חשבון ארנונה
צילום: עיריית הרצליה

ניסה לחמוק מחובות ארנונה של עשרות שנים - מה קבע ביהמ"ש?

תושב חיפה טען שהחובות שלו כלפי העירייה התיישנו, שחלק שולם, ושהעירייה חתמה אתו על הסכם בנושא. שופט המחוזי דחה את כל הטענות, וחייב אותו גם בתשלום של הוצאות משפט

עוזי גרסטמן |

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בשבועות האחרונים עתירה של תושב העיר, יוסי ביליה, שניסה להתחמק מתשלום חובות ארנונה שהצטברו לאורך שנים עבור חמישה נכסים שונים בעיר. סכום החובות הכולל הגיע לכ-98 אלף שקל, ועיריית חיפה נקטה לאורך השנים שורה ארוכה של הליכי גבייה כדי לגבות אותם - עיקולי בנק, עיקולי מטלטלין, ואף ניסיון להוציא רהיטים מהדירה. השופט מוחמד עלי, שדן בתיק, קבע כי "דין העתירה להידחות" - הן בשל שיהוי חמור בהגשתה, הן בשל כך שהעותר לא מיצה את ההליכים החוקיים העומדים לרשותו, וגם לגופן של הטענות. בנוסף, חויב ביליה בתשלום הוצאות משפט בסכום של 6,000 שקל.


מדובר בחובות ארנונה שנצברו בין 2012 ל-2022, עבור חמישה נכסים שביליה טען שהיה קשור אליהם בצורות שונות - כבעלים, כשוכר, כ"בר רשות" (מי שנמצא בנכס ברשות הבעלים, אבל ללא חוזה שכירות פורמלי ובדרך כלל ללא תמורה) וכמתווך. הנכסים נמצאים ברחובות המגינים, לאון בלום, קיבוץ גלויות והרצל בחיפה. לגבי הנכס ברחוב לאון בלום - דירת מגורים שבבעלותו - הצטבר החוב הגבוה ביותר: כ-42,778 שקל. לגבי הנכסים ברחוב הרצל 29, טען ביליה שהוא היה שם רק בר רשות לצורכי שיפוץ, ושהדירות לא היו ראויות למגורים כלל. ולגבי הנכס ברחוב קיבוץ גלויות, הוא טען שהוא פשוט שימש מתווך שהשכיר אותו לאדם אחר, ולא כמחזיק האמיתי.


לב הסכסוך נוגע לפרק זמן בין 2024 ל-2025. במרץ 2024 פנה ביליה לעירייה לראשונה עם הצעת פשרה לתשלום חלקי של החובות, בטענה שחלקם התיישנו. ביוני 2024 הוא חזר ופנה שוב, והפעם הוא ביקש גם שהעירייה תנפיק שוברי תשלום ותעכב את הליכי הגבייה. העירייה השיבה לו ב-20 לאוגוסט 2024 שהיא דוחה את ההצעה, וכי "החיובים הוטלו כדין וכי לא קיימת כל הצדקה להפחיתם".


ביליה המשיך לשלם בפועל חלק מהסכומים, אך הסכום ששולם היה נמוך מהחוב הרשום בספרי העירייה. בחלוף כשנה, ביולי 2025, הוא שלח מכתב לעירייה ובו ציין שהוא "הופתע ונדהם" מהמשך הליכי הגבייה. בספטמבר 2025 הוגשה העתירה לבית המשפט - שנה שלמה לאחר שהעירייה כבר דחתה את הצעתו. השופט קבע שזהו שיהוי חמור: "חובות הארנונה אינן בבחינת סוגיה חדשה שנודעה לעותר אך לאחרונה". הוא הוסיף כי אפילו ביחס לנושא הצעת הפשרה, "יש לדחות את העתירה ככל שהיא נוגעת להצעה לסילוק החוב - שכן הוגשה כשנה לאחר תשובת העירייה".


נחתם הסכם? תלוי את מי שואלים


הטענה המרכזית של ביליה היתה שהעירייה קיבלה את הצעתו, ולכן נחתם ביניהם הסכם מחייב. בית המשפט דחה את הטענה בצורה ברורה. ראשית, ציין השופט, בא כוחו של העותר ביקש בעצמו "לקבל תשובה להצעת מרשו" - מה שמעיד שהדברים לא היו בגדר הסכם. שנית, העירייה שלחה מכתב מפורש שבו היא דחתה את ההצעה. שלישית, הטענה שמדובר בהסכם מחייב הועלתה לראשונה רק ביולי 2025, כלומר כשנה לאחר שהעירייה כבר דחתה את הצעתו. ומה לגבי הרישום הפנימי בעירייה שבו כתוב "במסגרת הצעת פשרה שהתקבלה בשנת 2024 התקבלו סך של 32,300 שקל"? גם זה לא שכנע. השופט קבע בהחלטתו כי "רישום זה מתיישב עם הטענה כי העותר שילם את הסכום שלהשקפתו אינו שנוי במחלוקת", ולא כהסכמה לסגור את כל החובות.


הטענה השנייה, ואולי המשמעותית יותר, היתה שחובות הארנונה פשוט התיישנו. לפי הדין, תקופת ההתיישנות לחוב ארנונה היא שבע שנים, אך היא מתאפסת מחדש בכל פעם שהרשות נוקטת הליך גבייה ממשי שהגיע לידיעת החייב. הבעיה עבור ביליה היא שהעירייה לא ישבה בחיבוק ידיים. הנתונים שהוצגו לבית המשפט הראו שורה ארוכה של פעולות: עיקולי בנק שהוטלו ב-2015, 2019 ו-2025; מימוש עיקולים שהניב לעירייה כסף בפועל ב-2021 וב-2024; עיקולי מטלטלין ב-2016, 2020 ו-2022; ואפילו ניסיון להוציא מטלטלין מהדירה פיזית ב-2016. ב-2023 פעלה העירייה אף לרשום שעבוד על אחד הנכסים. השופט קבע כי "העירייה ביצעה פעולות גבייה משמעותיות שהיה בהן כדי לאפס יותר מפעם אחת את מרוץ ההתיישנות". מעבר לכך, הוא ציין שביליה אף התנגד לקבלת צו עיקול ב-2016, מה שמוכיח שהוא ידע היטב על קיום החובות.


לגבי הנכסים ברחוב הרצל וברחוב קיבוץ גלויות, העלה ביליה טענות מהותיות - שלא היה המחזיק בהם כלל, ולכן הוא לא היה חייב בארנונה מלכתחילה. השופט לא נכנס לגוף הטענות, כי לדעתו הן צריכות להתברר בדרך הנכונה: הגשת השגה לעירייה, ואם היא נדחית - ערר לוועדת הערר המתאימה. ביליה טען שכבר הגיש השגות בעבר, אך לא צירף לעתירה כל אסמכתא לכך, והעירייה הכחישה שקיבלה השגות שכאלה. "העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו", קבע השופט, "וגם מטעם זה דין העתירה ביחס לטענות אלו להידחות".

קיראו עוד ב"משפט"


ניתן לקחת מפסק הדין כמה לקחים פרקטיים שכדאי לזכור: ראשית, עיקול על חשבון הבנק שלכם מאפס את מרוץ ההתיישנות - גם אם לא שילמתם דבר. שנית, אם אתם חולקים על חיוב ארנונה, הדרך הנכונה לברר את הנושא היא השגה רשמית ובזמן - לא מכתבים עם הצעת פשרה. שלישית, גם אם שילמתם חלק מהחוב, זה לא אומר שהעירייה הסכימה למחוק את השאר.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה