ושניתן היה לתבוע את העירייה עצמה - צעד שהיה יכול לשפר משמעותית את סיכוייה. אבל קרן עמדה על שלה ודרשה להמשיך בתביעה נגד הפקחים באופן אישי.

ההחלטה הזו עלתה לה ביוקר. בית המשפט קבע שלפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, עובד ציבור אינו נושא באחריות אישית לנזק שנגרם תוך כדי מילוי תפקידו, אלא אם הוכח שפעל "ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו". הרשם קבע כי לא הונחה כל תשתית ראייתית שמלמדת שהפקחים פעלו מתוך כוונת זדון, וכי מדובר בפעולות אכיפה שגרתיות שבוצעו במסגרת תפקידם.

אבל הרשם לא הסתפק בכך. הוא בחר להתייחס גם לגוף הטענות, אף שלא היה חייב, כדי להבהיר שגם אילו היתה מתקבלת הטענה לגבי המסגרת הדיונית, התביעה עדיין לא היתה מתקבלת. הטענה שלפיה הכלבה שהתה בתוך מתחם מגודר? לא הוכחה. בית המשפט קבע שמדובר בשטח ציבורי שמשמש גן ציבורי ומתחם משחקים לילדים, ושבשטח שכזה חל איסור על שחרור כלבים ללא רצועה. העירייה אף הודיעה לקרן במפורש שאין אפשרות לאשר שימוש במקום כגינת כלבים.

• בעל חברה ניסה לחמוק מחובות לעובדים - השופטת תפסה אותו
• זוג יקבל הפטר מחובות של כ-600 אלף ש' - וזה התנאי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עזב דירה לפני סוף החוזה - האם יפצה את הבעלים?

אחד הדו"חות בוטל?

הטענה שאחד הדו"חות בוטל? גם היא לא הוכחה. הנתבעים הכחישו שדו"ח כלשהו בוטל, ומבדיקה שנערכה בעירייה לא נמצא שהדו"ח בוטל במערכת. קרן לא הציגה שום אסמכתה רשמית לביטול. הטענה בדבר  אכיפה בררנית? נותרה "בגדר טענה כללית בלבד". בית המשפט ציין שלא הוצגו צילומים, לא הובאו עדים, ולא הוצגה כל ראיה חיצונית. הרשם הדגיש שטענת אכיפה בררנית היא "טענה חמורה, המייחסת לרשות האכיפה התנהלות בלתי שוויונית, ומשכך היא טעונה הוכחה ברורה ומשכנעת". ומה בנוגע להתנהגות הפוגענית של אחד הפקחים? כאן נרשמה מחלוקת גרסאות קלאסית, בלי שום ראיה חיצונית שתכריע - לא הקלטה, לא עדות של אדם נוסף ולא מסמך תומך.

התביעה נדחתה על כל חלקיה. אבל הסיפור לא נגמר שם. הרשם החליט גם לחייב את קרן בהוצאות משפט - 600 שקל לכל אחד מהנתבעים, ובסך הכל 1,200 שקל, בנימוק שהפקחים נגררו להליך אישי אף שפעלו במסגרת תפקידם, ןואף שבית המשפט העיר לתובעת על הקושי המשפטי כבר בתחילת הדרך. הנתבעים נאלצו להתייצב פעמיים לדיון, ובית המשפט ראה בהתנהלות הדיונית של קרן התנהלות "לא סבירה".